בית המשפט מתעלם מהאינטרנט

חשיפת הפרטים מהפרשה החדשה שנקשרה בשמו של ראש הממשלה בניו יורק פוסט שוב מוכיח שאיסור הפרסום בימינו הוא בגדר המלצה בלבד

אלי הכהן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלי הכהן

הפרסום אתמול, במהדורת האינטרנט של ה"ניו יורק פוסט', על אודות פרשת אולמרט החדשה, מחדד, בפעם המי יודע כמה, את האבסורד שבהוצאת צו איסור פרסום גורף על ידי בתי המשפט בישראל. כ-4 מליון גולשי הרשת בישראל יכלו לקרוא בחופשיות את שנאסר לפרסום בארץ הקודש.

משך עשר שנים,משנת 1995 הייתי כתב מחשבים ואינטרנט ב"קול ישראל", ונחשפתי לא פעם ולא עשר לאותה תופעה ממש, בבחינת אותה גברת בשינוי אדרת. כך למשל, פרשת האונס לפני כעשור, של מי שנבחרה בזמנו למיס עולם - לינור אברג'יל. על הפרשה הוציא בזמנו בית המשפט בתל אביב צו איסור פרסום גורף. אני, כעיתונאי, חייב הייתי לציית, אולם הבאתי אז לפני עורכי תדפיסים מאתרי האינטרנט של הקוריירה דה-לה-סרה האיטלקי, או הבי-בי-סי און ליין שפירסמו את הסיפור במלואו. אז התחדד האבסורד - בכל העולם יודעים במה מדובר, קוראים את הפרטים ורק בישראל לא.

כך גם בפרשת איסור פירסום שמו, למשך זמן קצר, של מי שנחקר בזמנו, אלוף מיל. יצחק מרדכי. שמו הופיע בפורומים רבים בארץ ובחו"ל, וכך גם בפרשיות רבות אחרות, כולל פרשת "שמפניה" ורצח רבין .

כמו צו בית משפט, כך גם הצנזורה הצבאית. שני כלים אלה נמצאים בעידן מהפכת המידע במצב מובהק של שחיקה ואובדן שיני אכיפה. כיום יכול כל גולש בישראל ובעולם להעלות כל מידע רלוונטי בפרשיה כזו או אחרת, ללא כל צורך בסיועם של שרתי מחשב ישראלים או אתרים ישראלים. כל עיתון מקוון בעולם, או פורום מחוץ לישראל, או רשת חברתית יכולים להכיל כל מידע. נסייג כאן מעט, ונומר שאם הדברים נוגעים לסכנה ממשית לחיי אדם או לדיבה שאין בה אלא רצח אופי, יש נטייה בקרב הנהלות פורטלים בעולם להסיר תכנים שכאלה. נדגיש כי מדובר בפירסומים קיצוניים.

צו איסור פרסום גורף בעידן מהפכת המידע, כמוהו לעיתים כמשענת קנה רצוץ. בית משפט בצרפת, למד זאת בזמנו, בפרשת מכירת הפריטים הניאו נאציים באתר "יאהו צרפת". סיפור המעשה בקצרה הוא, שבעשור הקודם, העלה פורטל "יאהו צרפת" מכירה פומבית של חומרים מן התקופה הנאצית בגרמניה: תגי זרוע, צלבי קרס, מדי אס.אס. ואפילו מיכלים ריקים של הגז ציקלון B.

ארגונים יהודיים עירערו על התופעה, ופנו לבית המשפט בצרפת בנושא. השופט אכן נעתר, והורה על הסרת המכירה המקוונת. אלא שחברת "יאהו" יושבת כידוע בקליפורניה שבארה"ב. שם, לא ראתה ההנהלה בעין יפה את הצו הצרפתי. ההנהלה טענה אז שעל "יאהו" חל החוק האמריקאי. למעשה, אפשר היה להסיר את המכירה משרת המחשב הצרפתי ולהעלותו מחדש על שרת מחשב אמריקאי. שורה תחתונה ? יאהו צרפת הסכימה להורדה וולונטרית של אתר המכירה.

סיפר זה מחדד מאוד את בעיית האכיפה שכן אין כיום כל אמנה בינ"ל בנושא. לפיכך יכול בהחלט להיות מצב, אשר בו צו בית משפט של מדינה אחת, יהיה מסמך נטול ערך במדינה אחרת.

וחזרה לפרשת אולמרט. מאז הופיעה זו בשמי חיינו לפני כשבוע ימים, הפכה בזכות צו בית המשפט לחרושת שמועות אדירה שמצאה ביטוי גם ברשת. נזכרתי במבצע חומת מגן, אשר בו הוציאה הצנזורה צו איסור פרסום גורף. השמועות ברשת אז הפכו גל אדיר של שמועות אימה בכל רחבי המדינה- כך משל ? סגן הרמטכ"ל נהרג, לכוחותינו מאות הרוגים וכיו"ב.רובן המכריע של השמועות לא היו ולא נבראו. ובכלל דינן של שמועות שהן מופרכות, אלא שבעידן מהפכת המידע, יש להן משנה עוצמה, אולי בשל היותן אותיות כתובות ולא כאלו הנאמרות בע"פ. צו איסור הפירסום הוליד איפוא גם הפעם סיפורים שאין להם יסוד. אבל יש ויש בהם מומנטום שגורם לדאגה בציבור, שהרי בקברניט המדינה מדובר.

על הפרשה יוסר במוקדם או במאוחר צו איסור הפרסום. טוב יעשו בבתי המשפט אם ישקלו מחדש, ובכובד ראש , את הוצאת הצווים הללו, בעיקר אם המונח "גורף" כלול בהן. מאז נוכח האינטרנט כחלק אינהרנטי בחיינו, איסור פרסום במקום אשר בו יש צמאון לפרסום - נדון לכישלון. את העובדה הזו אנחנו כבר יודעים 18 שנה - מאז הולדת ה-www.

אלי הכהן הוא המנהל המקצועי של מכון נטויז'ן לחקר האינטרנט של אוניברסיטת תל-אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ