על נמלים ופרצופים מכוערים: הקורונה משתוללת והקבוצות בפייסבוק פורחות

המגיפה רוקנה את המרחב הציבורי ומילאה את פייסבוק באנשים שחיפשו מפלט וקשר אנושי, אבל תחום אחד עלה גבוה מעל כל השאר - הקבוצות

איתן לשם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
1.7 מיליון מגיבים כמו נמלים בקן
1.7 מיליון מגיבים כמו נמלים בקן

מי זוכר שבתחילת 2020 פייסבוק התמודדה עם ירידה במשתמשים ומצטרפים  במדינות מערביות ובשערורייה רודפת שערורייה בתחום הפרטיות הפרוצה שלה. אפילו קנס בשווי חמישה מיליארד דולר שהחברה נאלצה לשלם לרשויות, התקבל בחברה באנחת רווחה לעומת הנזק הכלכלי שהיה יכול להיות מושת על פייסבוק ולמעשה לפרק אותה – בגלל הגבלות על מונופולים בארה"ב. והנה, הגיעה המגפה העולמית הראשונה של המאה ה-21 וטרפה את הקלפים.

פייסבוק הציגה בשבוע שעבר את סיכום הרבעון הראשון ל-2020, והעתיד של הכחול המפורסם שלה נראה וא היה וורוד מאוד עבור הכחול שלה. פייסבוק דיווחה השבוע על עלייה ברווחים ובמשתמשים - 2.99 מיליארד משתמשים לעומת 2.89 מיליארד ברבעון הקודם, ועלייה של 18% ברווחים - 17.74 מיליארד דולר ברבעון לעומת 15.04 מיליארד "בלבד" ברבעון הקודם. הסיבות ברורות גם לעין בלתי מזוינת – יותר אנשים מצאים יותר זמן בבית ועם יותר מדי זמן פנוי לבזבז. התוצאה? נסיקה בפעילות.

פייסבוק החליטה לנצל את המצב הזה והשיקה את שירות הוידאו-דייטינג שלה "למציאת המאצ' המושלם" (ניתן לשוחח בווידאו צ'ט עם דייטים מבלי להציע להם חברות), אבל הנסיקה הגדולה התרחשה בתחום שפייסבוק גם כך היא המובילה בו – הקבוצות. למרות הסלידה המובנית מהמפלצת שפייסבוק הפכה להיות, אין אתר בו ניתן למצוא פעילות קבוצתית ממוקדת, בתפוצה רחבה כל כך ובנוחות רבה כל כך.

פייסבוק תמיד היתה מלאה בקבוצות פוליטיות, קהילות מוזיקה, גיימינג או סתם כאלה שסוגדות לדבר הגדול הנוכחי. אלא שימי ההסגר הביאו עמם כמה קבוצות חדשות, ענקיות וחשובות מאוד גם לחיים שאחרי המגפה.

את הקבוצה שסוחפת בימים האחרונים את ארצות הברית, קשה לתאר בצורה שאינה גורמת לקצף לצאת מהפה – אם כתסכול ממוחם המתאדה של בני אדם בהסגר או כהערצה לדמיון הבלתי נלאה שלהם. 1.7 מיליון בני אדם חברים, נכון לעכשיו, בקבוצה שנקראת "קבוצה בה כולנו מעמידים פנים שאנחנו נמלים בקן". הקבוצה אמנם נוצרה בחודש יוני האחרון, אך בחודש האחרון חלה הנסיקה הגדולה בתנועת הנמלים שם. עיקר פעילות הקבוצה – השתתפות בעבודה המשותפת של הנמלים, הערצת המלכה ופחד בלתי מוסבר מכלבים.

כל פוסט מקבל מאות לייקים ותגובות, ומדובר בקבוצה פעילה מאוד. מדובר גם בפוסטים פעילים מאוד, למשל אחד בו כולם עוזרים להרים פירור אוכל שווה במיוחד כל הדרך אל הקן (הרבה תגובות "LIFT"), או אחר בו כל הנמלים משתפות בטכניקות שונות לסחיבת אוכל לקן ("להרים, להתפלל, לחשוב על המלכה"). הדבר המעניין בקבוצה הזו היא העולם בו היא פועלת, כזה שמגדיר אנשים כחדי קרן ייחודיים ופתיתי שלג חסרי תחליף. דווקא בתקופה של מצוקה אנושית עולמית, חזרו בני האדם לחיק האהוב והמוכר של קן הנמלים. לא עוד מיוחדים בני אלמוות, אלא פריטים חסרי משמעות במכונה שעובדת מצוין. יותר מכל, הדבר מעיד על עוצמת הרצון לחזרה לשפיות עולמית.

גם בישראל, כמובן, זוהי שעתם הגדולה של הקבוצות כששתיים כאלה שברו את פייסבוק והפכו לקבוצות המוניות ומדוברות ביותר במספר קצר מאוד של ימים. הראשונה, "סיפורים מלבנון", כבר הצליחה להשתחל לכל מהדורת חדשות ואף לקבל משר הביטחון נפתלי בנט הבטחה לקרוא למלחמה הנשכחת הזו בשם ואף להפיק לה אות מבצעי. רבות דובר על הקבוצה הזו, שמונה 33 אלף חברים שהצטרפו אליה בתוך חודש בלבד, אבל עוד רבות ידובר.

עדויות חזקות לצד בדיחות שחורות מעומק לבנון, הבהירו את המחיר האמיתי של שליחת חיילים למלחמה לא ברורה. אך מעל לתפוצה ולחשיבות הסיפורים שמגיעים לקהל הישראלי, מדובר על תהליך תרפיותי אמיתי עבור הלוחמים עצמם. לא מעט מהם מודים בקבוצה שזוהי הפעם הראשונה בה הם מזכירים אתה אירועים ההם, ורבים אחרים מסכימים על כך שמאז החלו לכתוב או לשוטט בקבוצה – הוקלה להם במעט המעמסה הנפשית שרבצה עליהם מאז השירות. הם ראו, אולי לראשונה, שהם לא לבד ותעיד על כך קבוצת הפייסבוק שלהם.
הקבוצה הישראלית השנייה היא אמנם היתולית, אך לא פחות חשובה.

"Ugly Face Week" היא קבוצה שנפתחה רק ב-25 באפריל וכבר מונה כ-30 אלף חברים. מטרתה אחת – לגרום לכמה שיותר אנשים לשתף תמונות כמה שיותר מכוערות שלהם. ואנשים באמת עושים זאת. עם סנטרים כפולים, נחיריים עמוסי נזלת וגבות מחוברות. על הדרך הם כמובן מרטשים את דימוי הגוף המושלם והסגידה ליופי, שפייסבוק – דרך זרוע האינסטגרם שלה – אחראית ללא מעט מהם. זו אמנם נראית פעולה פשוטה, אך התגובות של אנשים בקובצה מספרים על תהליך עמוק ואמיתי יותר שעובר על חבריה.

פוסטים רבים מדברים על המחסום שהצליחו לעבור באמצעות הקבוצה, ושחררו את כל הפחדים והתפישות שהחזיקו על עצמם בעזרת לחיצה – לכאורה פשוטה – על כפתור ה-"שתף". אחד הפוסטים הללו מתחיל במילים "בוק משפיל של המכוערת הפנימית שבי". מתחיל, ורק מגביר את הקצב – "זו אני, במשקל 108 קילו. רווקה בת 38, עם שיער שמנוני ושערות לבנות, עם קצת חצ'קונים, פיגמנטציה הורמונלית בסנטר, נקודות חן נודניקיות, גבות נעדרות, עור פנים שומני, משקפיים מביכות, עיגולים שחורים, באור יום טבעי, רק אני הסנטר הכפול והכלבה שלי שברחה מהתמונות בדקה ה 90 כי אפילו היא מתביישת להראות בחברתי". בן אם מדובר במרדף אחרי האהבה העצמית, אחרי תחושת השייכות ללהקה או הרצון להשתחרר - יחד מטראומה מהעבר, ימי הבידוד הביאו עמם פעילות קבוצתית ענפה. האם היא תמשיך כשכולנו נחזור לשגרה?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ