בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לפני שנבהלים מהלוויתן הכחול, הורים צריכים לשים לב לנורות האזהרה

משרד החינוך הזהיר הורים מפני "משחק" רשת שדוחק בני נוער להתאבדות, אך הבהיר שמדובר בקומץ דיווחים ואין מקום לבהלה; בסופו של דבר, הגורמים ודרכי ההתמודדות אינן שונות מההתמודדות הרגילה עם סיכון לאובדנות

2תגובות

משרד החינוך הפיץ החודש מכתב המזהיר הורים מפני משחק רשת שעל פי דיווחים שונים בעולם מוביל בני נוער להתאבדות. על פי הדיווחים "המשחק", שמכונה "הלווייתן הכחול", החל את דרכו במדינות חבר העמים והוא התפשט משם למדינות נוספות. 

"המצטרפים מתבקשים על ידי מי שמפעיל את ה'משחק' למלא משימות יומיות שונות במשך 50 ימים, שבסופן מתבקש המשתתף להתאבד", מסבירים במכתב. "בכל פעם שמסיימים למלא משימה עוברים לשלב הבא. המשימות הן פעולות מזיקות ופוגעניות כגון:  פגיעה עצמית, צפייה בסרטי אימה, השכמה לפנות בוקר, הימנעות מדיבור עם אנשים בפרק זמן ארוך. על המצטרפים ל"משחק" מופעל לחץ כבד, המלווה לעיתים באיומים וסחטנות על מנת שלא יפרשו וימלאו את כל המשימות".

המקור המעורפל והפרטים המעטים יחסית על ההיקף האמיתי של התופעה מעלים ספקות לא מעטים באשר לאמיתות הדיווחים, וגם במשרד החינוך מסבירים שאין מספיק מידע מבוסס בנושא. עם זאת, הם מבהירים שהחליטו להפיץ את האזהרה לאחר שהודעות בנושא הופצו גם בארץ לאחרונה. זאת אחרי דיווחים שעלו בארה"ב, בריטניה ואוסטרליה כבר במארס השנה. הדיווח האחרון הגיע מטקסס, שם נטען כי להתאבדותו של נער היה קשר למשחק.

ד"ר יוכי סימן טוב, מנהלת היחידה להתמודדות עם לחץ ומשבר, שכתבה את המכתב ביחד עם רחל אברהם, מדריכה ארצית ביחידה, הסבירה בשיחת טלפון ל"הארץ" כי הפרטים אכן מעורפלים, והסיפור עדיין בבדיקה. עדיין אי אפשר לפסול את האפשרות שמקור הדיווחים הוא באגדה אורבנית או בדיווחים לא מבוססים. עם זאת, בשל התפוצה הוויראלית שלה המקורות המעורפלים מפסיקים להיות רלוונטיים ברגע שבני נוער מחליטים לחקות את הפעילות. 

לוויתן כחול
AP Photo/Nick Ut

"העניין הוא שההודעות קשות הגיעו מדי פעם לילדים בוואטסאפ והורים היו מוטרדים במקום מאוד ספיציפי בארץ. מכייוון שהם היו כל כך מוטרדים, אחרי שהיו כמה פניות נקודתיות, חשבנו שזה נכון לטפל בנושא באופן נקודתי ולכתוב את המכתב", הוסיפה סימן טוב. 

הפסיכולוג הקליני ד"ר יוסי לוי בלז סיפר ל"הארץ" כי אותרו לא מעט מקרים בעולם ואף מספר מצומצם של מקרים בארץ. "זו תופעה יחסית חדשה, שהתחילה ב-2013 ככל הנראה, ולכן אין מספיק מחקר ממשי אודותיה. עם זאת, קיימת היכרות עם מקרים בלא מעט מדינות בעולם", הוסיף לוי בלז, ראש המחלקה למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי רופין וחבר הנהלה בעמותת "בשביל החיים" שעוסקת במניעת אובדנות ובתמיכה במשפחות שאדם מיקיריהן התאבד".

ל"הארץ" הובא דיווח עצמאי על מקרה אחד שנחשף בקבוצת וואטסאפ והועבר לידיעת הורי הילדים המעורבים.

אין מקום לפאניקה

למרות הדיווחים מרחבי העולם, סימן טוב ולוי בלז כאחד מדגישים כי משחק כזה או אחר הוא לא סיבה לפאניקה. "אני חושבת שהבהלה באמת לא במקום", אמרה סימן טוב. "המחשבה שמדובר בתופעה או ב'משחק' שמשך המון ילדים, ומסכן עכשיו כל ילד וילד היא ממש לא נכונה".

"חשוב להבין שמדובר בתופעה שהגורמים המובילים אליה הם בסופו של דבר גורמי הסיכון המוכרים לאובדנות. אלו קשורים בעיקר לדיכאון, חוסר תקווה ובקרב צעירים – תחושת חוסר שייכות וחוסר משמעות. כל אלו יחד הם פרופיל מוכר של סיכון אובדני בקרב צעירים" הסביר לוי בלז. "למעשה, בדיוק לכך פונים אלו שהמציאו את המשחק הזה כנראה- שהרי הוא מציע משמעות ובעיקר תחושת חיברות – תחושה שאני לא לבד, יש איתי אחרים, אני חלק מכוח גדול. ברור שאלו הבטחות כוזבות לחלוטין. עם זאת, כנראה שממציאי המשחק החולני הזה יודעים איכשהו לא מעט על הנפש של הצעירים בימינו וגם על גורמי הסיכון לאובדנות".

הוא הוסיף שגם שלבי המשחק מובנים באופן שמקדם את המשתתפים לאובדנות. "במהלך המשחק יש לא מעט שמצוות על המשתתף להמעיט בשינה, להמעיט בקשר עם הסביבה, ובעיקר שמורות לו לפצוע את עצמו. התיאוריה הבין אישית לאובדנות של תומאס ג'וינר מתייחסת בדיוק לכך- שהתאבדות מתרחשת על רקע של פעולות מקדימות ששוחקות את הגבול בין החיים והמוות – כדי שהאדם יוכל לפגוע בעצמו. וזה למעשה בדיוק מה שעושות המשימות המתמשכות והמדורגות במשחק".

שני החוקרים הדגישו כי בסופו של דבר הורים צריכים לשים יותר דגש על הסימנים "הגנריים" האופייניים למצוקה נפשית ואובדנות, כפי שהגדירה זאת סימן טוב, ולא להתעכב על "משחק" או "תופעת רשת" כזאת או אחרת. 

"המרכז של הסיפור הוא שגורמי הסיכון הם אותם גורמי סיכון שהיו קודם",  הוסיף לוי בלז. "משמע, קיימת חשיבות דווקא להעלות מודעות למשתנים המוכרים לנו –לעלייה בתחושת הדיכאון, לחריגות בהתנהגות של הנער, להסתגרות והתרחקות, לתחושה ש'הוא לא כאן', להשתמטות ממחויבויות ומסגרות באופן פתאומי, כמו למשל השתמטות מבית הספר. כל אלו הם סמנים חריפים ומשמעותיים ביותר, גם בהקשר למשחק וגם בכלל".

שניהם ממליצים לשים לב למקרים של פגיעה עצמית בקרב צעירים מסביבנו, ובמקרים כאלה לנהל שיח בלי כעס או שיפוטיות. "אם אתם חוששים פנו לאיש מקצוע. אל תתביישו", הוסיפה סימן טוב. "התייחסו לסיכון כלשהו כמו שאתם מתייחסים לסימפטומים רפואיים". אסור להזניח, אך גם אין צורך להיכנס לפאניקה.

הנורות האדומות לאובדנות ול"לוויתן הכחול" בפרט (על פי מכתב משרד החינוך)

  • שינוי משמעותי בהתנהגות
  • הסתגרות והתבודדות
  • הימנעות מדיבור
  • השכמה בשעות מוקדמות מאוד
  • יציאה לטיולים ליליים
  • צפייה מוגזמת בסרטי אימה
  • פציעה עצמית הכוללת  חריטה על הזרוע של האותיות F57   או   F58  או 420.
  • חריטה של צורת לוויתן על הזרוע או חריטה של המילה  "כן" על הרגל.   
  • הקלדה של המילים:  I am a whale”" ,  כסטטוס באחת מהרשתות החברתיות.

המלצות משרד החינוך

  • ניהול שיחה עם הילד לברור העובדות: משך הזמן וחומרת המעורבות שלו בתופעה. מומלץ ששני ההורים ישתתפו בשיחה.
  • הקשבה מלאה  לדברים הנאמרים על ידי הילד.
  • אמירה ברורה שההורים הם לצידו ויעשו הכול כדי לסייע לו להתמודד עם הבעיה.
  • מתן הסבר עובדתי על מהות התופעה והסכנות הכרוכות בה.
  • התייעצות עם איש  מקצוע טיפולי על מנת שיסייע לנער ולמשפחתו להתמודד עם ההשלכות של המעורבות בתופעה.
  • הרגעה של הילד והבהרה שהתופעה מוכרת ומטופלת על ידי משטרת ישראל במקצועיות ובנחישות ולכן הנער אינו צריך לחשוש שפרישה מהמשחק תסכן אותו.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו