בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך נראים החיים ברשימה השחורה של פייסבוק

לפני כמעט חצי שנה יעל אילני העזה להוציא ממקלדתה את המילה האסורה "כושי", ועוד להתלונן על החסימה. מאז יחסיה עם ממלכתו של צוקרברג נראית כמו עיבוד חדשני לספר של קפקא; ותתפלאו, יש לה סיבות טובות להשתמש ברשת

123תגובות
מארק צוקרברג. אוהב קהילות? אז למה הוא הורס אותן
בלומברג

פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שהוא חסום. הוא לא יכול לשלוח הודעות או להגיב לפייסבוק. לא נשמע מסעיר במיוחד בשביל רובכם, אני מקווה. בשבילי כן, ובחיי שלא נעים לי להודות בזה אבל בחודשים האחרונים פייסבוק החדשה, זו שמדיניות הצנזורה שלה נחשפה לפני כמה ימים, עושה לי חיים קשים.

אולי כל כך כואב כי אני שומרת לפלטפורמה הזו חסד נעורים מהימים בהם הכל היה תמים יותר, בלי צנזורות ועונשים. במקרה הגרוע ביותר, יד נעלמה הורידה פרסומים שנתפסו כבעייתיים, מבלי לשלוח אף אחד לפינה, וכולם היו מרוצים.

אולי זה כי פייסבוק משמשת אותי מ-2007, עשור שלם, והוליד לא מעט חברויות מופלאות שמצאו דרכן לעולם האמיתי ואפילו כמה הצעות עבודה ברבות הימים; אולי בגלל שאחרי שעברתי לחו״ל הרשת החברתית של צוקרברג הפכה לצינור לארץ ולאנשים שיקרים לי והפכו לרחוקים קצת יותר. תתפלאו כמה משמעותית היא קירבה וירטואלית כשמתגעגעים. 

הבעיה היא שכבר כמה חודשים כל הטוב הזה אינו עוד. הפלטפורמה הזו שהיתה קרובה לליבי הפכה לאויב נקמן.

הכל התחיל לפני כמה חודשים כשהעליתי לפייסבוק צילום מסך של רגע משעשע בתכתובת ביני ובין חברה בו תיקן הטלפון שלה את המילה "עושים" למילה "כושים". החברה מיהרה לתקן את הטעות בבהלה, ואני שועשעתי בחדווה ילדותית מהפער בין המילים ועומק הבהלה שלה.

חלקתי את הרגע המצולם בפייסבוק. טעות.

בתגובה נחסמתי ליממה. בהתחלה עוד השתעשעתי מהמצב. טעות מטופשת שכזו, הנחתי.

מיד כשחזרתי העליתי סטטוס שתוהה על פשר מדיניות החסימות של פייסבוק. בתגובה נחסמתי ליומיים. 

מאז אותו היום, חמישה חודשים וקצת, נחסמתי עוד ארבע פעמים, כל פעם קצבו את עונשי לחמור יותר, כמיטב המסורת האמריקאית.

בפעם השלישית למשל, חסמו אותי שוב על הפוסט בו הופיעה המילה כושי למרות שזה הוסר, פעם רביעית על לינק מלפני כמה שנים ליוטיוב המכיל את השיר ״כושי כלב קט״ (בהן צידקי).  ולאחרונה החסימה נעשתה בתגובה למחאה שלי על ״בודי שיימינג״ שעשה "הצל" לאחינועם ניני, שצולמה בביקיני. הוא לא נחסם, אני כן.

גם אותה תמונה, אגב, מלפני כמה שנים, דהיינו חסימה רטרואקטיבית. 

כרגע החשבון שלי מושבת ולצערי ולתחושתי "כרגע" שווה ערך ל"ככל הנראה לנצח. כל פעם באשמת דבר אחר". בינתיים אני ממשיכה לקבל הודעות להן לא אוכל לענות, כאלה שמתחילות להיות קצרות רוח. בא לי לשדר לאנשים במורס שאני מתגעגעת אבל אין לי איך.

ניסיונות לפנות לפייסבוק נתקלו בקיר, אגב. במלוא מובן המילה: לינק שבור. ככה זה כשיש מונופול בעולם הרשתות החברתיות.    

פייסוש. קפקא מסיר את הכובע. תמונה של פרנץ קפקא במגבעת, עם הכיתוב I'm not even mad, that's amazing

נכון שיש צרות גרועות מאלה בעולם אבל לא נעים כשמפקיעים ממך תקשורת במחי כפתור וללא סיבה, לא נעים לי שרוב החברים שאהבתי לקרוא נחסמו על סרקזם, בדיחות בטעם רע כביכול או דעה פוליטית. לא נעים לי ככל שאני חושבת על זה ומבינה כמה מדיניות החסימות המדוברת שרירותית ובעיקר לא נעים לי להבין עד כמה אני שבויה במדיום עם חוקים לא יציבים בלשון המעטה, ללא אלטרנטיבה.

אם אתם מאמינים שאתם חסינים, אני מקווה בשבילכם שכן, אבל לא אופטימית כי משהו רע עובר על פייסבוק.

לא אשקר, שלשום בבוקר כשנחסמתי שוב, כעסתי. עכשיו אני בעיקר עצובה. לקחו לי את החברים הווירטואליים, את התקשורות המשועשעות ושיחות החולין שגרמו לי להרגיש קרובה בהרבה לאנשים ממה שאני באמת. לקחו ולא מתכוונים להחזיר. או בקיצור, אם אתם מחפשים אותי, בואו להגיד שלום פיזית או תתקשרו. נכון לעכשיו פייסבוק לא קנו את כל פלטפורמות התקשורת. עדיין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו