פרויקט הנצחה חדש של סרטוני אנימציה מתעד רגעים של חללים - ברשת - הארץ

פרויקט הנצחה חדש של סרטוני אנימציה מתעד רגעים של חללים

הפרויקט "פנים. יום. זיכרון" נועד להפוך למאגר זכרונות וירטואלי שיילך ויתרחב עם השנים. בשלב ראשון מוצגים באתר ארבעה סרטי אנימציה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נירית אנדרמן

פרויקט הנצחה אינטרנטי ייחודי יושק השבוע, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל: אתר שיציג סרטוני אנימציה קצרים, המתארים רגעים מחייהם של חיילים שנהרגו ושל בני משפחתם. הפרויקט, שנקרא "פנים. יום. זיכרון", מזמין קרובי משפחה של חיילים שנהרגו לשלוח קטעי זיכרון הקשורים בחיילים שנהרגו, ומעביר את הזכרונות הללו לידיהם של אנימטורים, שיוצרים על פיהם סרטי אנימציה קצרים.

הפרויקט עלה במסגרת האתר של בית אבי חי, והכוונה להפוך אותו למאגר זכרונות וירטואלי שיילך ויתרחב עם השנים. בשלב ראשון מוצגים באתר ארבעה סרטי אנימציה שנוצרו על פי סיפורים, או קטעי זיכרון, שכתבו בני משפחה של חיילים שנהרגו.

"שערי שמים" מבוסס על טקסט שכתבה אמו של יובל גליק, שהתרסק עם מטוסו לתוך הכנרת, ועל אנימציה מאת נדב נחמני. את הסרט מלווה שיר שתרם לפרויקט אהוד בנאי. "יום כיפור בוטל" מבוסס על זיכרון אחרון של שרי אנסקי לפני צאתו של אחיה, ראובן גבריהו, למלחמת יום כיפור, שממנה לא חזר. יוצר הסרט: שחר תל דן. "זיכרון ילדות" מגולל זיכרון אחרון שנותר לירון נתנזון מאביו, יצחק נתנזון, שנהרג בעת מילוי תפקידו ב-1980, היום האחרון שבו לקח אותו אביו לגן הילדים ויוצרי הסרט הם נחמן לרר ועינב ויסמן. "כל קיץ" מבוסס על סיפור בדיוני מאת רות ריכטר ויצרה סיון קדרון.

קרדיט: בית אבי חי

"המטרה בבסיס היוזמה היא להחיות רגעי זיכרון חיים שכמעט ואבדו", אומרת יטבת פייראיזן-וייל, עורכת אתר בית אבי חי. "התקווה שלנו היא להצליח להחזיר לחיים רגעים יפים מחיים שנקטעו". לדבריה, "הכוונה היא ליצור פרויקט ממושך, שיהפוך ברבות השנים למאגר עצום של רגעי זיכרון".

"לאנימציה יש כלים ייחודיים לה, שלא קיימים במדיומים אחרים, ולכן היא מתאימה במיוחד לפרויקט כזה", מסביר ליאב צברי, אוצר הפרויקט. "האנימציה מאפשרת לתאר בצורה חיה זיכרון שלא נותר ממנו כל תיעוד ויזואלי, כגון קטעי וידאו או תצלומים. כך למשל, בסרט 'שערי שמים', מתוארת סיטואציה של אם שצוללת למעמקי הכנרת ונתקלת שם בקטעי זכרונות של בנה. הכרחי כמעט לתאר קטע כזה באמצעות אנימציה. בכל אחד מהסרטים אנו מחפשים מה כוחו המיוחד של המדיום בסיפור הספציפי".

ירון נתנזון סיפר כי "לפני יומיים שלחו לי את הסרטון המוגמר וצפיתי בו לראשונה", הוא מספר, "מאוד אהבתי את האנימציה, הכאילו מטושטשת, שמזכירה קצת זיכרון רחוק מנקודת מבט של ילד. לדבריו, "למרות שאני מכיר את הסיפור, הסרט מאוד ריגש אותי, הותיר אותי פעור פה, הצליח להמחיש האינטואיציה שהיתה לי אז, בגיל 3. באותו יום כאילו הרגשתי שמשהו לא טוב עומד לקרות. ניסיתי לעצור את אבי שלא ייצא למילואים, אני זוכר שפרצתי בבכי חזק, והתחושה הזאת ליוותה אותי גם כשהוא לקח אותי לגן והבטיח לי שיחזור ושעוד ניפגש. אני זוכר אותו מביט אלי אחורה וממשיך ללכת, כמו בסרט. הופתעתי לראות שלמרות שהסרט נעשה מנקודת מבטו של מישהו אחר, הוא הצליח לקלוע לתחושות שלי באותו יום בצורה מדויקת".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ