הם נראים לכם כמו מוזרים מהאינטרנט? תסתכלו על עצמכם - ברשת - הארץ

הם נראים לכם כמו מוזרים מהאינטרנט? תסתכלו על עצמכם

גם כיום, כשכל העולם בפייסבוק, רבים במוקדי הכוח מתייחסים לקולות מהרשת כאל קוריוז. ישנם כאלה שמנסים לשנות זאת, אבל הסיכויים עדיין נראים קלושים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עודד ירון

אין פוליטיקאי ישראלי או כלי תקשורת שלא מחזיק כיום בחשבון פייסבוק וטוויטר כדי להפיץ את הבשורה בין אלפי העוקבים. אותם עוקבים, גולשים כמובן בפייסבוק תחת שמם האמיתי מהאייפון או הגלקסי שלהם, כמו עוד מיליונים בישראל. אבל, יש עוד רבים שמתייחסים לאינטרנט כספרה אחרת, וירטואלית. כך עלה, למשל, מהתהייה של ח"כ רונית תירוש באירוע ביג טנט של גוגל בחודש שעבר, שעדיין ניסתה להבין עד כמה אמיתיים האנשים האלה שכותבים באינטרנט.

דף פייסבוק שהוקם לאחרונה מבקש, כדרכו של האינטרנט, להגחיך מעט את העניין, ולהזכיר שהיום כולנו הם "המוזרים מהאינטרנט". הדף אוסף תמונות של "מוזרים מהאינטרנט" שמחזיקים בשלטים המספרים בקצרה את סיפורם כאנשים וכמוזרים מהאינטרנט. "אני שירי, בת 32 (תיכף 33). אני מצלמת את הבגדים שלי ומעלה אותם לאינטרנט כדי שאחר כך יוכלו לזהות אותי בתמונות מהפגנות. אני המוזרים מהאינטרנט", כותבת למשל שירי פרציגר כהן, שצולמה כששוטר מושך בשערה באחת ההפגנות האחרונות.

פותח הדף הוא שחר אבן דר מאנדל, פיזיקאי בחברת ציוד רפואי ואב לשניים כשהוא לא עסוק בלהיות מוזר מהאינטרנט. ואולם, רבים מכירים אותו יותר בתור אחד מיוצרי הממים הפעילים ברשת הישראלית, ובדיוק נגד החלוקה הזו בין ה"חיים האמיתיים" לחיים ברשת הוא יוצא. אותם הממים או תופעות ויראליות, בין אם בתמונות ערוכות ובין אם במדיומים אחרים תפסו תאוצה רצינית בארץ בשנה האחרונה. אין כמעט יום שבו הוא  ואחרים כעמיר שיבי ועבגד יבאור לא מעלים את הפרשנות שלהם למצב באמצעות תמונות סאטיריות ערוכות בפוטושופ המגחיכות פוליטיקאים ומפלגות, ולעתים גם את היוצרים עצמם.

אבן דאר מאנדל הסביר ש"למרות שהאינטרנט הוא חלק בלתי-נפרד מהחיים בישראל כבר קרוב ל-20 שנה, למרות שרבים מאיתנו מחוברים לאינטרנט בכל רגע דרך מכשירי הטלפון שלנו, ולמרות שכלי התקשורת המסקרים גם הם, לעתים רבות, אינטרנטיים בלבד, נדמה שסיפורים כאלה ממשיכים להיות מתוייגים כפיקנטריה שולית תחת הגישה של 'ועכשיו נשמע סיפור מופרך על המוזרים האלה מהאינטרנט'". לדבריו, "כל הרעיון של המוזרים מהאינטרנט הוא זה שאין באמת הצדקה להתייחס למשהו כאל 'קוריוז אינטרנטי' היום".

9 מתוך 9 |
צילום: מתוך מוזרים מהאינטרנט
1 מתוך 9 |
צילום: מתוך מוזרים מהאינטרנט
2 מתוך 9 |
צילום: שחר אבן דר מאנדל

תופעת הממים, כפי שהם מכונים, צמחה בעיקר בשמאל, והם משמשים בעיקר כדרך להגחיך את ממשלת נתניהו, ואת התופעות הצומחות בחסותה. למעשה, אחד הממים שרצו לאחרונה ברשת שאל למה אין ממים מהימין. לשאלה למה זה כך הוא מסביר שכמו בתופעות רשת רבות אחרות, המאמצים המוקדמים של התופעה הם קבוצה בקבוצה הומוגנית יחסית מהבחינה החברתית פוליטית. בנוסף לדבריו התופעה החלה להתרחב גם לדפים שמגיעים מהימין. לדוגמא הוא מציין את אתר Hebfun.com, שצוחק לא אחת על השמאל הישראלי. האתר העלה בין היתר קטע שמגדיר היטב את הניוז סייקל של הממים, שמתחילים בפרובוקציה של הח"כ התורן מהימין, מעוררים תגובות שנונות ונזעמות כאחד וגל תמונות פוטושופ מהחשודים המיידיים, ואיכשהו בסוף זה חוזר למדיה.

כשאבן דר מאנדל נשאל אם יש לכך השפעה אמיתית הוא משיב: "אני מכיר לא מעט אנשים שצורכים את האקטואליה שלהם דרך שיתופים בפייסבוק, ואם משהו גדול קורה אז הם עוברים לאתרי החדשות כדי לקרוא עליו יותר. רובם לא יילכו לקרוא מאמרי דעה, בטח לא מאמרי דעה של מישהו בדעה הפוכה לשלהם. אבל כשההיתקלות הראשונית שלהם עם הנושא מגיע דרך מם (אני משתמש במונח הזה כרגע בלי יותר מדי זהירות) שכבר כולל הבעת דעה, לעתים אפילו מורכבת יותר ממה שנדמה שהמדיום מאפשר, הם נחשפים דרכנו לנקודת מבט שלא בטוח שהיו נחשפים אליה אחרת".

הוא מודה אמנם שהתמונות הללו מופצות בידי מי שחושבים אותו דבר, "אבל דווקא בגלל הנזילות של הגדרת החברים בפייסבוק ובגלל אלגוריתם ההצגה של תמונות בפיד, הממים האלה זוכים לחשיפה גבוהה בהרבה ממה שיכולנו לחשוב לקבל בכל דרך אחרת".

בתוך תיבת תהודה

אבל ד"ר כרמל וייסמן, שחקרה לאחרונה את נושא הממים הפוליטיים ביחד עם איילת עוז ודובי קננגיסר, נשמעת הרבה פחות אופטימית. השלושה בחנו את מידת ההשפעה של הממים הפוליטיים מהעולם באתר Knowyourmemme, שעוקב אחרי תופעת ויראליות באינטרנט, וגילו שברוב המכריע של המקרים, הממים הללו מסתכמים בלא הרבה יותר מקיטורים מאוד מוצלחים.

וייסמן מסבירה כי "מדובר בקבוצות שהן אליטה תרבותית. יש להן כישורים טכניים, אוריינות מדיה ויש להן חוש הומור. מדובר פה בכישורים שאין לאדם הממוצע. לא כל אחד יכול לעשות את ה-Crop (חיתוך) בפוטושופ, ולהוציא את השורה הנכונה. זה מאוד קשה לכתוב קומדיה".

היא מסבירה שהם ניסו לבדוק את ההשפעה הפוליטית של הממים, וגילו שלמרות הרעש התקשורתי שהתעורר סביב הממים, התופעות או האנשים שנגדם הם יצאו, ניצחו במבחן התוצאה. לדוגמא המועמד שירדו עליו הכי הרבה, הוא היום ראש ממשלת בריטניה, דייוויד קמרון. בגרמניה היתה פעילות רחבה באינטרנט, ומחוץ לו נגד חוק לצנזורה, אבל הוא עבר.

וייסמן מסבירה שיש כאן כמה וכמה גורמים שמשפיעים. מי שעוקב אחרי הממים, הם אכן המשוכנעים, שגולשים בגירסה שלהם למציאות, משהו שקל בהרבה ליצור בימי הפיד של פייסבוק וטוויטר. "זו צרת הרשתות החברתיות. אני נכנסת לפיד שלי בבוקר ואני צריכה לזכור שזה לא ערוץ 2. זה לא הרוב. אתה רוצה את הרוב אתה צריך להציץ בטוקבקים לכתבות בוויינט, או בעמוד של בנימין נתניהו. מעטים מאיתנו מבינים איפה נמצאת רוב המדינה. אנחנו שוכחים שאנחנו מיעוט".

אבל זה לא נגמר שם. וייסמן מאמינה שבעוד שהאינטרנט הוא כלי גיוס חשוב כמו במקרה של המחאה החברתית, הציפייה שלנו שהתופעות מהאינטרנט יצליחו להשפיע על הפוליטיקה, בעידן שבו גם התקשורת המסורתית מתקשה בכך, היא מוגזמת. "אם המדיה המסורתית לא מצליחה לגרום לפוליטיקאים שלנו להתבייש, אם חקירות במשטרה לא גורמות להם להתבייש ולקחת אחריות, אז מה אתה מצפה שממים שוליים ישפיעו"?

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ