בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קטיף.נט: הבית האחרון של גוש קטיף

ארבע שנים אחרי ההתנתקות, אתר קטיף.נט עדיין מקשר בין הקהילות המפוזרות והמפונים ממשיכים להגיע "לנבור בהיסטוריה, לחפש בארונות"

תגובות

עצרת לציון שנתיים להתנתקות. דווקא המבוגרים גולשים לאתר יותר מהצעירים
תצלום ארכיון: לימור אדרי
כמעט ארבע שנים אחרי ההתנתקות מרצועת עזה, רובם הגדול של המפונים מההתנחלויות שהיו שם עדיין חיים באתרים זמניים, בהמתנה. אף על פי שחלק ניכר מהם מרוכזים יחדיו ומתכננים לעבור בצוותא ליישובי קבע, הקשרים בין הקהילות מתחילים להתרופף. במצב העניינים הזה האינטרנט הוא אחד האמצעים החשובים לשמירה על קשר. אחד האתרים הבולטים בתחום הזה הוא קטיף.נט.

"רבים אומרים לי שקטיף.נט הוא בעצם הבית היחיד שנשאר מגוש קטיף", אומר מוטי סנדר, מקים ומפעיל האתר, לשעבר תושב הגוש. בבית הזה "הם אוהבים לנבור בהיסטוריה, לחפש בארונות", הוא אומר בהתייחסו לקטעי הארכיון בעברית ובאנגלית מימי ההתנתקות ומחמש השנים שקדמו לה.

ד"ר אזי לב-און, ראש המסלול למדיה חדשה במרכז האוניברסיטאי באריאל, שחוקר את השימוש באינטרנט בקרב המפונים, אומר כי מדובר במקרה מובהק שבו האינטרנט יכול ליהפך לכלי ראשון במעלה לקיום הקהילה. "אלה חבר'ה שגרו בסמיכות זמן רב ולחלק ניכר מהם יש הרבה מהמשותף, גם מבחינה אידיאולוגית וגם מבחינה דתית", הוא מסביר, "ופתאום הם מוצאים את עצמם מפוזרים במקומות שונים בארץ. ויש כל מיני עניינים לא סגורים. אצל חלק מהם מדובר במעבר לדיור קבע ומציאת עבודה חדשה. האינטרנט יכול להיות כלי אידיאלי בשבילם".

לב-און מספר כי האתר היה לאמצעי תקשורת מרכזי בחיי הגוש הרבה לפני שהחלו לדבר על התנתקות; היתה לו חשיבות רבה בימים שבהם הצורך העיקרי היה לדעת איזו דרך חסומה, איפה נפלו פצמ"רים, וכאשר היה פיגוע - מה בדיוק קרה. שיאה של פעילות האתר היה בתקופת המאבק בהתנתקות. לדברי לב-און, האתר היה דוגמה לאופן שבו אפשר לארגן מאבק פוליטי בחלקיק מהמשאבים שנדרשו בעבר.

אזי לב-און. תחושת קהילתיות חזקה
תצלום: דניאל צ'צ'יק
לאחר כישלון המאבק, שקל סנדר מה לעשות באתר, כעת משהגוש שהוא נושא את שמו אינו מתקיים עוד. לבסוף החליט לתת לקהילה ייצוג וירטואלי. בנו, אלחנן סנדר, הוא שהגה את הרעיון לאפשר לכל משפחה של מפונים מעין מיני-אתר שבו היא תוכל לכתוב בלוג, לעדכן פרטים ולהעלות תמונות. ואולם, עד כה רק כ-150 מתוך 1,800 המשפחות המפונות עשו שימוש באפשרות הזאת. סנדר מעריך שהסיבה היא שהפצעים עדיין כואבים מדי. "לאנשים אין עדיין האומץ לבוא ולפתוח את סגור לבם, לספר את הסיפור. יש אנשים שעד היום, ברגע שהם רואים תמונות של גוש קטיף משתבש להם סדר היום. זה פצע מדמם שלא נרפא".

מספר הגולשים לקטיף.נט הצטמצם בשנים שחלפו מאז ההתנתקות, אבל לב-און מספר כי על פי מחקרו, האתר עדיין ממלא תפקיד. "יש אוסף של אנשים שממשיכים לגלוש לאתר והוא ממלא בעבורם צורך חשוב", הוא אומר. "יש בו תחושת קהילתיות חזקה מאוד; אנשים מרגישים שהם חלק מהמקום ואכפת להם מאנשים אחרים במקום הזה. זה לא סתם אתר שהם באים אליו, לוקחים את המידע והולכים, אלא מקום חברתי. בשביל רבים זה איזשהו מקום שאפשר לחזור אליו. יש גרעין קשה של אנשים שמגיעים לאתר פעמיים-שלוש בשבוע. הם דיווחו שהם נשארים בו בסביבות רבע שעה, שזה המון. זו נוסטלגיה, שעוזרת בדברים מסוימים".


מתוך האתר קטיף. נט

באופן די מפתיע, הוא מוסיף, דווקא המבוגרים חשו מחוברים לאתר יותר מצעירי הגוש. "עיקר הבעיה נותרה עם אלה שבחרו לעבור כקהילה (כ-85% מהמפונים) ושלרבים מהם אין עדיין מגורי קבע", הוא מציין. "בשבילם האתר מספק את הצורך להתעדכן במה שקורה בנוגע ליישובים".

לב-און אינו סבור שהמפונים מסרבים להתנתק מהעבר ולהתקדם הלאה. "אני חושב שהסיטואציה שנוצרה היא שמותירה אותם במקום הזה", הוא אומר. "הם עצמם רוצים להתקדם הלאה. אני לא חושב שאנשים חשבו שכמעט ארבע שנים אחרי ההתנתקות הם עוד יהיו במגורים ארעיים. מתוך ה-85% שרוצים לעזוב ביחד, כמעט כולם שם. ולא כי הם בחרו, אלא כי אין ברירה, הם קצת לכודים במקום הזה".

לב-און עשה כמה מחקרים; האחד מהם כלל שאלונים מקוונים על השימוש בקטיף.נט, שאת תוצאותיו פירסם לאחרונה, ואחר כלל ראיון פנים אל פנים כמעט עם כל משפחות המפונים, שעודנו בשלב עיבוד הנתונים. הוא מספר בחצי חיוך, שהמפונים כבר שבעים מחוקרים ועיתונאים. "עוד פעם זה על גוש קטיף?" היתה שאלה נפוצה ששמע כשהגיע לבתים.

גם סנדר אומר שהמפונים רוצים בסופו של דבר לנוע הלאה אל יישובי הקבע. "אנחנו נמצאים ארבע שנים אחרי. אני ממושב גני טל, אנחנו עוברים כגוף אחד ונבנה כגוף אחד ואנחנו די מתקדמים. אולי-אולי-אולי נתחיל לבנות בספטמבר, אוקטובר. בנייה של שנה-שנתיים, זה כבר יהיה שש שנים אחרי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו