הצד השני בסיפורו של פעיל הרשת שהתאבד

ראיון עם אחד ממייסדי JSTOR, שאליו פרץ אהרון שוורץ, מגלה ארגון שנחשב למוביל בתחום הנגשת המידע רק לפני כמה שנים, וגילה פתאום שהוא נתפס כאויב

עודד ירון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עודד ירון

מותו הטרגי של אהרון שוורץ, פעיל הרשת שעמד בפני תביעה בגין פריצה למחשבי MIT, הפנה זרקור על תנועת ה-Open Access, שקוראת לאפשר גישה חופשית לידע האקדמי ברשת. שוורץ התאבד ביום שישי, בעוד חיכה למשפטו בשל הורדת 4.8 מיליון ממאמרי המאגר האקדמי JSTOR.

בראיון שקיים קווין גאתרי, ממייסדי JSTOR, עם "הארץ" לאחרונה צייר את תמונת המצב מהצד שלהם - מלכ"ר שנולד ב-1995 במטרה להרחיב את הגישה למאמרים אקדמיים, עוד לפני עידן גוגל. מהשיחה איתו עולה תמונה של ארגון שהיה בחוד החנית של חופש המידע רק לפני כמה שנים, וכיום הוא נתפס בעיני רבים כאויב. גאתרי עומד היום בראש ITHAKA, ארגון ללא מטרות רווח שמאגד את JSTOR ופעילות נוספת לסיוע בשילוב טכנולוגיות דיגיטליות באקדמיה.

JSTOR הגישה תביעה אך לאחר ששוורץ החזיר את הקבצים נסוגה לחלוטין מכוונותיה לתבוע אותו. וגם פרופסור לורנס לסיג, מגדולי הלוחמים למען פתיחת המידע וחבר אישי של שוורץ, ציין זאת לזכותה במאמר לזכרו של שוורץ, ובו מתח ביקורת חריפה על MIT, שהיתה פחות נחרצת בהתנגדות לתביעה, ובעיקר על התובעת שהתעקשה להמשיך. JSTOR עצמם פרסמו הודעת השתתפות בצער על התאבדותו של שוורץ.

"אנחנו יושבים בין בעלי התוכן למוסדות האקדמיים", הסביר. "זה היה לפני שאנשים היו מחוברים לרשתות. לא היו סמארטפונים, לאנשים אפילו לא היתה גישה לאינטרנט. היחידות שהיו מרושתות היו בעיקר סוכנויות ממשל ואוניברסיטאות. פתחנו את הפרויקט במחשבה על חיבור בין מו"לים ומוסדות כמו ספריות ואוניברסיטאות עם אוספים של מגזינים. זה היה מאוד מוצלח ומאוד הועיל לסטודנטים ולמרצים".

אהרון שוורץצילום: רויטרס

גאתרי הסביר כי המודל הכלכלי של JSTOR מתבסס על תשלום של המוסדות האקדמיים על הגישה למאמרים. "זה איפשר לנו להשקיע בעוד תוכן, עוד שרתים ולהגדיל את השרתים ולהגדיל את ההשפעה שלנו".

אבל, הזמנים השתנו, וכעת עם תנועת Open Access, הגישה לידע לא מסתכמת רק בפתיחת המגזינים לגישה לחוקרים וסטודנטים באוניברסיטאות. כיום, זה כבר לא מספיק לרבים. פרופסור לסיג השווה את JSTOR לשופט בית המשפט העליון האמריקאי ביירון וייט, שנחשב עם מינויו בתחילת שנות ה-60, בידי הנשיא ג'ון אף. קנדי, לליברל. ואולם, כיום הוא זכור בעיקר כשופט השמרן שאישרר הגדרה של מין הומוסקסואלי כפשע בשנת 1986. כמו וייט בשעתו, גם JSTOR עכשיו בקו האש מפני שאינם פותחים את כל המאגרים.

הרצאתו של לסיג בנושא Open Access:

גם כשגאתרי מדבר על הנושא, הדברים מהדהדים את הרצאתו של לסיג בנושא במאיץ החלקיקים ב-Cern שבשווייץ, למרות ששניהם ניצבים משני צדי המתרס בסוגיה הזו. בדיוק כמו שלסיג דיבר על כך ש-JSTOR המתקדמת הפכה לגורם שמרני, שכל מאמר במאגריה בגוגל מוביל לדרישת תשלום, גם גאתרי מודה שבעבור רבים מדובר בחווייה מתסכלת.

"לפני כמה שנים הסכמנו שגוגל יאנדקסו את המידע שלנו. התוצאה היא שיש הרבה אנשים שמוצאים מאמרים שאין להם גישה אליהם", הוא אמר והסביר כי חלק מהמו"לים מוכנים לפתיחה חלקית של המידע, בעוד אחרים לא מוכנים לכך בשום צורה.

הבעיה היא שהמחירים של רוב המאגרים לא קפאו על השמרים. אורן ויינברג, מנהל הספרייה הלאומית שאירח את גאתרי לאחרונה, הסביר ל"הארץ" שהעלאות המחירים של המו"לים המסחריים היו מהגורמים החשובים לצמיחת תנועת הגישה הפתוחה. "העליות מגיעות ל-3%-10% בשנה ולפעמים גם יותר", אמר. "האוניברסיטאות בארץ מנסות לבטל לא מעט רכישה של מאגרים בגלל עליות המחירים". בנושא הזה ציין ש-JSTOR דווקא שמרה על מחירים קבועים יחסית אבל גם היא תלויה במו"לים, מפני שהיא הגורם המקשר בינם לבין האוניברסיטאות.

קווין גאתרי, נשיא איתקה, המלכ"ר המנהל את JSTOR

במקום ש-JSTOR מתקשה, כבר קיימים מגזינים מקוונים פתוחים כמו PLOS one המפורסם, אבל המודל שלו שונה בתכלית מזה שלהם. במקרה שלו, הוא מתבסס על תשלום מהכותבים שמעוניינים להפיץ את העבודה שלהם. את המימון מקבלים המפרסמים כמובן ממלגות וממענקי מחקר של האוניברסיטה.

גאתרי מסביר כי המודל שלהם, שהיה כה מוצלח בהתחלה, ועדיין מספק גישה לחוקרים בכל העולם, מציב אותם בבעיה כשזה מגיע לפתיחה מלאה של המאגרים. הם עדיין מתבססים על מאגרים גדולים של מו"לים שחלקם כאמור כלל לא מוכנים להפיץ את התוכן בתשלום או שלא בתשלום, בעוד אחרים דורשים תשלום שלעתים גבוה מדי אפילו בשביל חלק מהמוסדות האקדמיים.

אז איך מתמודדים עם הבעיה?

ראשית, JSTOR פתחה כבר בשנה שעברה 600 אלף מאמרים שזמינים בחינם, אבל רובם מאוד ישנים, זאת מאחר שכדי שיוכלו לפתוח את המסמכים לציבור הם צריכים להיות חופשיים מזכויות יוצרים. דוגמה נוספת עולה גם מהביקור בארץ. מטרתו היתה שיתוף פעולה עם הספרייה הלאומית בהעלאה של כתבי עת בעברית למאגרי JSTOR - אותם עשרות מגזינים יוצעו בחינם למוסדות בארץ למשך שבע שנים.

היא בדיוק כמו תעשיית המשחקים במובייל ובפייסבוק, לנסות מודלים שמשלבים בין תוכן פתוח וחוקי לתוכן פרימיום, שרק עליו משלמים. דוגמה חיה לכך הציגה JSTOR בשבוע שעבר כשפתחה חלקית את ארכיוניהם של 1,200 מגזינים. כעת היא מתירה לגולשים לקרוא עד שלושה מאמרים בחודש. לפי התוכנית החדשה ניתן לשמור מאמר אחד לקריאה (באתר JSTOR), ולאחר 14 יום להחליף אותו.

מתוך קמפיין למען פרסום חופשי של מאמרים לזכרו של שוורץ

למרות שגאתרי מצהיר שהיה שמח אם כל התוכן היה חינמי לשימוש, הוא מאמין שיש יתרונות גם במודל שלו. "אני מאוד מסכים עם המטרות של Open Access, אבל אני חושב שלפעמים מציירים את זה כמטרה החשובה ביותר, והמטרה האמיתית צריכה להיות השפעה על הפצת הידע. אנשים בדרך כלל מניחים שאם אתה הופך משהו חינמי ושם אותו ברשת אתה תמקסם את הגישה אליו. אבל איך אתה מוצא אותו? גוגל הוא נהדר, אבל אם המאמר הוא במקום 234 אלף, אף אחד לא יגיע אליו".

"מהניסיון שלנו, כשאנחנו מציעים תוכן בחינם, בלי רישוי של מוסד, אנחנו רואים הרבה פחות השפעה", אמר. "אנחנו מציעים גישה חופשית באפריקה ובמדינות מתפתחות. ולמרות זאת אנחנו מבקשים שיחתמו על רישיון. זה מגדיל את המחויבות של המוסדות ומוביל לכך שהמשאב מגיע ליותר אנשים שמשתמשים בו".

בסופו של דבר, כמו בתחומי תוכן רבים אחרים שהאינטרנט טלטל, גאתרי אמר כי כמו בעיתונות, גופי תוכן כמוהם צריכים לשרוד מספיק זמן כדי שיהיו מסוגלים להשתנות ולהמשיך להיות רלוונטיים.

"זאת בהחלט שאלה גדולה - האם אתה יכול לשרוד מספיק זמן כדי להשתנות. בדרך כלל, חברות ותעשיות מספקות שירותים מגוונים וחלק מהם מסבסדים את האחרים. הסביבה הנוכחית מפרקת את הקשרים שמחזיקים דברים ביחד. זה יוצר בעיה למוסדות כי המוצרים הרווחיים הם שעל הכוונת. החלקים עדיין חשובים, אבל הם יקבלו אריזה מחודשת, השאלה היא איך. האם יש מודל עסקי חדש שההכנסות יכולות לסבסד?".

___________________________________________________________

איך משמרים את האינטרנט הישראלי

בשולי השיחה עם מנהל הספרייה, אורן ויינברג, הוא סיפר גם על כמה מהפרויקטים של הספרייה, ובהם גם היוזמה לארכוב של האינטרנט הישראלי. "ישראל איבדה את העשור הראשון של האינטרנט. כל הדברים הנפלאים שהיו בשנות ה-90 נעלמו", אמר. זאת מלבד קטעים מועטים יחסית ששמורים בארכיון האינטרנט.

"אנחנו מנסים לעשות צילום רוחב של כל הדברים ברשת הישראלית ברבעון הראשון של 2013. אנחנו הולכים לעשות ארכוב של כל הדומיין הישראלי (Co.il)".

הוא מודה כמובן שגם היוזמה הזאת תהיה מוגבלת בהיקפה בשל התפקיד המרכזי שמשחקות הרשתות החברתיות, ובעיקר פייסבוק שמונעת את האפשרות לשמור את כל החומר. כדאי לציין שזה נעשה מסיבות שונות ובהן גם כאלו הגיוניות כמו מניעת חדירה לפרטיות, בשל האופי האישי של חלק גדול מהחומר ברשתות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ