ניב ליליאן
ניב ליליאן
היוטיובר לוגן פול
לוגן פול. חולל סערהצילום: Mike Blake/רויטרס
ניב ליליאן
ניב ליליאן

השבוע פרצה סערה ברשת, למעשה ביוטיוב. הוולוגר (הלחם של וידאו ובלוגר) לוגן פול העלה סרטון שצילמו הוא וצוותו ביער אאוקיגאהרה שביפן, הידוע יותר בכינויו "יער המתאבדים", שכן לצערנו הוא מהווה אתר פופולרי להתאבדויות של מקומיים.

בסרטון, מגלים פול וצוותו גופה של מתאבד, ומלבד תיעוד גרפי של האומלל, הם גם מתעדים את התגובות שלהם שנעות בין הלם לצחקוקים ובדיחות סרות טעם. באופן לא מפתיע, הסרטון הזה זכה לתגובות זועמות בשל חוסר הרגישות שלו, ולקיתונות של בוז מצד גולשים ועמיתים של פול כאחד. הסרטון כמובן הוסר, ובעקבותיו פרסם פול התנצלות מצולמת, בה קרא למעריציו שלא לתרץ את מעשיו, כי הם "אינם ראויים להגנה".

לוגן פול
פול. הרצון לרייטינג מביא להסרת אחריותצילום: Phil McCarten/אי־פי

מה הבעיה? שכל זה קרה אחרי שהסרטון פורסם.

לו היתה לפול הכשרה כלשהי, גורם מבקר או קוד אתי לפעול לפיו, שלא לדבר על קצת רגישות אנושית פשוטה שלא לצורכי רייטינג - ייתכן שהמופע הזה היה נמנע.

אבל מדוע לצפות מליצן רשת שצמח ועלה לגדולה מצילום של הומור פיזי (שאגב, הוא מתון יחסית ליצירות של אחיו), שיהיה לו את אלה? ופה מתחדד ההבדל בין עיתונות מקצועית, לבין העידן הנוכחי שמלא בבלוגרים, ולוגרים וידוענים. אותם כוכבי רשת אמנם חמושים במצלמה, אבל לא בהבנה של האחריות החברתית הכרוכה בהיותם שחקנים במגרש תקשורת ההמונים אשר פונים לקהל של מיליונים.

פול הוא אולי דוגמה קיצונית, אבל הוא ממש לא לבד. פול רואה את עצמו כבדרן של העידן הדיגיטלי, אבל הצהיר בעבר שהכוונה שלו היא להגיע לתקשורת הזרם המרכזי, תוך שהוא מנער מעליו כל אחריות כמוסר מידע. התקרית השבוע לימדה אותו שיעור ידוע וכואב - אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

זאת אולי הטרגדיה של בלוגרי וידאו פופולריים, גם כאן במקומותינו. הרצון לרייטינג והצמא לאהבת הקהל גורמים להם להשיל מעליהם כל אחריות ולהעז יותר בשם מולך הצפיות והרייטינג (שזה אגב, גם שורש הבעיה של תקשורת מסחרית). האירוניה היא שככל שיש לך יותר צופים וקהל, האחריות שלך דווקא גדלה, לא להיפך.

אבל לפחות פול הוא נטול יומרות להיות מקור מידע סמכותי. זן גרוע ממנו הם בלוגרים ואנשים מסוגו של אלכס ג'ונס בארצות הברית, או יורם שפטל במקומותינו. הם דווקא מנסים להיות כאלה, ולכאורה להתחרות בעיתונות המקצועית. הם זוכים לגושפנקא סמכותית מתוקף אישיותם, במה שניתנת להם או שיצרו לעצמם (ג'ונס אפילו מתיימר להיות "קול האמת" בניגוד לתקשורת הממסדית ש"משקרת לכם"). בפועל, הקשר בינם ובין העובדות ובין דיווח אחראי ומהימן הוא מקרי בהחלט.

לעתים הם מעמידים פנים של מקור חדשותי סמכותי ואחראי, בשעה שהם מלעיטים את הציבור בשקרים, חצאי אמיתות, "עובדות אלטרנטיביות" חסרות ביסוס, או במסרים מטעם גורמים מסחריים או בעלי עניין - מה שזכה, ובצדק, לכינוי "פייק ניוז".

ללא מסננת, ללא בלמים

אלכס ג'ונס
אלכס ג'ונס. הקשר לדיווח עובדות הוא מקרי בהחלטצילום: VIA BLOOMBERG NEWS

ספק אם תקרית כמו זו של פול היתה מתרחשת אם היה מדובר עיתונאי מקצועי ובעל הכשרה. נכון, לא חסרים מקרים בהם כלי תקשורת ממוסדים נהגו בחוסר רגישות, אבל לרוב מדובר בדברים שנעשו בשגגה, כמו צילום התיקים של ההרוגים באסון המסוקים או דיווח על אגדה אורבנית במהדורה המרכזית. טעויות תמיד יכולות לקרות, אבל הן עדיין טעויות, ולא מעשה מכוון ונטול אחריות או תודעה כמו אצל פול.

בנוסף, ממקרים כאלה נוצר ידע מקצועי קולקטיבי ומתגבשות אמות מידה מעודכנות שבאות לידי ביטוי בקוד אתי, כדי למנוע מאירועים כאלה להישנות. לעיתונאי שקרא לפחות פעם אחת את תקנון האתיקה המקצועית של מועצת העיתונות, לא היה ספק איך לנהוג בסיטואציה שאליה נקלע פול. הרי תקנון האתיקה העיתונאית בישראל מכיל פרק שלם הקובע ומנחה כיצד יש לנהוג בקורבנות ומשפחותיהם.

עוד הבדל בולט בין בלוגרים-ידוענים כדוגמתו של פול ובין עיתונאים מקצועיים הוא קיומן של מסגרת ובקרה. לוולוגרים סלבריטאים מסוגו של פול אין שום סינון למה שהם מפרסמים. למעשה, ההיפך הוא הנכון: הם מתגאים בכך שהתגובות שלהם והסרטונים הם החיים עצמם, נטולי סינון כלשהו, ללא בלמים. אבל כולנו יודעים מה קורה למי שנוהג ללא בלמים.

מנגד, לעיתונאי הפועל במסגרת של מערכת יש עורכים, המהווים שומרי סף וגורם ביקורת נוסף שבולם פרסומים בעייתיים טרם פרסומם. במקרים רגישים, יועברו פרסומים וסיפורים גם לעיונו של עורך בכיר ומנוסה יותר בשרשרת, לבחינה נוספת, לעתים גם ליועץ משפטי. גם במנגנון זה אמנם קיימים לא פעם חורים, וככל שמתקבלים לעבודה בכלי התקשורת יותר עיתונאים ועורכים נטולי הכשרה מתאימה (הדבר בולט במיוחד כאן אצלנו בישראל), החורים האלה גדלים. ועדיין, בניגוד לכוכבי היוטיוב, המסננת נמצאת שם, ויש גורם מבקר ומפקח שנותן משוב לחסרי הניסיון ומלמד אותם מה מוסרי ומה לא.

ליברלים קיצוניים בפייסבוק מלהגים מדי פעם על כך שתפקידה של העיתונות המקצועית תם, ומי בכלל צריך לשלם שכר לעיתונאים שזהו מקצועם (והס מלהזכיר שידור ציבורי), כשיש "עיתונות אזרחית" בדמות בלוגרים, ולוגרים ובעלי פודקאסטים, שלכאורה עושים את העבודה של יידוע הציבור במקומם. אבל המקרה של פול בא ומדגים מדוע דווקא בעידן הפייק ניוז והחדשות מטעם, שבו כל אחד עם מצלמה הופך למוען, עיתונות מקצועית, מוכשרת (תרתי משמע), ובעלת אחריות חברתית לא רק שאינה מיותרת, אלא נחוצה יותר מתמיד.

פורסם לראשונה במגזין החיבור

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ