בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה אסור לצנזר פורנו כברירת מחדל

ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון הציע אמש (ב') להחיל צנזורה על כל משתמשי האינטרנט בבריטניה, אלא אם כן יסכימו להודות שהם סוטים מגעילים. בישראל, ש"ס מאווררת מהנפטלין הצעת חוק דומה. למה אתם צריכים להתנגד לנסיונות לצנזר לכם את הרשת, אפילו אם אתם לא אוהבים פורנו

81תגובות

לפני חודש הציעה שרת הבריאות יעל גרמן להחתים את כל אזרחי ישראל על כרטיס תורם איברים, אלא אם כן יודיעו שהם לא בקטע, וגרמה לכולנו לחשוב על ההבדל בין הסכמה מראש (opt in) ובין סירוב מראש (opt out). הסכמה מראש היא כמו לעשות מינוי לעיתון (נגיד, "הארץ", לא שאנחנו רומזים משהו). רק אם תבקשו במפורש תמצאו עיתון בתיבת הדואר. סירוב מראש הוא כמו עלוני הפרסומת שמרפדים את תיבת הדואר שלכם. כנראה שיש דרך להפטר מהמטרד הזה, אבל מניחי הפרסומות סומכים עליכם שלא תטרחו. ההבדל בין סירוב מראש ובין הסכמה מראש הוא כמו ההבדל בין להיות קורבן או מתנדב. מדי פעם מציעים כל מיני מתקני עולם לאמץ טקטיקות של ספאמרים כדי להגדיל את נתח השוק של המטרה החביבה עליהם. הנימוק שלהם הוא שהזכויות שלכם חשובות פחות מתיקון העולם שלהם.

מה שמביא אותנו לראש ממשלת בריטניה דייויד קמרון, שהציע אתמול להחיל בממלכה המאוחדת סינון פורנו כברירת מחדל. "הפורנו שוחק את הילדות", השתפך קמרון בנאום שנשא בפני ארגון הצדקה למניעת אלימות כלפי ילדים NSPCC. החוק המוצע יחייב שכל לקוח אינטרנט חדש יצטרך לציין במפורש אם הוא מעוניין באינטרנט לא מסונן, חופשי. ניכר שבריטניה השקיעה בדיוק אפס מאמץ בללמוד מהלקחים של מצנזרת רשת דוברת אנגלית אחרת, אוסטרליה, שמאמצי חינוך העם שלהם נושאים פרי פעם אחר פעם.

בינינו, הצעד הזה הוא לא יותר מתגובת-יתר פוליטית לטענות נגד קמרון שהוא לא עושה מספיק כדי להגן על ילדים מפני פדופילים. (הצהובון דיילי מייל מציג את ההצעה כניצחון אישי; העיתונאי סם רדפורד פירסם תגובה ראויה: צילום מסך של הידיעה באתר של הדיילי מייל שלצידה חמש הפניות לכתבות שבהן כוכבניות מצולמות בביקינים זעירים). אבל להבדיל מחתימה על כרטיס אדי - שממילא אין לו תוקף חוקי בישראל האורתודוכסית - סינון של האינטרנט, אפילו ממניעים יענו-נאצלים, הוא רעיון הרסני שחותר - ואפשר להגיד את זה בלי מידה של הגזמה - תחת אושיות הרשת עצמה. מי שמחוקק אותו מוכיח שוב שאסור לתת לפוליטיקאים להתקרב לרשת עד שיחלוף דור מן העולם והמחוקקים יהיו עתיקים פחות מהדבר שהם רוצים לחוקק לגביו.

אי–פי

הצנזורה על הרשת היא לא סיפור מהחלק המשעמם של העיתון, איך קוראים לזה, חדשות חוץ. זה סיפור שצריך לעניין כל ישראלי, כי חרב הצנזורה תמיד מתהפכת מעל ראשו של הגולש הישראלי. הנסיון הגדול ביותר לצנזר את הרשת - הצעת החוק המפורסמת של ש"ס, שעבדה לפי מודל דומה של סירוב מראש - הסתיימה בלא כלום ב-2008. אבל עכשיו, אולי בעקבות מדינות נאורות כמו איסלנד ובריטניה, הצעת החוק הזאת עושה קאמבק. רק תקשיבו לרטוריקה מלאת נפנופי הידיים בהסברים להצעת החוק של ש"ס: "[ל]כ-47% מהילדים יש אינטרנט בחדרם הפרטי, כך שהסכנה ליפול קורבן לפדופילים גדלה משמעותית". אתם מבינים, אם לא נסנן את האינטרנט לכולם, הפדופילים ינצחו.

אם יש מקום שבו צריך להלחם נגד תאוות צנזור שלטוניות, זה בישראל, מדינה בה הממשלה יכולה לסגור עיתונים מכוח פקודת העיתונות המנדטורית או לאסור פושעים ללא שם בכלא סודי; מקום שבו כולם, מפקידים במשרד הפנים ועד מאעכרים חרוצים בשירות עיריית תל אביב, מנסים לאגור את פרטינו האישיים במאגרי מידע דולפים.

אף אחד לא אומר שכל מה שאפשר למצוא ברשת גם כדאי למצוא. אבל העיקרון המנחה את הרשת הוא דמוקרטיה של מידע. זה סוד כוחה: היא אפשרה לאיש שמוחה נגד השלטון הסיני את אותו חופש ואותה גישה למסכי כל המשתמשים בכל העולם כמו ההוא שמוכר תמונות של ציצים. עיקרון החופש הזה, הנייטרליות של הרשת, מגדיר שבין מנוי אינטרנט בטימבקטו ובין מנוי אינטרנט בנתניה לא יעמוד אף אחד שינסה לחסום, לסכור או לגבות תשלום נוסף על התקשורת ביניהם. זה החופש שמאפשר למפגינים סוריים, טורקים ומצרים לחשוף לעולם את עוולות השלטון; זה אותו החופש שמאפשר לכם ולי לכתוב בלוג ולפרסם בו גם דעות בזויות ולא פופולריות; וזה אותו החופש שמאפשר לכוכבניות פורנו להתעשר.

אין כוח בעולם המודרני שהייתה לו השפעה מרחיקת לכת כמו חופש המידע הזה, ויש לו הרבה אויבים: החל מממשלות שמצנזרות וחוסמות את הרשת לאזרחיהם במטרה לשמור על כוחן; עבור בממשלות שמרגלות אחרי אזרחים ולא אזרחים במטרה לשמור על כוחן; וכלה במדינות שמנסות לחנך את העם ולשמור על נפשו הזכה במטרה לשמור על כוחן.

צנזור של הרשת הוא רעיון רע אפילו אם אתם לא אוהבים פורנו, ואפילו אם מבטיחים לכם שפורנו הוא הדבר היחיד שיצונזר. אם נותנים לרגולטור אצבע - אתם יודעים בדיוק איך זה יגמר. הנה, מסנני הפורנו הישראלים, אם הם כבר מסננים פורנו, הם מסננים גם אתרי הימורים. וגם "אתרי שנאה", מה שזה לא אומר. מי קובע מה ברשימה ומה לא? או. זה בדיוק העניין. מי שקובע זה לא אתם.

סירוב מראש הוא כפייה. זו צורה "רכה" של כפייה - אחרי הכל, אם אתם רוצים לסרב שיצנזרו אתכם, הזכות עומדת בפניכם. אבל אם זה כל כך פשוט להתחמק מהכפייה הזו, למה לטרוח? טורחים כי סינון מראש עובד. טורחים כי המכניקה העדינה של הכפייה עובדת ככה: כדי לגלוש באינטרנט חופשי תצטרכו לסמן את עצמכם כסוטים. תצטרכו להתקשר לשירות הלקוחות של הספקית וכשפזית נציגת השירות בת העשרים תענה לכם תצטרכו להגיד לה, "כן, אני רוצה בבקשה אינטרנט עם פורנו". פזית תצרף את שמכם למאגר מידע: רשימת הסוטים. הרשימה הזאת תדלוף מתישהו. המטרה, בקיצור, היא לבייש אתכם. אתם יכולים לצעוק עד מחר שאינטרנט חופשי זה עיקרון חשוב ושאתם מסרבים לתת למדינה ולחברות האינטרנט להחליט בשבילכם במה לצפות ובמה לא. עזבו אתכם שטויות, יגידו לכם, נהייתם פילוסופים? אתם רוצים את הציצים מהאינטרנט, אז תגידו שאתם רוצים ציצים.

וזה מביא אותנו לנקודה הבאה: זה אולי אופנתי להגיד שפורנו זה רע, ואלוהים עדנו שהשמאלנים הטבעונים האלו מ"הארץ" לא מפסיקים לדוש בזה, אבל מותר עדיין להגיד שהטענות האלו (א) קיצוניות; (ב) טהרניות; (ג) צקצקניות; (ד) תעזבו אותנו, באימא שלכם, בשקט. מותר עדיין להגיד שלא כל הפורנו נעשה תוך ניצול נורא של נשים וגברים, שלא כל מי שצופה בו זוכה שתפיסת העולם המינית שלו תתעוות ללא היכר, שלא כולו מבזה נשים או את הצופים בו או כל אחד אחר לצורך העניין. למצער צריך להיות ברור לכולם כמה מטופשת ומזיקה האמירה שפורנו, כל פורנו שהוא, הוא גרוע כמו פדופיליה או כמו סחר בנשים.

גם אם אתם הורים לילדים רכים, אל תתקינו מסננים, פילטרים, תוכנות ריגול, סידור תפילה אלקטרוני או חמסה גדולה על המחשב שלהם. אל תלמדו את הילדים שלכם שאתם השוטר שמצר את צעדיהם בעולם המקוון. אחרת הם ילמדו אתכם עד כמה קל לילד מקוון להתחמק מעינו הפקוחה של השוטר. רוצים למתן את ההשפעה של חופש המידע על ילדיכם? גלשו איתם ביחד. שימו את המחשב בסלון. אל תלמדו אותם להתבייש בסקרנות שלהם.

פורנו הוא לא פחות ולא יותר מאשר המחיר שאנחנו משלמים על המצרך הנדיר הזה שהוא חופש מידע אמיתי (יש שיטענו שזה מחיר שנעים לשלם). אין הנחות ואין מבצעים על המחיר הזה. אין דבר כזה, חופש עם סייגים. רק פרצה קוראת למחוקק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו