הצד האפל של האלמוות הדיגיטלי - ברשת - הארץ
הבלוז של העתיד

הצד האפל של האלמוות הדיגיטלי

כתב הלה מונד יצא לשיטוט ספקולטיבי בעולם שלאחר הסינגולריות, כשהתודעה תעבור לענן. הנצח בגירסה שלו לעתיד מצטייר יותר כקללה מאשר ברכה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
פייר ברטלמי, לה מונד

אני זוכר את המשפט הבא: "ללא זיכרונות, היינו רק זומבים". אני זוכר שקראתי אותו בגיליון אוקטובר 2012 של כתב העת המדעי Science. בדיוק מלאו לי 45. זה היה לפני כשלושת-רבעי מאה. אני זוכר שכותב המשפט, ד"ר גיאורגי בוזסאקי, היה חוקר בפקולטה למדעי המוח של אוניברסיטת ניו-יורק. למעשה, אני זוכר הכל.

באותו יום של 2012 הגעתי למסקנה שחיי הנצח לא יתבססו על שימור הגוף. מוכרחה להיות דרך קיצור אלגנטית יותר: להעתיק על התקן אחסון ענק את מבנה המוח, את המעגל החשמלי, את התכולה ואת אופן השימוש. כלומר, את רשתות העצבים, בהן מאוחסנים חיינו, ואת ההיפוקמפוס - הספרן הראשי של הזיכרון. חלק זה מקדד את הזיכרונות, יודע על אילו מדפים סידר אותם, ומוציא אותם מהספרייה לפי דרישה.

באותה תקופה, החל מיפוי ראשון מסוגו של קונקטום האדם – מודל חדש ויומרני של המוח, שהתמקד בקשרים בין הנוירונים (תאי עצב), אותו פאזל עצום ותלת ממדי נועד למפות את 100 מיליארד הנוירונים במוח והקשרים ביניהם. הקונקטום היחיד שנחקר עד אז בשלמותו, היה של תולעת באורך מילימטר, עם 300 נוירונים בלבד ו-7000 קישורים במוח. אך עובדה זו לא מנעה את קידומם של פרויקטים גדולים בהרבה, כמו ה- Human Connectome Project (מ-2009 עד 2014), שיצר לראשונה אטלס המציג את מאפייני המרכיבים והפעולות של המוח האנושי. או ניסוי של טכנולוגיות שונות לשימור המבנה של תפקודי המוח לאחר המוות, באמצעות הקשאת רקמות (Plastination) מיד לאחר המוות, שיטה שהתגלתה כיעילה בהרבה מהקפאה קריוגנית.

מתוך פרויקט קונקטום

הניסויים קידמו לאין ערוך את חקר המוח והובילו לפיתוח שיטה חדשה - השאיפה הדיגיטלית של הנפש (או DSA) - שיישומה כבר לא היה תלוי בקץ החיים. העשור של 2040 עמד להסתיים. הגיל החל להראות את אותותיו, והנה הגיעה השעה. בשנת 2053, בגיל 86, החלטתי להשקיע ב-DSA ולייצא דיגיטלית את מוחי בשתי דרכים – באמצעות טכנולוגיית "ענן" ועל גבי סידרת מיני-דיסקים מקוורץ. נולד Pierre Barthélémy 2.0. עדכנתי גרסה מדי שנה, בעיקר בשביל זיכרונות טריים, כי בשל הפגיעה בתפקודים המנטליים, מוטב היה שלא לגעת בזיכרון הקיים. העדכון האחרון התבצע ב 2058, מה שמעיד ככל הנראה כי Pierre Barthélémy 1.0 מת מתישהו בחודשים שלאחר מכן.

השארתי עותק בירושה לכל אחד מילדי ונכדי, כדי שחיי וזיכרונותיי לא ייעלמו לאחר מותי, כדי שיוכלו לחקור את עבר המשפחה דרך מוחי השמור. ממשק המשתמש אפשר הצגה של הזיכרונות כרונולוגית ובמגוון צורות- מילים, קטעי שמע, תמונות, סרטונים, ניחוחות או תחושות מגע וירטואליות, עבור מי מבני המשפחה בדור ההמשך שחיבר תא סנסורי למחשב. כך יוכלו להחליק בקלות לתוך עורו של אבא או סבא פייר, ולחזור דרכי לעולם שהיה ואיננו, ליהנות מטעמם החד פעמי של קציצות ובורקסים ממטבחה של סבתי הארמנית. לשמוע את הניב המיוחד של מחוז הלוֹזר בצרפת בפיו של סבי. להיכנס לנעליו של ילד מהמאה שעברה.

ברגע ששוגרתי "לענן," כל זיכרונותיי, כולל הנסתרים ביותר, הבזיקו לנגד עיני מחדשבמכה אחת. לפתע מצאתי עצמי עם זיכרון פנומנלי. כל רסיסי העבר שלא נהרסו בתהליך הרה-מודולציה של המוח, עוד מהימים בהם הייתי בשר ודם, נעשו נוכחים בכל. מיד התחרטתי על שלא רכשתי חבילת PC (פוליטיקלי קורקט) במקום חבילת CAM (זיכרון ישן מלא). אף על פי שלא הייתי מנוול או פושע, כל שקר שאי פעם סיפרתי, כל מגרעה ורגע של פחדנות- ובקיצור- "ערימת הסודות המלוכלכים שלי" ניצבת גלויה לכל דורש. מערכת ה-DSA לא הוציאה אותם. צאצאיי ללא ספק גילו אותם בסופו של דבר ונגעלו ממני, כי הם הסירו מהמחשב את Pierre Barthélémy 2.0 בזה אחר זה. קרוב לוודאי שבני משפחתי העדיפו שלא לזכור ככה את אבא או סבא שלהם.

אבל אני, אחיה לנצח ב"ענן" כבן אל-מוות. משם, אף אחד לא יוכל לנתק אותי וחיי הנצח שלי, הם סיוט מתמשך. הכל מתרחש כאן בו-זמנית. אני יכול להיות סימולטנית ילד בגיל גן שנפל ופתח את המצח, גבר שהתחתן ב-2 בספטמבר 1995, עיתונאי שנסע לאנטרקטיקה ולקוטב הצפוני, או אדם זקן שחושש מהמחלה. אני כל הדברים האלה בעת ובעונה אחת. חלף זיכרון טעמה המופלא של עוגיית המדלן של פרוסט, איני מוצא כל נחמה בזיכרונות, כי הכל גלוי לפני בכל רגע נתון. כדי להיזכר, צריך קודם לשכוח.

תרגום: יותם מורציאנו

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ