רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האתר שאוסף היסטוריה ישראלית בגוף ראשון

פרויקט חדש אוסף עדויות מצולמות מאנשים. לדברי היוזם, "הן שומטות את הקרקע תחת דעות שמנסות לשלול או לעוות את שאירע"

21תגובות

אתר חדש מנסה לחזק את הקשר בין הדור הצעיר להיסטוריה הישראלית בעזרתם של מי שחוו את האירועים מגוף ראשון. האתר, פרויקט עדות, נועד לאסוף ולהנגיש לתלמידים, מורים, חוקרים ולציבור הרחב עדויות של אנשים שלקחו חלק באירועים היסטוריים שונים.

מי שיקווה למצוא באתר סרטים דוקומנטריים דרמטיים ערוכים היטב צפוי להתאכזב. בשני הסרטונים הראשונים שהועלו לאתר הוא ימצא שני אנשים מבוגרים יושבים ומספרים למצלמה על חוויותיהם. האחד מהם הוא משה גז, שמספר על החיים בסיני ועל הפינוי של יישובי חבל ימית ושל ז'ני רוזנשטיין המספרת על החיים בצ'רנוביץ'  לפני השואה, הגירוש למחנה ריכוז ועל העלייה ארצה.

בכל הנוגע לשואה, יד ושם מחזיק ארכיונים ענקיים של עדויות מצולמות. ואולם הזיכרון הקולקטיווי של אירועים היסטוריים אחרים מעוצב על ידי קטעים קצרצרים שמשודרים שוב ושוב בטלוויזיה, וזה מה שהניע את היוזמה של סיני גז, המוכר לרבים מבלוג השאלון אותו הוא מפעיל, ובו הוא מראיין דמויות בולטות שונות מהאינטרנט הישראלי או מתחומים אחרים. "התחלתי בפרויקט עדות לאחר שראיתי שכמעט ואין עדויות וידיאו מלאות של עדים בגוף ראשון הנגישות במלואן ברשת, או שמדובר בעדויות חלקיות, ערוכות ומדגמיות בלבד במגוון רחב של נושאים הקשורים להיסטוריה של עם ישראל", סיפר גז בן ה-29, מייסד שותף של חברת סללום מדיה גרופ.

"לתפיסתי, עדויות מלאות של אנשים שחוו את האירועים על בשרם ומספרים זאת בגוף ראשון הן בעלות חשיבות עליונה, הן שומטות את הקרקע תחת דעות שמנסות לשלול או לעוות את שאירע ונותנות ערך מוסף וחומר גלם לדוקומנטריסטים, חוקרים, היסטוריונים וגולשים".

עוזי קרן

העדות הראשונה, של אביו של גז, הועלתה לאתר במידה רבה בגלל הזיכרון הפרטי שלו. "אותי נורא הפתיע שאין חומר תיעודי על פינוי סיני באינטרנט, אני לא מכיר כזה חומר. אני מכיר את אותן 10 דקות שמקרינים מפינוי ימית ואני מכיר סיפור אחר מהבית. אני מכיר פינוי נורא שקט ונורא מסודר. אני מכיר סיפור אחר והוא לא שם".

"כולם מכירים את הסיפור הסנסציוני, הסיפור התקשורתי, הפצע שלא מחלימים ממנו. אבל זאת לא כל התמונה, גם ימית, עם כל הכבוד לה, היתה יישוב אחד, חלק מסיפור הרבה יותר גדול", הוא אומר, "אחד הדברים החשובים הוא לספר את מה שאתה זוכר. אני מכוון את האנשים לא לספר על מה שהם חושבים שקרה. רק את מה שהם עברו. שיספרו את הסיפור שלהם. להתעלם גם מההקשרים והדברים היותר נרטיוויים", הוא ציין עוד.

לעת עתה האתר נראה כמו פרויקט חדש מאוד, עם שתי עדויות בלבד, אבל גז סיפר שישנן עדויות נוספות בקנה (בקרוב תתווסף גם עדות של אמי, אותה הפניתי לפרויקט בעקבות הראיון). למעשה הוא עובד עליו עוד מ-2007, וגם במשרד החינוך הביעו עניין בשיתוף פעולה. "חזון נוסף של הפרויקט הוא להפוך את הדור הצעיר למי שמתעד את ההיסטוריה", הוא אומר. "בעתיד, אני מקווה, הפרויקט יפעל במסגרת תיכונית ואקדמית כך שכל תלמיד תיכון או סטודנט יוכל לקחת חלק בגביית העדויות הללו".

הוא כבר הספיק לעשות ניסוי עם בתי ספר, אבל העניין נתקע בשלב מסוים. לאחרונה החליט להרים את הכפפה בעצמו ובעזרת מתנדבים, לפחות בשלב ההתחלתי, כדי לנסות להניע את הגלגלים. "אני באמת רוצה שזה לא יהיה פרויקט אישי שלי. כרגע זה מבוסס על תרומות, אבל אני באמת רוצה שזה יהיה משהו יותר מוסדר. הרצון האידיאלי מבחינתי שזה יהיה יותר מובנה חלק מלימודי היסטוריה או פר"ח של סטודנטים. הרעיון שלי היה שכל תלמיד תיכון ייקח פרויקט לתעד אירוע מסוים, למצוא עדים ולצלם אותם".

פרויקט עדות

"משהו שצריך להיות שם"

"מלבד העדות עצמה - ההליך מספק ערך רב גם למתעד. אני מניח שהוא גם לומד יותר, גם מבין את הדברים שסרט היסטורי וספר היסטורי לא ייתן. אני חושב שיש לזה ערך קהילתי ברמה הכי פרקטית של לקשר בין צעירים למבוגרים".

לשאלה בדבר הקושי לעיכול עדויות - לא בגלל התוכן - אלא בגלל האורך - חצי שעה ומעלה - זמן נצח במושגי אינטרנט, גז משיב "את העדות הראשונה צילמתי עם תלמידים מבית ספר ברחובות. עדות של שעה ללא עריכה. הם הפיצו את זה בין חברים והסרטון הגיע למשהו כמו 4,000 צפיות. היה להם נורא חשוב להפיץ את זה. זה משהו שצריך להיות שם. העניין של כמה צפיות, או קשה לעיכול או קל לעיכול לא משנה".

"אני זוכר שבהתחלה כשעשיתי את זה עם בית ספר קיבלתי המון פידבקים גם מילדים וגם מהורים שזה נתן להם ערך מוסף. אלה דברים שאם הם לא שם אתה לא מבין מה חסר לך".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי מינהל חברה ונוער במשרד החינוך ישמח לקבל את החומר כדי לבחון את התאמתו למערכת החינוך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#