רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דעה

האם פייסבוק, גוגל ואמזון באמת כה מרושעות?

התקשורת ורבים בציבור תופסים את צוקרברג, בזוס ואחרים כברונים השודדים של ימינו - כאלה שלא יבחלו בדבר כדי לרמוס את המתחרים ולנצל את הציבור, אבל המציאות הרבה יותר מורכבת מכותרות העיתונים

תגובות
מייסד אמזון, ג'ף בזוס.
בלומברג

התער של הנלון הוא עקרון לוגי פשוט, לפיו אף פעם אין לייחס לזדון את מה שניתן להסביר באופן מניח את הדעת על ידי טיפשות. מסעותיי בקרב המין האנושי אמנם הפגישו אותי מעת לעת עם זדון מובהק והביאו אותי להסיק שהוא נפוץ יותר משהנלון רוצה שנניח, אולם אני עדיין חושב שכשעיקרון וכגישה לחיים - תערו של הנלון הוא נכון ושימושי.

מקום אחד שבו אני מרגיש לאחרונה שימוש-חסר בעקרון הזה, הוא האופן שבו הציבור תופס את חמש חברות הפלטפורמה הטכנולוגיות הגדולות של ימינו: אפל, גוגל, פייסבוק, אמזון ומיקרוסופט. התגובה הרווחת בקרב אנשים שנותנים את דעתם לעניינים כאלה בנוגע לדומיננטיות ההולכת וגדלה של חמש החברות, היא תערובת של פחד, סלידה וחשד תמידי.

כך אנחנו שומעים סיפורים חוזרים ונשנים ובהם "הוכחות" שפייסבוק מאזינה למיקרופון של המכשירים הסלולרים שלנו (לדעתי היא לא, לפחות לא בכוונה ולא למטרות שהכתבות מתארות).

אנחנו שומעים על אמזון בעיקר כענקית אנטי תחרותית שדורסת את עולם הקמעונאות, או על גוגל בהקשרים של מאבקים משפטיים עם חברות כמו Yelp, שפעם היו מקבלות ממנה המון תנועת גולשים בחינם והיום פחות (אבל עדיין ממש הרבה). פייסבוק מושכת גם הרבה אש על טיב כוונותיה כמתווכת של רוב החדשות שרוב האנשים בעולם קוראים, ובמידה מסוימת של צדק.

הדמות הוירטואלית של מארק צוקרברג במסגרת סרטון VR של פייסבוק
עמוד הפייסבוק הרשמי של מארק צוקרברג

יכול להיות (ואפילו סביר בעיני כמי שעבד בעבר בשתיים מחמשת הגדולות, ונחשף קצת גם לשאר), שרוב הזמן אנחנו מייחסים להן מבחוץ הרבה יותר כוונת מכוון משקיימת באמת. לדוגמה, לפני כשנתיים פתח הניו יורק טיימס צוהר אל תרבות העבודה באמזון, עם תיאורים שכללו עובדים רבים שבכו ליד השולחן לאחר הערכות ביצועים קשוחות. סופר אפילו על עובדים שחלו בסרטן ונתקלו במנהלים שפשוט ציפו מהם להמשיך לספק תפוקה בעבודה כאילו לא קרה דבר. כנראה שסביבת העבודה באמזון באמת תחרותית וקשוחה, אפילו בהשוואה למקובל בתעשיית ההייטק האינטנסיבית. עם זאת, לדעתי אמזון לא באמת בנתה מראש מערכת משאבי אנוש והערכת ביצועים דכאנית, מתוך מטרה לגרום לעובדים לבכות ליד השולחן במשרד.

דוגמה נוספת: בימים אלה פייסבוק מתמודדת בארצות הברית עם האשמות כבדות משקל שגורסות שהרשת החברתית שיחקה תפקיד מעוות בבחירות הנשיאותיות, כשנוצלה על ידי גורמי ממשל ברוסיה כדי לעזור לטראמפ להיבחר. קשה לי מאוד להאמין שמישהו בפייסבוק באמת ראה את רכבת המשא הרוסית מגיעה במהירות לפגוע בהם. מארק צוקרברג לא חושב ככה, לפחות לא מראש.

לארי פייג'
בלומברג

את המקרים האלה ורבים אחרים, ניתן להסביר באופן מניח דעת על ידי טיפשות, אי ראיית הנולד, או סתם שטח מת בתפיסה ארגוני. לחברות גדולות יש DNA (דנ"א) - אוסף של תכונות שהתעצבו לפני הרבה שנים, כשהן עוד לא היו כל כך גדולות. הצופן הגנטי הזה, שיש לו חלק ניכר במירוץ לצמרת של חברה, הוא גם הרבה פעמים זה שמעצב את החסרונות הגדולים שלה, את מה שהיא תיכשל בו כענקית פעם אחר פעם.

במקרה של גוגל ופייסבוק למשל, בכמה וכמה והמקרים שבהן הן סירבו בעקשנות לעשות את הדבר הנכון והמובן מאליו, זה היה בגלל שהן הסתכלו על תוכנית הפעולה שהמבקרים הציעו להן, ופשוט לא ראו איך אפשר לבצע אותה באופן מעשי - כלומר, תוך השענות נרחבת על תוכנה, ומבלי להוסיף עוד ועוד עובדים. בקטגוריה הזאת נופל ההסבר מדוע גוגל לא בוחנת אפליקציות שעולות לחנות שלה באותו אופן שאפל עושה זאת, כמו גם ההסבר לסרבנות של פייסבוק לאורך שנים (שאולי נסדקת עכשיו) להעסיק עורכי חדשות או מסנני תוכן אנושיים. העקרונות של אפל לגבי שולי הרווח הגבוהים שהם דורשים מעצמם, היוו הסבר לסירוב העיקש שלהם במשך שנים להיכנס ברצינות המתבקשת למגזר השוק של מכשירים סלולרים זולים. זה פשוט לא איך שהם עושים את מה שהם עושים.

זה לא בכוונה, זה טמטום. לפעמים צוקרבג, פייג', בזוס, קוק ונאדלה פשוט מטפסים על עץ מרגיז ומתקשים לרדת ממנו בגלל ה-DNA של החברות שלהם.

במונחי התער של הנלון, במעט מאוד מקרים מצאתי את עצמי נאלץ לייחס את הפעולה לזדון. מעצבי מדיניות שמתמודדים עם השאלה איך לנהל את מערכות היחסים שלהם עם החברות האימתניות האלה, ישיגו יותר לדעתי אם ייקחו צעד אמפטי אחורה ויבחנו אותן כך. לא חלילה ממקום של התבטלות, רק ממקומו של הנלון. קל מאוד לדמיין שבחברות האלה יושבים אדוני עולם מניפולטיבים, עם מטריצות שבע מימדיות של תחכום ותוכנית-על. לפעמים ההסבר הפשוט ביותר הוא שממקום מושבם וההטיות הטבעיות שלהם, הם פשוט לא חשבו על משהו עד הסוף.

צביקה ברנהולץ הוא מנהל קבוצת מוצר של בינה מלאכותית באינטואיט ישראל, וניהל מוצרים בגוגל ובפייסבוק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות