פייסבוק כתיבת תהודה ריקה - ברשת - הארץ
הבועה הווירטואלית

פייסבוק כתיבת תהודה ריקה

החברים שלנו ברשת החברתית חושבים כמונו, בעלי טעם דומה ודעות פוליטיות דומות. האם הפיד שממנו אנו ניזונים פשוט מהדהד את מה שאנחנו כבר יודעים?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ספי קרופסקי

לאחר שהתפוגג עשן הקרב מעל בית האח הגדול בנווה אילן והוכרז המנצח בשבוע שעבר, התפנו רבים מצופי התוכנית לבדוק כיצד הגיבו החברים בניוזפיד שלהם בפייסבוק לניצחונו של זה ולהפסד של ההוא. סטטוס טוב, אמירה שנונה ומצוחצחת, אכזבה, ביקורת, תובנה על דפוסי ההתנהגות של המסמס הישראלי ולייק, כמובן. לייק שהודבק לתגובה אוהדת, לייק קטן ונטול תגובה, או תגובה סתמית שרק מחזקת את מה שנאמר: "מסכים איתך לגמרי", או: "בדיוק בגלל סטטוסים כאלה אני מנוי אצלך".

סקירה קצרה של הפיד האישי מעלה כי רוב החברים שלך חושבים די דומה לך. הדעות הפוליטיות אינן רחוקות משלך; השירים שהם מעלים מיוטיוב – אתה גם העלית, או לפחות חשבת להעלות; והמאמר שההוא כתב ואתה קראת, הפך לפתע לוויראלי וכולם מתלהבים ממנו ומשתפים. במקרים פחות שכיחים נתקלים באמירה ששוברת את הקונבנציה, שמערערת את האיזון, שמעוררת ויכוח נוקב בתוך מעגל החברים הקרוב.

זה לא כל כך מפתיע וגם די מתבקש שברשימת החברים שלך יופיעו אנשים קרובים, בני משפחה, קולגות לעבודה, אוהדי הקבוצה שלך בכדורגל או שותפים לעמדותיך האידיאולוגיות. הרשת החברתית הגדולה בעולם גם מיתגה את עצמה כמקור לחיוביות, שבה לא ניתן לעשות דיסלייק, אלא רק לייק. יותר לאהוב, ופחות לשנוא. אם זה לא מספיק, גם מאחורי הקלעים, במקום שבו גלגלי השיניים של פייסבוק טוחנים מבלי לעצור, פועלים להם מנגנוני התאמה אישיים שמתעדפים בעבורכם את המידע ומלקטים את מה שמעניין אותך לכאורה – בהתאם לאלגוריתמים משתנים הניזונים מהיסטוריית הגלישה שלך.

אך בזמן שפייסבוק צומחת למימדים מפלצתיים - והגולש הממוצע נוטה לצרוך יותר ויותר תכנים מהפיד שלו ופחות ממקומות אחרים, האם הוא מכניס את עצמו בתהליך זה לתוך בועה וירטואלית נטולת ביקורתיות או דעות מנוגדות?

מטה פייסבוק בעיר פאלו אלטו צילום: בלומברג

החשש ממצב שבו אנו בונים סביבנו "תיבות תהודה" חברתיות אינו חדש. המושג, שמתאר נטייה אנושית לבנות לעצמנו תיבות סגורות שבהן ניתן בעיקר לשמוע את ההדים של עצמנו ושל סביבתנו הקרובה – ופחות את מה שנמצא מחוץ למעגלים הללו, קיים כבר עשרות שנים ונעשה בו שימוש נרחב בחוגים לסוציולוגיה, עוד לפני שהאינטרנט תפס מקום כל כך מרכזי בהתנהלותינו החברתית. כיום נעשה בו שימוש נרחב בהקשר הקיברנטי, על ידי פעילי רשת דוגמת אלי פריזר האמריקאי, המתנגדים לתופעת הבועתיות ברשת.

"האתרים מנסים להראות דברים שאנחנו רוצים לראות, או לפחות את מה שהאתרים חושבים שאנחנו רוצים", הסביר פריזר, בן ה-31, בעבר מנהל התנועה החברתית MoveOn.org, המגייסת כספים למועמדים פרוגרסיביים בפוליטיקה האמריקאית, בראיון למגזין TheMarker באוגוסט האחרון.

"כתוצאה מכך אנחנו לא רואים את מה שחשוב. אתה לא מקבל את התמונה המלאה, אלא את העולם מנקודת המבט שלך. קשה לפרוץ ולראות את מה שקורה מחוץ לנקודת המבט הזאת. כיום אנשים נחשפים לחדשות דרך פייסבוק, ואתרי החדשות מקבלים כמות עצומה של גולשים דרך הרשת החברתית. סיפורים שיזכו להרבה לייקים יופצו לעוד ועוד גולשים ויקבלו עוד ועוד לייקים. הבעיה היא שקל יותר לאהוב סיפורים מסוימים - ורק אלה יזכו לחשיפה רחבה".

ב-2004 ערכה פרופ' לאדה אדמיץ' מאוניברסיטת מישיגן מחקר על התנהגות הבלוגוספירה לקראת הבחירות בארה"ב, בתקופה שקדמה לעידן הפייסבוק והטוויטר. אדמיץ' בדקה במסגרת המחקר בלוגים פוליטיים של פעילים דמוקרטים ורפובליקאים, ומצאה כי כל מחנה מרבה לצטט את עצמו, אך ממעט להתייחס לכתוב בבלוגים של המחנה היריב.

באחרונה אף יצא ספר בשם "דיאטת המידע" שנכתב על ידי קליי ג'ונסון, גם הוא פעיל רשת אמריקאי שעבד בחברה שניהלה את קמפיין הבחירות האינטרנטי של אובמה ב-2008. בספר החדש עורך ג'ונסון הקבלה בין צריכת המידע באינטרנט לבין אכילת אוכל מהיר. "מנהגי צריכת מידע בריא קשורים ליותר מפרודקטיביות ויעילות. הם קשורים לבריאות האישית שלך, ולבריאותה של החברה", נכתב על הספר. "בדיוק כפי שג'אנק פוד יכול להוביל להשמנת יתר - מידע נחות יכול לייצר צורות חדשות של בורות". ג'ונסון מציע לגולש להיות בררן בנוגע למידע שהוא צורך, ולהימנע מה"זבל" שניתן למצוא במימדים עצומים ברשת.

פרופ' שיזף רפאלי, ראש מרכז שגיא לחקר האינטרנט, סבור כי "צריך להקשיב לאזהרות" של פעילים וחוקרים דוגמת פריזר, ג'ונסון ואדמיץ', אך מזכיר כי לצד הערכות קודרות שנשמעות בנושא, הרשת מאפשרת לגולש הישראלי מן היישוב, לדוגמה, לכתוב לגולש איראני שהוא אוהב אותו ולסחוף אחריו גולשים רבים משתי המדינות העוינות.

"אנחנו יודעים שאנשים נמשכים לדומים להם וזו לא תופעה חדשה", מסביר פרופ' רפאלי, "האם אנחנו נמצאים בתוך משפך שמנתב אותנו לתוך קבוצות מגובשות? אני לא נבהל מזה. הדברים עדיין דינאמיים, אנשים עדיין משנים את ההגדרות שלהם מוסיפים דברים, ומבחינתי אלו החדשות החמות – הברזל עדיין חם".

לדבריו, הבעיה מצויה, אם כבר, בדרך שבה אנו משתמשים בכלי הטכנולוגי, ולא באופן שבו הכלי הטכנולוגי משפיע עלינו. "אני מודאג משאלת האוריינות של הגולשים, מכך שהם לא יודעים לקרוא את הדברים בצורה נכונה", הוא אומר. "כל פעם שמגיע מדיום חדש לוקח זמן עד שאנחנו לומדים להשתמש בו בצורה מושכלת. לצד הצריכה צריך לבוא תהליך של למידה. אתה לא יכול לצרוך קולנוע מבלי ללמוד כל מיני דברים, לדוגמה, לדעת שאם רואים מטושטש – אז כנראה שהולך להיות פלאשבק. גם לגבי פייסבוק נדרשת אורינות שעדיין לרובנו אין, וצריך להבין שזה שבילית בניוזפיד שלך לא אומר שאתה יודע מה קורה בעולם, אלא אומר שאתה יודע מה קורה בניוזפיד שלך, וכשאנשים מדברים על מה שקורה בפייסבוק - הם מדברים על מה שקורה בפייסבוק שלהם".

אנשים נמשכים לדומים להם. פרופ' שיזף רפאליצילום: תומר נויברג / ג'יני

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ