בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פייסבוק בין שמיים לארץ

מטפסי הרים בארה"ב החלו לעדכן בזמן אמת ברשתות החברתיות את מצבם בעת מסלולם. בקהילת המטפסים עולה החשש כי ענף הספורט ההרואי והמתבודד עלול לאבד מהאותנטיות שלו

3תגובות

בחודש שעבר שהה מטפס ההרים טומי קולדוול יותר משבועיים באוהל ניילון שנתלה באוויר בגובה כ-370 מטרים ב"אל קפיטן", רכס הגרניט הענק המזדקר מעל עמק יוסמיטי. קולדוול, אחד ממטפסי ההרים הטובים בעולם, לן באוהל התלוי, בישל בו, ועשה את צרכיו בכלי קיבול שנתלה מתחתיו. אף על פי שמדובר בספורט שבדרך כלל מתאפיין בבדידות ובשקט, צפו בכל פעולותיו אלפי בני אדם ברחבי העולם. מסינגפור הגיבו: "מעורר השראה, טומי. כל הכבוד"; מפולין כתבו: "חיוכים מקרקוב. תמשיך ככה"; מסלובקיה: "קדימה, טומי, קדימה".

באמצעות הטלפון החכם שברשותו פרסם קולדוול עדכונים ברשת החברתית פייסבוק על התקדמותו. את הסוללה של האייפון הטעין באמצעות לוחות סולאריים. מעריציו, שבמהלך הטיפוס גדל מספרם ליותר מ-4,000 בני אדם, עקבו בזמן אמת אחר התקדמותו ואחר דברי ההסבר שהעלה לאתר. עתה, כבר אין יותר צורך להמתין ימים, שבועות או חודשים למאמר מודפס או לסרט וידיאו. הפרויקט של קולדוול, הוא הדוגמה האחרונה לתופעה שהופכת אט אט מקובלת בקרב מטפסי הרים מקצועיים וכלל קהילת המטפסים: עדכונים מהמסלול בזמן אמת באמצעות המדיה החברתית. הצופים נהנים מכך, נותני החסות מעודדים זאת, וזה מאפשר למטפסים לשתף אחרים בעיסוק שבמהותו הוא אינדיבידואלי מאוד.

עם זאת, מיעוט קולני בענף מעלה את השאלה מה מחוללת האינטראקציה המיידית באינטרנט לענף ספורט שהתאפיין באידיאלים של טוהר, הרפתקנות, מחויבות, עצמאות והישגיות אישית. "בשש השנים האחרונות יותר ויותר מטפסים החלו לשלוח עדכונים מההרים", אומרת קייטי אייבס, עורכת המגזין "אלפיניסט". אייבס מביעה חשש ש"במקום שהחוויה עצמה תהיה החלק המשמעותי ביותר, הייצוג של החוויה הופך לחלק החשוב, ומשהו אובד בדרך". דייוויד רוברטס, סופר ומטפס הרים, אומר כי שליחת עדכונים מהמסלול מעוררת במטפס "מודעות עצמית בעייתית", שמעלימה את "תחושת האושר העילאי הגלומה בהימצאות לבד בשטח".

בטיפוס על "אל קפיטן", התמודד קולדוול עם עייפותו והחורף המתקרב, במה שנחשב לטיפוס החופשי הקשה ביותר אי פעם (חופשי במובן זה שאינו כולל שימוש בציוד כדי לטפס; קולדוול השתמש בחבל ובאמצעי הגנה למקרה של נפילות, אולם טיפס מעלה בעזרת ידיו ורגליו בלבד). כשנהג בחזרה לביתו שבאסטס פארק, קולורדו, אמר קולדוול, בן 33, כי אכן חווה במסלול הזה תחושה שונה מאשר במסלולים אחרים. "הרגשתי שאנשים רבים צופים בהתקדמות שלנו, כמו במשחק כדורגל", אמר קולדוול. "בדרך כלל כשאני מטפס, רק אני והשותף שלי נוכחים במקום והבדידות גדולה". "עכשיו, זה עולם חדש לגמרי", הוסיף על החוויה החדשה.

למן הרגע שטיפוס הרים הפך לפעילות פנאי, החלו מטפסים לדווח בצורה כזאת או אחרת על עלילות הגבורה שלהם. ב-1336 תיעד בכתב המשורר האיטלקי פרנצ'סקו פטרארקה את הטיפוס הארוך שלו על ההר מון ונטו שבצרפת. ב-1953 נותני חסות למשלחות מטפסים ביקשו לקבל דיווחים במהירות. בטיפוס הראשון של אדמונד הילרי וטנזינג נורגיי על האוורסט, נלווה למשלחת עיתונאי, שהיה להוט לדווח על הצלחה לארמון המלוכה, שביקש לקבל עדכונים על כך שנתין של האימפריה הבריטית הצליח לכבוש את הפסגה הגבוהה בעולם.

בסוף שנות ה-90, התקשורת הלוויינית המתפתחת והאינטרנט צמצמו כמעט לאפס את מרווח הזמן שבין אירועים לסיקור שלהם. ב-1999 נחצה גבול חדש בתחום עם יציאת משלחת לטיפוס ראשון על המורדות הצפון-מערביים של רכס הרים בפקיסטאן. הפרויקט המתוקשר, שכלל תקציב של 50 אלף דולרים מנותני חסות, צוות צילום ועדכונים יום יומיים ברשת מהמטפסים, עורר זעם רב בקרב קהילת המטפסים בעולם.

מארק סינוט, אחד משלושת המטפסים במשלחת, אמר שחזר מהמסע עם תחושה של קונפליקט פנימי. "זה היה רע הכרחי", אמר על כל מעורבות התקשורת, כי בלא המחשבים והמצלמות לא היתה מתאפשרת יציאת המשלחת, ובלא המשלחת לא היה מתגלה מסלול חדש לפסגת ההר. "הרעיון נהדר אם אפשר לעשות את זה בדרך ראויה", אמר סינוט. קולדוול אומר שאנשים תפשו את המשלחת ככזאת "שהביאה עמה להרים משהו שלא שייך לשם". אבל משהו משתנה, הוא אומר. "אנשים התחילו להבין שזה יכול לתרום לחוויה".

תשע שנים לאחר מכן, מטפס ואמן צעיר בשם רנן אוזטורק החליף את בלוק ועפרונות הציור שלו באמצעים שאפשרו לו לצלם, לערוך ולהעלות עדכונים מבסיס צוק מרוחק בהרי ההימלאיה בהודו. אוזטורק, ספורטאי שקיבל מימון מנותני חסות והיה חלק מצוות מטפסים, אמר כי הרעיון שלו היה ליצור תקשורת שתהיה "אותנטית במובן החיובי". עוד הוסיף: "אם אנשים עושים את זה מהסיבות הנכונות, אפשר להרגיש את ההבדל".

קוין יורגסון, 27, היה השותף של קולדוול לטיפוס, בטרם נאלץ לפרוש עקב פציעה. הוא החל לשלוח ציוצים מהמסלול בטוויטר ב-2010. קולדוול גילה ספקנות בתחילה, אך השתכנע בהמשך. בשנה שעברה, כשסופת שלגים גדולה התקרבה, הציגו קולדוול ויורגסון שאלה בלוח המודעות באתר אינטרנט של מטפסי הרים, בניסיון לברר אם המחנה התלוי שלהם צפוי לספוג נפילת פיסות קרח לאחר שהסופה תתבהר, באופן שעלול לסכן את חייהם. מתוך מאות תגובות, כמה אנשים שצברו ניסיון בטיפוס על הצוק אחרי סופות הסבירו שהמחנה שלהם חשוף מלמעלה וצפוי למטח של גושי קרח. למחרת הם ירדו חזרה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו