בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם אמנים מוכנים לחיים לאחר המוות?

טופאק, מייקל ג'קסון ואחרים כיכבו בשנים האחרונות בהופעות חיות גם אחרי מותם; למרות שהתופעה מתפשטת, אמנים רבים עדיין לא יודעים איך לאכול את זה

7תגובות

למדונה יש צוות מיוחד שעובר בחדרים מאחורי הקלעים אחרי הופעות ומוודא שלא נותר שם DNA שלה. היא חוששת מה אחד מהמעריצים שלה עלול לעשות עם ה-DNA הזה, אם יימצא (חשש שמבוסס על עבודתו של קובי ברחד עם DNA של אלביס פרסלי מ-2012). אבל מה לגבי ה-DNA הדיגיטלי? מה לגבי איסוף שלו ושימוש בו בלי ידיעה ואישור - לאחר המוות? זה אולי נשמע מוזר, אבל אמנים רבים כבר "הופיעו" לאחר מותם בעשור האחרון, ולא תמיד בהסכמתם מראש, או בהסכמת קרוביהם. 

קורט קוביין מת ב-1994 ו"הופיע" ב-2009 ב-Guitar Hero. אלמנתו קורטני לאב השתוללה מזעם בטוויטר ואמרה שלא אישרה את השימוש בדמותו במשחק. חלק מהקצף יצא על כך שהוא שר במשחק שיר של בון ג'ובי שלא היה שר בחייו, ככל הנראה. שני חברי "נירוונה", קריסט נובוסליץ' ודייב גרוהל, הביעו צער ואכזבה על השימוש בדמותו באופן הזה. Activision, יוצרי דמותו, דווקא טוענים שהאווטאר של קורט קוביין הוא פרי שיתוף פעולה עם האלמנה, שסיפקה להם תמונות ווידיאו שלו ובחרה את המראה, המלתחה והתספורת.

טופאק שאקור מת ב-1996 ו"הופיע" ב-2012 בפסטיבל קואצ'לה באמצעות טכנולוגיית הקרנה על מסך שקוף. מדובר בשיטה ששימשה קוסמים כבר במאה ה-16 ונקראת "רוח הרפאים של פפר" (Pepper's Ghost). הדמות שהוקרנה נוצרה ב-CGI על ידי Digital Domain, אולפנים הוליוודיים המתמחים באפקטים מיוחדים. ה"הופעה" של טופאק נערכה באישורם של ד"ר דרה, המפיק המוסיקלי שלו, ושל אפני שאקור, אמו של טופאק.

ההופעה של מייקל ג'קסון בטקס ה-Billboard Music Awards בלאס וגאס ב-2014, חמש שנים לאחר מותו, כבר לוותה בקרב משפטי סביב הפטנטים על "ההולוגרמה", שהיתה למעשה שוב אותה רוח רפאים של ד''ר פפר. Pulse Evolution, החברה ש"הקימה אותו לתחייה" אמרה אז כי קיבלה פניות רבות בעקבות ההופעה הן ממנהלי עיזבון של אמנים מתים והן מאולמות גדולים המיועדים להופעות ענק.

כמותם גם ליברצ'ה שמת בשנת 1987, אמור לשוב להופיע בשיטה דומה, וכך גם ויטני יוסטון. פול ווקר חזר לחיים בסרט "מהיר ועצבני 7" באמצעות הדמיה ממוחשבת ובסיוע של אחיו ששימשו כפילי גוף.

מנגד יש עדיין כאלה שלא קופצים על ההזדמנות. אביה של איימי ווינהאוס למשל התייחס ב-2014 בטוויטר לשמועה כי בתו "תשוב להופיע" לאחר מותה כ"קשקוש מוחלט".

מי יחליט איזה אמן או אמנית  יחזרו "להופיע"? בני המשפחה? מנהלי העיזבון? מה יהיה הרף? רק מי שיש מספיק חומרים כדי לאפשר יצירת אשלייה מוצלחת? רק מי שמעל רף פופולריות מסוים? רק מי שהקהל הצפוי להגיע ל"הופעה" שלו מוערך ככזה שיוכל להחזיר את עלות ההשקעה, המוערכת במיליוני דולרים או מאות אלפי דולרים?

כיום מדובר בתהליך יקר. מה יקרה בעתיד, אם הטכנולוגיה תהפוך לזולה ולנגישה יותר? האם נראה יותר ויותר הופעות של אמנים שכבר אינם בין החיים? האם נתחיל לראות סעיפי "הופעה לאחר המוות" בחוזים? לדעתי על אמנים וסוכנים להוסיף כבר מעכשיו סעיף "הופעה" לאחר המוות: כן או לא, ואם כן, אז האם בתנאים מגבילים כלשהם (רק באישור בן/ת משפחה Y? רק בפיקוח ואישור של המנהל האמנותי X?).

החלטתי לשאול את האמנים עצמם מה דעתם ופניתי ל-17 אמנים, זמרים, יוצרים, קריינים, שדרנים, נגנים, מגישים​, סטנדאפיסטים​ ושחקנים (הרשימה המלאה מטה). שישה מתוכם לא השיבו כלל. ארבעה השיבו שהם עסוקים מדי עקב שהות בצילומים בחו"ל, הופעות, חזרות והצגות לפסח וכו', ואחד ענה שישמח לקרוא את הפוסט לכשיושלם.

את אלו שבחרו לא להשיב שאלתי למה. חלקם ענו תשובות שהן מרתקות בעיני כשלעצמן, גם אם לא ענו. אחד מהם ענה: "הסוגייה לא ממש מסקרנת אותי, נראה לי שבעידן היוטיוב במילא כל מה שתעשה ויתפרסם יהיה נגיש גם אחרי מותך".

אולי זו טעות שלי, אולי לא הסברתי טוב מספיק מה ההבדל בין הקרנת וידיאו שלך שצולם בעודך בחיים לבין יצירת "מופע" חדש שלך לאחר מותך - אבל היו אחרים שכן הבינו. אחד מהם ענה:

"השאלה שלך פותחת מבחינתי צוהר לעולם חדש ומרתק שבכלל לא הקדשתי לו מחשבה עד היום. יש לו כל כך הרבה השלכות ואפשרויות שאני צריך להתעמק בזה כדי לתת תשובה, ולצערי אני לא פנוי לתהליך הזה כרגע".  

"אני מבין שלא מדובר על שימוש במשהו קיים אלא ביצירת משהו חדש שבו אני מופיע לאחר מותי - כמו הסרט עם פול ווקר", ענה אחד המרואיינים. "אני מבין מה את אומרת, אבל לא לעומק: אם זה משהו שנוצר עוד בחיי - מבחינתי אין בעיה שישתמשו בכל מה שעשיתי לנצח. אבל ליצור משהו "איתי" אחרי מותי? זה מרגיש כל כך לא ריאלי, שאפילו שאני מבין שזה כבר קורה, אני לא מצליח לגבש לעצמי דיעה על זה".

"אין לי שום בעיה להמשיך להופיע אחרי מותי במידה שמישהו יחפוץ לערוך אותי לתוך תמונה וקול. גם היום אין לי כבר שליטה על עריכת ביצועיי כך שלא מדאיג אותי", ענה דביר בנדק. "כמובן שהכל בתנאי שמשפחתי תשתכר מכך היטב".

דברים דומים אמר גם נועם אבירם. "כל זמן שיקיריי ייהנו מזה וזה יהיה באישורם ובידיעתם וכל זמן שהם ישתכרו מכך - אמשיך לקריין ולשדר גם אחרי מותי בשמחה. אבל לא הייתי רוצה שאיזה לקוח יקום פתאום ויטען אחרי מותי שזה שההקלטות שלי אצלו זה אומר שגם הזכויות שלי אצלו".

רשף לוי דווקא מעדיף שלא יעירו אותו מהמתים. "קודם כל, המין האנושי סבל מספיק ואחרי מותי יש לפנות את המקום לצעירים ומוצלחים ממני", אמר. "ומעבר לזאת קומדיה, בייחוד סטנד אפ ,הם תמיד תלויי תרבות ורפרנסיים ספציפיים שמהר מאד מתיישנים ולכן קומיקאים מנוסים מקפידים להחליף את החומר שלהם כל הזמן, להבדיל מזמרים שבכוח הנוסטלגיה יכולים לתת לקהל לשיר איתם אותו השיר גם אחרי ארבעים שנה. באופן אישי בכל שנתיים המופע שלי משתנה כמעט במאה אחוז".

התחלתי לכתוב את הפוסט הזה ולשאול את האמנים הישראליים מה דעתם בנושא ב-13/4/16. מאז ועד שהתפרסם בבלוג, מתו שני אמנים בעלי שם ושיעור קומה, אחת בישראל ואחד בעולם: רונית אלקבץ, ופרינס. המחשבה שחולפת במוחי עם קבלת הידיעות העצובות היא - הם כנראה לא חתמו על סעיף כזה לפני מותם. האם עוד נראה אותם מופיעים שוב בעתיד?

רשימת האמנים, היוצרים והמגישים אליהם פניתי:

אבי קושניר, אורי גוטליב, אלון בן דוד, אלון נוימן, אסי כהן, גלעד דוברצקי, דביר בנדק, דוד קיגלר, דני קושמרו, יוני רכטר, ליאור אשכנזי, נועם אבירם, נתיב רובינזון, עידן אלתרמן, ענת פורט, ערן זרחוביץ', רשף לוי.

פורסם לראשונה באבק דיגיטלי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו