בובה של מחאה

שחקנים, בובנאים ותומכים מעלים לרשת תמונות שלהם עם בובות במחאה על האיסור לקיים פסטיבל הצגות לילדים בתיאטרון הלאומי הפלסטיני במזרח ירושלים. יוסף סוויד, מיוזמי המחאה: "כמו ילדים, כולנו מתחברים לבובות"

עידו קינן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עידו קינן

השר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ צריך היה ללמוד מהטעות של מיט רומני, שבעימות הראשון עם ברק אובמה הבטיח להפסיק את המימון לרשת PBS למרות ש"אני אוהב את ביג בירד": אתה לא מתעסק עם בובות. אמירתו של רומני הביאה לשטפון ממים אינטרנטיים על הציפור הצהובה מרחוב סומסום. אצלנו, שחקנים, בובנאים ותומכים מצטלמים מאתמול עם בובות במחאה על החלטתו של אהרונוביץ לאסור קיום פסטיבל הצגות תיאטרון לילדים בתיאטרון הלאומי הפלסטיני אל חכוואתי במזרח ירושלים, בטענה שהוא ממומן על ידי הרשות הפלסטינית, דבר המנוגד להסכם אוסלו.

המחאה התחילה מסרטון מחאה שפרסם אריאל דורון, בובנאי שבין השאר מפעיל את אלמו ברחוב סומסום הישראלי (אולם מבקש להדגיש שפעילותו לא קשורה לתוכנית הילדים הפופולרית). בסרטון הפשטני, פטיש יום העצמאות רודף אחרי בובה, שבהמשך נכבלת לעץ בעיניים מכוסות, ובדרך הורג בובות של גמל, טיגריס ויונת שלום. הוא שלח את הסרטון לשחקן יוסף סוויד, שאותו הוא מכיר מהעבודה המשותפת ברחוב סומסום, וזה העביר אותו לבת זוגו, הבמאית יעלי רונן, שהגתה את מם התמונות עם הבובות.

"הרבה אנשים מרגישים בתחושת הבטן כשנעשה איזשהו עוול, אבל לא יודעים איך לבטא את זה, או שמשתלטת פסימיות כזאת של לבלוע עוד צפרדע ועוד צפרדע", אומרת רונן ל"הארץ". "חשבנו על אקט שיהיה לו אלמנט של משחק ושעשוע, שמתאים לאמנים כדרך לבטא את עצמם, כדי למחות. כל פעם יש עוד איזה אבן דרך מסוכנת. זה לא הדבר הכי חמור שקרה כאן בזמן האחרון, הלבנים מהקיר הדמוקרטי מתחילות להתמוטט אחת אחת, ומתישהו צריך להפגין סולידריות, לשים גבול, להגיד כשזה נהיה אבסורד שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום".

"אני לא כל כך יוזם עניינים כאלה לרוב, אבל זה הציק לי בגלל שזה ילדים, וגם בגלל שאני בובנאי ברחוב סומסום ובערוץ הופ", אומר סוויד. "יעלי גם מאוד עצבן אותה העניין הזה, והיא אמרה, 'בוא נעשה משהו מאוד פשוט'. כמו ילדים, כולנו מתחברים לבובות. ראינו שאנשים מתחברים לזה. התחלנו עם תמונות שלנו ואמרנו שמי שבעד המחאה הזאת, שגם יעלה".

המוחים מצטלמים עם בובות ודפים שעליהם נכתבות סיסמאות מחאה, כמו "אני סיכון בטחוני!" ו"אני בכלל ימני! (ועדיין זה נראה לי בזיוני)". התצלומים מתפרסמות בדף הפייסבוק של המחאה, "Puppets4All בובות לכולם الدمى للكل", תחת ההשתג #puppets4all. בין המוחים, אנשים מהארץ ומחו"ל, יש גם מפורסמים, ובהם מירה עווד, עדית טפרסון, דבל'ה גליקמן, מיכאל מושונוב, עידן אלתרמן, רני בלייר ותומר שרון.

"ההשתתפות שלי במחאה היא הדבר הכי טבעי בעיניי", אומרת ליבי רן. "מלבד היותי בובנאית, שמוקפת בבובות כל הזמן, ויודעת איך הן משמחות ילדים - אני מאמינה בכל לבי שלכל ילדה וילד (ובכלל) מגיעה תרבות. הפסטיבל הוא יוזמה פלסטינית, והילדים האלה לא בחרו להיוולד פלסטינים. גם במקומות מוכי עוני, רעב ומלחמה יש תיאטרון בובות. יש בו כח תרפויטי".

תומר שרון במחאת הבובנאים
עידן אלתרמן במחאת הבובנאים
מיכאל מושונוב במחאת הבובנאים
ליבי רן במחאת הבובנאים
יעלי רונן במחאת הבובנאים
יוסף סוויד במחאת הבובנאים
אורית נחמיאס במחאת הבובנאים

חשבנו שישראל מתנגדת לחרם תרבותי

"אחד הדברים שזה כן עושה זה שהציבור יודע במה מדובר", אומר סוויד על הסיכוי של המחאה לשנות את המצב. "לרוב רק 'הארץ' מפרסמים, זה לא מעניין את הציבור. אנשים בממשלה עושים דברים כאלה ואומרים, 'כן, נעשה מה שבא לנו, כי זה אזור שאפשר לעשות בו הכל'. לאף אחד לא אכפת מהפלסטינים, אז אפשר להיות גיבורים גדולים. ברגע שאתה מעלה את זה למודעות הציבור, הלחיצה על ההדק הרבה יותר קשה. זה כמו שתשאל אותי כמה תאטרון משנה דעת קהל. אני לא יודע. אבל זה כן מעלה מודעות. לפחות בשנה הבאה יחשבו פעמיים לפני שיעשו דבר כזה. המטרה שלנו היא כן שיחזירו את זה, למרות שפהסטיבל בטח הפסיד מלא כסף כי ביטלו ברגע האחרון והיו הרבה משתתפים מחו"ל. לפחות מעוררים את מודעות הציבור, שדברים כאלה אי אפשר לעשות סתם כי התחשק לך, כי אתה בריון שרוצה לעשות שריר על קטנים".

הבובנאי דורון, יוצר הסרטון, אומר: "זו נשמעת לי הצהרה לא אמינה כשמונעים מילדים פלסטינים לראות בובות. זה נראה לי מגוחך ואכזרי ועצוב ומיותר לחלוטין, וגם צבוע. כי כשאמן ישראלי מגיע לפסטיבלים לחו"ל ומחרימים אותו כי הוא מקבל מימון ישראלי, ישראל יוצאת נגד זה, ועכשיו היא אומרת אותו דבר. ביקרתי בתאטרון, אנשים מקסימים וחמודים ומאוד לא פוליטיים. הם רוצים לעשות שמח לילדים, זה מאוד ברור. אין שום תוכן פוליטי בפסטיבל".

לדבריו, "קהילת הבובנאים בארץ כבר איזה שבוע מחפשת מה לעשות". הוא מספר על עצומות שהורמו והפגנות שנערכו, אבל מודה כי "אין ספק שלהצטלם עם בובה זה מה שעובד הכי טוב, עושה הכי הרבה השפעה. כולם מוזמנים להצטלם עם בובה ולהעלות את זה. לכל ילד ולכל ילדה יש את הזכות לראות בובה, ולאף אחד אין את הזכות לקחת את זה מהם. נראה לי שכל האינטרנט קורא עכשיו לאהרונוביץ' לבטל את האיסור ולקיים את הפסטיבל".



דברו איתנו ב-haaretz@room404.net

האם סגירת הפסטיבל היתה מוצדקת?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ