ליאור קודנר
ליאור קודנר

גם אני כנראה מכור לאינטרנט. ברוב שעות הערות שלי אני ממוקם מול מסך המחשב, מציץ באפליקציות באייפד, שולח מיילים או משחק אנגרי בירדס באייפון - או בקיצור חי במרחב הקיברנטי. הבדיחה הקבועה של אשתי היא שאם הייתי צריך לבחור בינה לבין האייפון, אין לה ספק שהייתי בוחר באייפון.

המחשב האישי, הסמארטפון ולאחר מכן הטאבלט הפכו את כולנו לזמינים באופן תמידי ולא משועממים לחלקיק שנייה. בכל רגע נתון וכמעט בכל מקום, אפשר לבדוק אימיילים, לכתוב סטטוס בפייסבוק, לצייץ בטוויטר, לגלוש באתרים, להוריד אפליקציות או לשחק. אבל לצד יתרונותיה הרבים, המהפכה הדיגיטלית הזו טשטשה את ההפרדה בין חיים פרטים לעבודה, ומחקה את הכיף שברגעים המתים בחיים (לצפות בשקיעה בזמן שמחכים לאוטובוס, לבהות בחלל המסעדה או להקשיב לשיחות בשולחנות סמוכים כשבן או בת הזוג הלכו לשירותים, או אפילו לקרוא עיתון בשירותים).

למה זה רע? בעיקר בגלל הקושי להתנתק והתחושה של לחץ תמידי. ההפסקה היחידה ממסך המגע מתאפשרת רק בכניסה להצגה, לסרט, לבית הכנסת או במהלך הרצאה. תלמידי בית ספר לפחות מחויבים להפסיק לגלוש בזמן השיעורים, אבל ברוב מקומות העבודה מקובל לסמס ולגלוש גם בזמן ישיבות חשובות. ההוכחה הניצחת לכך שרובנו מכורים, מתקבלת בשנייה שבה אתה יוצא מהאולם או כשנשמע הצלצול שמסמן את סוף השיעור - האצבע נשלחת מיידית לעבר הטלפון החכם. החדר מוצף בנקודות אור חזקות על שלל מסכים.

כמו כל התמכרות, כדי להתמודד ולהתגבר על התופעה, יש להציב גבולות לזמינות הדיגיטלית. אריק שמידט, יושב ראש גוגל, שהופיע השבוע בכנס בתל אביב נראה נבוך במקצת כשהתבקש לדבר על סכנות הרשת. "העתיד רק מתחיל", הודיע היושב ראש של ענקית החיפוש, כשהוא מתכוון למגוון הטאבלטים, הסמארטפונים, האפליקציות, האתרים, המכשירים האלקטרוניים או חלקי הקוד, שצפויות להקיף אותנו עוד יותר בשנים הקרובות.

צילום: אי–פי

אולם שמידט בהחלט מודע להתמכרות שלנו לאוטוסטרדת המידע הדיגיטלית. "כדאי לעשות הפסקה - שעה ביום בלי הסלולרי", אמר האורח מאמריקה. "בעצם שעה אחת, זה כמעט בלתי אפשרי, אבל תתחילו ב-15 דקות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ