כשדם שוטף את הרחובות, גם חופש הביטוי ברשת נפגע

המהומות סביב סרט האיסלאם, הבחירות בברזיל ואפילו תמונות הנקה בפייסבוק - חופש הביטוי באינטרנט ניצב בפני מול אתגרים גלובליים בעולם משתנה

אקונומיסט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אקונומיסט

רק לעתים רחוקות מביא מעצר של מנהל בכיר לכותרות חיוביות. ואולם, כששלטונות ברזיל עצרו לזמן קצר את מנהל גוגל, הכותרות סייעו לתדמיתה של החברה כמגינת חופש הביטוי. הבכיר נעצר ב-26 בספטמבר בשל סירובו להסיר סרטוני יוטיוב שעברו על חוק הבחירות המקומי.

שבועיים קודם לכן נראתה התדמית של גוגל פחות טוב. החברה חסמה את הצפייה בטריילר של "תמימות המוסלמים", שעורר זעם בעולם האיסלאמי בשמונה מדינות שונות. במצרים ובלוב, שבהן מפגינים תקפו את השגרירויות של ארה"ב ואנשים נהרגו, היא הסירה את הסרטון מרצונה. במדינות אחרות היא נשמעה לבתי המשפט המקומיים.

הסערה עוררה חששות בנוגע לאופן שבו חברות אינטרנט מטפלות בדיונים ציבוריים. שאלה נוספת שעלתה לדיון היא "כיצד חברות ממדינות המקדשות את חופש הביטוי צריכות להגיב למדינות שמגבילות אותו". (גוף המחקר Freedom House מעריך כי הצנזורה על האינטרנט מתחזקת ב-20 מתוך 47 המדינות שאחריהן הוא עוקב).

גוגל חשפה ביוני כי 45 מדינות ביקשו ממנה לחסום תוכן בשישה החודשים האחרונים של שנת 2011, לעומת ארבע בלבד ב-2002. כמה מהדרישות נדחו בקלות. לדוגמא, בכירים במשרד הדרכונים הקנדי ביקשו לחסום לצפייה סרטון שקורא לעצמאות קוויבק, שבו אזרח משתין על הדרכון שלו ושוטף אותו באסלה.

הפגנה מול שגרירות ארה"ב בקהיר, בשל פרסום הקדימון לתמימות המוסלמיםצילום: אי–פי

רוב החברות מסכימות שהן חייבות לקיים את החוקים של המדינות שבהן הן פועלות (תוכן נאצי נאסר בגרמניה למשל). חברות אינטרנט גדולות יכולות למנוע ממשתמשים להגיע לתוכן שממשלותיהם רואות כלא חוקי, בעודן מאפשרות לגולשים ממדינות אחרות להגיע לתוכן. כמה מהן מבטיחות שקיפות בדרך עבודתן. בדומה לגוגל, גם טוויטר מפרסמת דו"חות חצי שנתיים של בקשות ממשלתיות לחסום מידע. היא גם מזהירה אזרחים כאשר היא מצנזרת תוכן בארצם.

מחוקקים בארה"ב רוצים שחברות רבות יותר יעשו כמותן. במארס אישרה תת-ועדה של הקונגרס את התיקון האחרון בחוק החופש העולמי ברשת (Global Online Freedom Act), שנחקק ב-2004. התיקון דורש כי חברות טכנולוגיה הפועלות בקבוצה מוגדרת של מדינות המגבילות את חופש הביטוי יפרסמו דו"חות המראים כיצד הן מתמודדות עם נושאים הקשורים לזכויות אדם. הדרישה תבוטל בעבור חברות שיצטרפו לארגונים חיצוניים שיספקו פיקוח דומה.

הטיפול בחופש הביטוי יכול להיות קשה גם בשוק הביתי. אתרים אמריקאיים נהנים מחופש ביטוי רחב, אבל רוב המשתמשים תומכים במדיניות שאוסרת ביטוי שנאה או קללות, אפילו כשאינם מנוגדים לחוק. מסמכי מדיניות קהילה מעניקים לפלטפורמות זהות (ומרגיעים הורים מודאגים), אבל פיקוח להוט מדי עלול להוביל לתוצאות "אבסורדיות וצנזוריאליות", לדברי קווין בנקסטון מגוף המחקר "המרכז לדמוקרטיה וטכנולוגיה".

בנקסטון ציין כי פייסבוק הסירה בחודש שעבר קריקטורה של הניו יורקר, שתיארה את חוה בגן עדן, בשל חוקים האוסרים על תוכן מיני. היא מסירה תמונות של משתמשות מניקות באופן קבוע אם נראית בהן פטמה, ולא משנה כמה התמונה אינה מינית.

חששות עסקיים יכולים להכריע את העקביות. ביולי השעתה טוויטר חשבון של עיתונאי שפרסם את כתובת האימייל של מנהל ב-NBC, בעוד הוא האשים את הרשת בסיקור הבעייתי של האולימפיאדה. טוויטר הודתה שהיא ניטרה ציוצים שמתחו ביקורת על החברה (שהיא שותפה עסקית שלה) והבטיחה לא לעשות זאת שוב.

גם מערכות אוטומטיות יכולות להיות נלהבות יתר על המידה. בטענה להפרת זכויות יוצרים תוכנות של יוטיוב חסמו לזמן קצר סרטון של נאומה של מישל אובמה בוועידה הדמוקרטית ב-4 בספטמבר (אולי בגלל מוסיקת הרקע). באוגוסט סרטון רשמי של נחיתת הגשושית Curiosity של נאס"א סבל מגורל דומה. ג'יליאן יורק מה-EFF, ארגון למען זכויות אזרח ברשת, מאמינה כי כמה שירותים מסרבים להעלאת תמונות עירום, ולא משנה כמה הן אמנותיות או תמימות, מפני שהן עלולות לגרום להפעלת חסימה מצד תוכנות נגד פורנו.

בשל המודעות לבעיה, חברות אינטרנט מנסות לשפר את המערכות שלהן. הכלי של פייסבוק לדיווח על תוכן בעייתי עוזר עכשיו למשתמשים לפתור בעיות בינם לבין עצמם. טים וו מבית הספר למשפט באוניברסיטת קולומביה מעריך ששירותי אחסון וידיאו עשויים לפנות לוועדות של משתמשים כדי שיחליטו אם להתיר תוכן רגיש בארצותיהם. באירופה, שבה פחות מתרגשים מעירום, תוכן כזה יכול להימלט מהגורל שמייעדים לו הערכים הפוריטניים בארה"ב. אבל יהיה קשה לכפות זאת על רשתות חברתיות שרואות בקשרים הבינלאומיים שלהן נכס חשוב.

פיתרונות פשוטים יותר יכולים לשמח את המשתמשים. רבקה מקינון, מומחית לחופש באינטרנט, אומרת שחברות רשת פועלות כ"מחוקק, משטרה, שופט, מושבעים ומוציא להורג" באכיפה של המדיניות שלהם. לדבריה, החברות הללו צריכות לאפשר למשתמשים לערער על ההחלטות שלהן. מרייט שאקה, פוליטיקאית הולנדית שעוזרת לנסח את המדיניות האירופית בתחום הדיגיטלי, מאמינה שמשתמשי האינטרנט שרוצים לערער על פסקי דין שערוריתיים צריכים יותר עזרה מהחוק.

שינוי החוק בכמה מדינות יכול לסייע לפלטפורמות רשת להימנע מהחלטות גרועות. כמה ממשלות מאיימות על חברות אינטרנט עם חוקי מדיה מיושנים שמתייחסים אליהם כאל מוציאים לאור, לא כלטפורמות המאחסנות את התוכן של גולשיהם. ב-2010 בית משפט באיטליה גזר על שלושה בכירים בגוגל עונשי מאסר על תנאי אחרי שסרטון של התעללות בילד משותק הופיע ביוטיוב. זאת למרות שהחברה הסירה את הסרטון ברגע שהיא קיבלה תלונה. אנגליה (המערכת החוקית של סקוטלנד שונה) משנה את החוק כדי לספק הגנה רחבה יותר על פלטפורמות שמספקות לגולשיהם המתלוננים גישה נוחה ליוצרי התוכן.

כמה משתמשים מעדיפים את ההמנעות מעבירה על פני הסכנה של צנזורה, אך הרוב חושבים אחרת. לכן חברות אינטרנט אף פעם לא יוכלו לספק את כולם, אבל חוקים טובים יכולים לפחות לספק להן הכוונה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ