שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לא רק הטמטום גרם למשתמשי אשלי מדיסון לנהוג בחוסר זהירות

עם דליפות מהאינטרנט או בלעדיהן, בגידות לעיתים קרובות מתגלות. אולי בגלל שזו דרך - כואבת - להעביר מסר לבן או בת הזוג

שחר קדרון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שחר קדרון

כמו כתב צבאי שבע קרבות שנדרש לכתוב את הפרשנות האלף ואחת על התחממות בגזרת עזה, גם הטור הזה חוזר שוב, בפעם השלישית בחצי שנה, לנושא החם של הבגידות, הפעם מטעמים אקטואליים. גם כאן, נדמה לי שהקלישאה "שני הצדדים לא מעוניינים בהסלמה" נכונה לפעמים, ובשני המקרים כנראה שהרצון האנושי מורכב יותר ממה שנדמה והעלילה יכולה להסתבך ולצאת משליטה.

בעוד האקרים בעלי חוש הומור אכזרי במיוחד מפרסמים עוד ועוד פרטים של מיליוני גולשים באתר "אשלי מדיסון" לרבות אלפי כתובות בעלות סיומת ישראלית, עדיין מהדהדת באוויר השאלה — מי מספיק מטומטם כדי להשתמש באימייל האמיתי שלו בהרשמה לאתר בגידות? לטמטום האנושי — בניגוד ליקום ולגאונות — בטוח שאין גבולות כפי שקבע בשעתו אלברט איינשטיין, אבל נדמה לי שבמקרה הזה לא ניתן לייחס לו את כל האשמה.

כרזה של האתר בגרמניה. "מה משותף לגברים בתמונות? עדיף היה להם להשתמש בשירותי 'אשלי מדיסון'"צילום: Getty Images

ההיגיון קובע אולי שמי שבוגד ירצה להסתיר את הבגידה שלו בכל מחיר, וששני הצדדים אולי באמת "לא מעוניינים בהסלמה" — הבוגד לא רוצה להיתפס, והנבגד לפעמים גם לא רוצה לדעת. אבל עולם הרגש מתנהל לפי חוקים אחרים. אין פלא שבגידות מתגלות לעתים קרובות, עם דליפות מהאינטרנט או בלעדיהן — בגידה יכולה להיות דרך להעביר מסר לבן הזוג, ואם הבגידה לא תתגלה, המסר לא יעבור. המסר הזה יכול להיות הרסני — "אני לא רוצה אותך יותר". במקרים כאלה הבוגד יודע שהוא בדרך החוצה, וזאת דרכו המכוערת לסיים את הקשר בלי דרך חזרה. אבל הבגידה יכולה לספק גם צורך עמוק יותר שלא מתמלא בקשר, למשל במצב שבו הבוגד זקוק לסימון של האוטונומיה והנפרדות שלו מבן הזוג. זה לא מקרי שלעתים קרובות הבוגד חש שהוא דווקא הצד ה"חלש" בקשר, שמרגיש שלא רואים אותו ולא נענים לצרכים שלו. כפי שנכתב פה בעבר במדור "דייט בראשון" בעקבות שיחות עם מטפלות זוגיות, אם שני הצדדים רוצים להישאר בתוך הקשר ולשפר אותו, יש סיכוי להתגבר על המשבר. הבגידה תישאר תמיד בגדר זיכרון מכאיב, אבל כל עוד היא מהווה רק זיכרון ולא מנהלת את היחסים, יש סיכוי להתאושש ולהשיב את הסיפוק לחיים הזוגיים.

כמובן שכל זה לא אומר שבגידה היא מעשה מתחשב במיוחד, ושגילויה הוא דבר נעים — בטח לא בשידור חי. לאחר הדליפה מ"אשלי מדיסון" הואילו בטובם שני שדרני רדיו אוסטרלי לספר למאזינה חשדנית שצלצלה אליהם ששמו של בעלה מופיע בין המנויים לאתר הבגידות. "אתם צוחקים עלי?" אמרה האשה לפני שניתקה לפתע והותירה את השניים מתבוססים ברגשות האשמה שלהם. "אני לא בטוח שהיינו צריכים לעשות את זה", אמר אחד מהם למיקרופון הפתוח. "זה לא השאיר אותי בתחושה טובה. איזו סיטואציה איומה להיות בה".

ועוד מלה אחת על אתר הבגידות שבגד במשתמשיו. מתברר שגם לפני השערורייה הזו הוא לא היה טלית שכולה תכלת: בתחילת החודש התפרסמו ב"מאקו" חוויותיה של הכתבת צליל אברהם, שבילתה שבוע של התכתבויות ב"אשלי מדיסון" והגיעה למסקנה העגומה שלא קורה יותר מדי סקס בין משתמשי האתר, כלומר — שבסופו של דבר מודל ההכנסות שלו בנוי על מכירת אשליה לגברים — "שמתפתים לשלם פעם אחת, או פעמיים, או שלוש, על כרטיס להצגה הנוצצת הזאת: יש גן עדן, והנה הוא לפניך. שלם מלא מלא כסף, קבל ערימה של נשים שרוצות סקס חד פעמי איתך עכשיו, בדיוק כמו שקורה אף פעם". כך יוצא שכמו מריה הבתולה בחמישיה הקאמרית, ש"גם לא נהנתה, גם בהריון וגם בתולה", הם גם הוציאו מאות שקלים, גם לא יצא להם מזה כלום וגם עוד תפסו אותם בסוף.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ