ג'וני זילבר

מה שמטלטל את הרשת עכשיו הוא סרטון שמסתובב בין חברי הפייסבוק שלכם ומציג ילד שלא מוכן לאכול תמנון. במילה "מטלטל" קצת חטאתי לאמת: התכוונתי לומר שבימים האחרונים יש סרטון שזוכה להרבה שיתופים מצד מי שכבר מסכים עם המסר שהוא מעביר. מבלי לדקדק ברזי המסר אני מניח שמדובר באמת המובנת מאליה שהורים לא צריכים לתת לילד שלהם תמנון. אני לא הורה בעצמי, אבל נקלעתי לכמה מסעדות שאכלו בהן ילדים וששכחתי לקחת אליהן אוזניות, ולהערכתי צ'יפס וגלידה מהווים את הרף העליון של הסיבולת הקולינרית של בני 3-9. בגיל הזה גם אני הייתי מסרב לאכול תמנון, ולו היו מניחים אותו מולי הייתי מציק להורי בשאלות כאלו, שבסופן גם הם היו בוכים.

זה מביא לי רעיון: אין תהילה בפרסום סרטונים שהפכו כבר לוויראליים. אבל להיות מי שפרסם סרטון לפני שהתפרסם - טוב, גם בזה אין תהילה, אבל זה פחות או יותר מספק. ובמקרה הזה דומני שפיצחתי את השיטה: בעולם יש שבעה מיליארד איש ולכל אחד יש מאכל שהוא לא אוהב. מתוכם שני מיליארד הם ילדים, ותאמינו לי, קל למצוא סרטוני יוטיוב של ילדים שלא אוכלים דברים כמעט כפי שקל לקחת צלחת דיונונים רוטטים מתינוק. אז, למשל, אם אתם לא אוהבים ברוקולי, אני אבקש אתכם עכשיו להפיץ לכל חבריכם את הסרטון המטלטל הבא, תוך שאתם מוסיפים "כל כך נכון!!"

שונאים ירקות באופן כללי ומעדיפים שכל האוכל בעולם יהיה רק פיצה עם פפרוני? שתפו בבקשה את הסרטון הנפלא הזה של נדיה, ילדה שסובלת מהורים מתאכזרים חמושים במצלמה, שהחליפו את פיצת הפפרוני שלה בפיצת ירקות:

אם אתם לא בקטע של לאכול, אבל רוצים עוגיות כאן ועכשיו, וגם חובבים מלחמות התשה, אתם חייבים להגיד לכל החברים שלכם שהם חייבים לצפות בתינוק הזה, שמראה כושר עמידה יוצא דופן מול אם עיקשת. תוסיפו גם משהו כמו "לו רק כולנו ידענו לעמוד על שלנו כמו הילד המקסים הזה!!!"

תכנית ב'

אם כל זה לא הצליח לעורר את רגש הוויראליות ברשת, יש לי אס בשרוול. בסרטון שלפניכם משלבים שתי הצלחות ויראליות: ילד שלא אוכל ולהיט החורף "גנגנם סטייל", במובן שיש כאן ילד שלא אוכל אם לא משמיעים לו גנגנם סטייל. כן, אני יודע: זה פי אלף יותר טוב מהנודניק ההוא עם התמנון:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ