שבע שנות מלחמה בטחנות הרוח של גוגל

מאז יצרה את אתר שמוגל, שקורא תיגר על העולם שמשתקף באלגוריתם של גוגל, ממשיכה צילה חסין, מרצה בשנקר ואמנית רשת, במשחק של חתול ועכבר עם מנוע החיפוש

ספי קרופסקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ספי קרופסקי

"ומה אם התוצאה שחיפשת מתחבאת בדף מספר 53?", שואל "שמוגל", מנוע חיפוש שמעוניין לקרוא תיגר על החלוקה ההיררכית של ענקית החיפוש גוגל. תחת הסיסמה "כל התוצאות שוות", מאפשר מנוע החיפוש הלא שגרתי לבלגן את התוצאות של גוגל כך שלא נאלץ להיתקל בדפי חיפוש מובחנים ומסודרים. במקום, כל תוצאה בשמוגל יכולה לעלות ראשונה אך בחיפוש הבא, היא יכולה להיות גם אחרונה. אין כל התערבות מצד צבא האלגוריתמים המשוכלל של ענקית החיפוש, זה שקובע בעבורנו באופן יומיומי מה חשוב יותר ומה פחות, איפה כדאי להקליק ואיפה לא.

מאחורי המיזם ניצבת צילה חסין, בת 40 מתל אביב, מרצה בשנקר (הנדסת תוכנה ועיצוב אינטראקטיב) ואמנית רשת הפועלת תחת השם MISSDATA. בראיון ל"הארץ" היא מספרת מה הביא אותה לייצר את מנוע החיפוש האלטרנטיבי לפני כשבע שנים ומהי אידיאולוגיית הרשת שלה. "ב-2003 עזבתי את תל אביב בעיצומה של שביתת זבל היסטורית ונסעתי ללמוד ניו מדיה בציריך. התגוררתי בה כתשעה חודשים וההלם התרבותי היה משמעותי", היא מספרת, "בשוויץ, כידוע, מקפידים מאוד על ניקיון, מחזור, ושמירת הסדר הציבורי בכלל. הניגוד בין הבלגן המזרח תיכוני לבין הסטריליות השוויצית שינה את ההתבוננות שלי על סדר וכאוס, כך שהתחלתי להתייחס ללכלוך ואי-סדר כאל עקבות של פעילות אנושית".

חסין מתארת כיצד באותה תקופה התעצמה התלות שלה ברשת, בעיקר מכיוון שבילתה שעות מול המחשב בשיחות עם בן זוגה ועם חבריה שהיו רחוקים ממנה באותו הזמן. "מתוך המחשבות על כאוס וסדר תהיתי מהי המשמעות של סדר ברשת, וכיצד ניתן לחשוב על עקבות של פעילות אנושית בה. התשובה שהגעתי אליה היתה כי 'שוטרי התנועה' ברשת הם מנועי החיפוש, ומכיוון שכבר ב-2003 גוגל היה המנוע המוביל, השתעשעתי בשאלה איך אפשר לבלגן אותו".

שמוגל עלה לבסוף לרשת ב-2005. בתחילה, אכסנה אותו חסין בשרתים של המכון שבו למדה עד שלבסוף רכשה אחסון ודומיין משלה. הפרויקט זכה אז לסיקור באתרים העוסקים בתרבות רשת וגם בעיתונים שונים באירופה ("בגרמניה הוא התקבל בקרירות יחסית, אך במדינות הלטיניות התלהבו מהרעיון להכניס אי סדר בסדר", היא מציינת). היא אף מוסיפה כי קיבלה תגובות אוהדות מכיוון לא צפוי: ספרנים ומידענים, שתיארו את שמוגל, לדבריה, ככלי שימושי לעבודתם. בנוסף, חסין מתגאה בכך שמנוע החיפוש שיצרה יכול לעקוף את הצנזורה במדינות שחוסמות את הגישה לגוגל.

שמוגל

אז מה בעצם שמוגל עושה? כשהגולש מקליד מילת חיפוש דרכו, מנוע החיפוש הצנוע שחסין יצרה לוקח את השאילתה מגוגל, ומבקש את כל התוצאות הקיימות. מכיוון שבכל שאילתה ניתן לקבל מגוגל לכל היותר 100 תוצאות, שמוגל חוזר על הפעולה כ-10 פעמים או כמה פעמים שנדרש, עד שמתקבלות כל התוצאות שגוגל מוכן לתת. לאחר שהתאספו כל התוצאות, מסבירה חסין, שמוגל מערבל ומציג אותן באופן אקראי לגולש. "בשמוגל, בניגוד לגוגל, אין שבירה לדפים כך שמתקבל עמוד אינטרנט ארוך שבו מסודרות כל התוצאות בסדר רנדומלי - ולצידן מוזכר המיקום המקורי שלהם בגוגל", היא אומרת.

המיזם של חסין הוא לא היחיד שמבקש לקרוא תיגר על מפלצת החיפוש שנכון להיום, שולטת ביחד עם פייסבוק במרחב התרבותי-חברתי ברשת. ב-2005 היו אלה צמד האמנים האירופי "Ubermorgen" שהשיק את מיזם "גוגל תאכל את עצמה" ("Google will eat it self"), שבמסגרתו הקימו אתרים נסתרים שבהם מופיעות פרסומות של גוגל. באמצעות הכסף שמניבות הפרסומות, נרכשות מניות של ענקית החיפוש כך שביום מן הימים (בעוד מיליוני שנים) תועבר השליטה בה לחברת "גוגל להמונים".

מאז שהעלתה את שמוגל לרשת לפני שבע שנים, מנהלת חסין משחק של חתול ועכבר עם ענקית החיפוש בשתי חזיתות: היא נאלצת לעדכן את הקוד שלה בכל פעם שגוגל משנה את הקוד שבו מוצגות התוצאות, ובמקביל היא גם מתמודדת עם הצנזורה שמנוע החיפוש מפעיל עליה בכל פעם ששמוגל שולח יותר מדי שאילתות, מצב שמתרחש כאשר גולשים רבים יחסית משתמשים באותו הזמן במנוע החיפוש שלה. עם זאת, היא מציינת כי מעולם לא קיבלה פניה ישירה מנציגי גוגל בארץ או בעולם. "אני לא חושבת ששמוגל טורד או אמור לטרוד את מנוחתם", היא מדגישה, "הפרויקט לא קיים למטרות רווח ואינו אלטרנטיבה לגוגל".

צילה חסין, MISSDATA

אם כך, מדוע בוחרת חסין להמשיך ולהפעיל את המיזם במשך שנים? בעיקר כדי להעביר מסר. "האידיאולוגיה הבסיסית שעומדת מאחורי שמוגל ורוב העבודות שלי היא להתייחס לקלות ולנוחות שהרשת והפלטפורמות השונות שלה מעניקות לנו בבחינת 'כבדהו וחשדהו'. שמוגל היא שריטה קלה מאוד על גבי השריון של גוגל, אולם גם שריטה קלה שכזו מספקת הצצה אל נבכי המכונה וממחישה מה המשמעות של צריכת המידע כפי שהוא מוגש לנו על ידי גוגל. המחיר הוא קבלת מידע חלקי ביותר". היא מביאה לדוגמה את מילת החיפוש "Art", שבגוגל מובילה לתאגידים העוסקים באמנות, אחר כך למוזיאונים גדולים ומוכרים ורק בסוף של הסוף לנופים מרהיבים וליצירות נאות של אמנים אלמוניים.

"קשה מאוד להסתדר כיום בלי גוגל, פייסבוק וטלפון סלולרי ואין טעם להטיף להפסקת השימוש במכשירים הללו", היא מסכמת, "עם זאת, צריך להשתמש בהם ולצרוך אותם בצורה מושכלת ומבוקרת. חשוב לזכור שהטכנולוגיה היא לא נייטרלית. בזכות חיי הרשת שלנו, לגוף שמחזיק את כל המידע המצטבר עלינו בשנים האחרונות יש יכולת כמעט מיסטית לקרוא ולהבין אותנו, ולכוון אותנו בהתאם לאינטרסים השונים". אינטרסים שככל הנראה לעולם לא יופיעו בדף השני של תוצאות החיפוש בגוגל - המקום הכי בודד ברשת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ