בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הורים יקרים תירגעו, בעתיד שבו אנו חיים, כולנו מהגרים

באקדמיה ובתקשורת מדברים כבר 20 שנה על הפער בין אלה שנולדו לתוך המהפיכה הדיגיטלית לדור המדבר שלעולם לא ירגיש בה בנוח. ואולם, בקצב המסחרר של הטכנולוגיה, אף אחד לא יכול להירגע ולהרגיש בבית

8תגובות

כבר 20 שנה מדברים על הפער בין "מהגרים דיגיטלים" ל“ילידים דיגיטלים“ בין הדור המבוגר שבשבילו האינטרנט והשתלטות המחשבים הן תופעות חדשות, לבין אלה שנולדו למהפיכה הדיגיטלית, ובשבילם אין טבעי מהחיים ברשת. רבים משייכים את המושגים לחוקר והסופר מארק פרנסקי, שכָּלַל אותם בשנת 2001 במאמרו "On the Horizon", אשר פורסם בכתב עת העוסק בחינוך. פרנסקי קבע את 1980 כקו הגבול בין המהגר הדיגיטלי ליליד הדיגיטלי; אז החלו להופיע משחקי וידאו ומערכות תקשורת מחשבים ראשונות בין הסטודנטים. מי שנולדו לפני 1980, ואימצו את הטכנולוגיה בשלב מאוחר יותר בחייהם, מכונים “מהגרים דיגיטליים“, והם סובלים מקשיי הסתגלות ומפערי מיומנויות בשימוש בטכנולוגיות ובשפה של הדור הדיגיטלי. זו התופעה המכונה “פער דיגיטלי“.

מי שהשתמש לראשונה במושג זה הוא ג'ון פרי ברלו, שניסח את “מגילת העצמאות של הסייברספייס“ במסגרת השתייכותו לארגון EFF (ר"ת של Electronic Frontier Foundation) ופירסם אותה לראשונה בדאבוס בפברואר 1996, כתשובה לממשלות שניסחו אז חוקים אשר נועדו לבלום את חופש הביטוי באינטרנט. ברלו הפציר בהורים, כלומר במהגרים, להפסיק להיות שיפוטיים כלפי ילדיהם אשר כבר צללו אל נבכי העולם הדיגיטלי והאינטרנט, ולהבין, כדבריו, ש“האוויר שחונק אתכם, הוא הוא האוויר שמצמיח לילדיכם כנפיים. לכן צריך ללמוד ולהכיר אותו, ובוודאי שלא לפסול אותו או לפחד ממנו“.

מרגע שאנו משתמשים במלה “מהגרים“, אנו גולשים לתחום החינוך; חינוך לשפה חדשה, לתרבות, למנהגים ולחוקים. חלק ניכר מהספרות על הפער הדיגיטלי עוסק בהבדלים הבולטים בין הילידים לבין המהגרים, בעיקר בכל האמור בקצב הלמידה ובנפח העיסוק הדיגיטלי במהלך חייהם. בעוד הילידים לומדים את השימוש באמצעים הטכנולוגיים כשם שלומדים שפת אם, למידת המהגרים מושווית ללמידת שפה חדשה. לטענת פרנסקי, הילידים הדיגיטליים גדלו לתוך סביבה רוויה בטכנולוגיות, הם חשופים יותר לטכנולוגיה, ועל כן הם שולטים בה בקלות, בהשוואה למהגרים הדיגיטליים. הם רגילים לשינויים טכנולוגיים מהירים, ועל כן מסתגלים אליהם בטבעיות ובקלות. המהגרים הדיגיטליים חוששים יותר מהטכנולוגיה החדשה, ושופטים את הטכנולוגיה בהתאם להרגלים הישנים והמוּכרים שלהם. בעבור מבוגרים, כמו כל מהגר, שפת הרשת היא שפה שנייה, שאפשר לחוש בה את שרידי המבטא הישן.

כאשר גבר שיח החינוך בהקשר של מהגרים וילידים דיגיטליים, בתחילת המילניום החדש, עלו שאלות כמו האם זה תקין שמורים מהגרים יכתבו את הממשקים (ספרים) של הילידים הדיגיטליים? במקביל לשיח הזה, תוך שדבריו של פרנסקי צוטטו במשך שנים בהקשרים הללו, קמה לה תיאוריה ביקורתית אשר החליפה את המונח “מהגרים“ במונח  Newcomers – “עולים חדשים“, ואת המונח “ילידים“ (שמיוחסת לו קונוטציה שלילית של פרימיטיבים) במונח Insiders. המונחים החדשים היו אמורים לעדן קונוטציות שליליות של המילים “מהגרים“ ו“ילידים“, וגם להוציא מההקשר את הגיל הביולוגי, שכן התברר כי ישנם מבוגרים ש“נכנסו“ לעולם זה ואימצו את השפה הטכנולוגית, ולעומתם ישנם צעירים שנשארו לעמוד מן הצד.

צעירה עם סמארטפון
אי-פי

עבר עוד כעשור, ושוב קמו תיאוריות ביקורתיות והתחולל חיפוש אחר מושגים חדשים. בשנת 2011 פירסמו כמה חוקרים את הממצאים השנויים במחלוקת באשר לקיומו של פער דיגיטלי בעולם המתחדש בקצב מוגבר, ושוב עלתה השאלה, האם נכון לאבחן את המהגרים והילידים כפי שהיה נהוג עד אז. צמד החוקרים ווייט ולה קורנו (White and Le Cornu) חקר כיצד משתמשים תלמידים החיים ברשתות חברתיות בטכנולוגיה ללמידה, והציעו את המונחים Visitors and Residents – מבקרים ותושבים, מה שהרחיק עוד יותר את מי שנמצאים מחוץ למעגל, והציג אותם כמי ש“מציצים“ לזמן קצר ותו לא.

כולנו מהגרים

אבל כל ההבחנות הללו לא ממש דיברו אלי. כבר בעשורים הראשונים של הרשת, ובוודאי בעשור הנוכחי, אני מבינה שכולנו מהגרים. גם מי שהיה בזמן כלשהו יליד דיגיטלי, יצא מהר מאוד — כאשר הטכנולוגיה התפתחה והתרחקה בצעדי ענק, והכפילה את מהירותה, את עוצמתה, את עצמאותה, את תבונתה ועוד — למעגל המהגרים.

בשנת 1993 הבין זאת גיבור ספרי “רומן דיגיטלי“, ד“ר קרנל, הלוא הוא הדוקטור לבלבול, וב-2003 דיברה על כך מדיאה-אקס, גיבורת המחזה שהעליתי בפסטיבל עכו – על המוצא היחיד והאחרון: לתפוס גל בין המערבולות, ולוותר בהשלמה על כל קרקע מוצקה, לוותר על כל אחיזה. בניגוד להגדרת מצב ההגירה בעולם הארצות הגיאוגרפיות, שיכול להיות זמני, אני מוצאת שבעולם הדיגיטלי, ההגירה היא מצב קבוע. כאן, מצב ה“ילידים“ זמני וחולף, ואינו מקנה כל אחיזה. הרי הפער בין ילדינו לנכדינו, ובינם לבין צאצאיהם, מאיים להיות גדול בהרבה מזה שראינו בימינו. יתר על כן, במצב ההגירה הזה אנו נמצאים כל אחד לבדו. אין כאן סולידריות והתמודדות קבוצתית כמו בחברות המהגרים בצ'יינה-טאון או ברובע הטורקי באמסטרדם. אנו עומדים לבד, אולי בדומה למי שעומדים על גלשן צר, לתפוס גלים אל החוף.

מי שהציעה הגדרה סבירה למצב העניינים הזה היא מרינה גורביס, עתידנית מאוקראינה, הטוענת כי “כולנו מהגרים של העתיד. על כולנו ללמוד כל הזמן שפה חדשה ואת מנהגו של עולם חדש – בהתרגשות מהולה בחשש סביר...“. אבל בואו נתבונן עוד מעט בעתיד – במחוזות הסינגולריות של הסופר והממציא ריי קורצווייל, או בהסבריו של פרופ' יובל נח הררי על עידן הטראנס-הומניזם של העתיד הקרוב. המסקנה מעלה רעד קל של מבוכה. אם אכן כולנו מהגרים, כי אז מי הם הילידים? – רק יצורים שהם סייבורגים, כלומר אלה אשר משתדרגים ומעדכנים את חלקי החומרה והתוכנה שלהם ללא הרף, בזמן אמיתי ובאופן אוטומטי.

נאורה שם-שאול היא פעילת רשת ויוצרת אינטראקטיב. המאמר התפרסם ב"שירת המדע" – שנתון לספרות, אמנות ומדע בהוצאת מכון ויצמן למדע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו