ההקרנה האחרונה

המעבר להקרנה דיגיטלית בקולנוע הורג את הפילם ומייתר את המקרינים. פרויקט חדש אוסף את סיפוריהם של האנשים שידעו להחליף גלגל בלי שתשימו לב

שי רינגל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שי רינגל

בחמש השנים האחרונות התחוללה מהפכה של ממש בחדר הקטן והמואר שנמצא בקצה אולם הקולנוע שלכם. המקרינים הישנים והטובים, אלה שידעו להעלות גלגלי פילם עצומים על המקרן, ולהחליף בין הגלגלים באמצע הסרט מבלי שתשימו לב, הוחלפו באנשים שהתפקיד שלהם כולל לרוב ללחוץ על פליי ולהעלות את הקובץ הנכון למחשב. העידן הדיגיטלי השתלט לא רק על התוכן של הסרטים שלנו, אלא גם על הצורה שבה הם מוקרנים באולמות הקולנוע שלנו.

המקרן הדיגיטלי הראשון בארץ הותקן בקולנוע גלובוס גרופ בקניון עזריאלי עליו השלום. הסרט הראשון שהוקרן שם בעותק דיגיטלי מלא היה הסרט הרביעי בסדרת אינדיאנה ג'ונס. מאז אותן שנים שמחות המהפך היה כל כך נרחב, שתוך חמש שנים כמעט ולא נשארו מקרני פילם בארץ. עד לא מזמן, קולנוע לב סמדר בירושלים היה מקיים הפסקות באמצע הסרט על מנת להחליף את גלגלי הסרטים. גם מזה הם נפטרו. אמרו לנו שמעולם לא ראינו שחור כמו השחור על הסרט הדיגיטלי, אמרו לנו שזה יוריד את מחירי הכרטיסים (כי השינוע של הסרטים הפך לקל יותר, ומחיר עותקי הסרטים ירד), אמרו לנו שלא יהיו יותר עותקים שחוקים ותקלות מעצבנות. אז אמרו. כולנו עברנו לעידן הדיגיטלי וזנחנו את הצבעים החמים והמרהיבים של הפילם הישן והטוב.

Planetary Projection הוא פרויקט חדש של רקוויאם למקרן. הפרויקט, מבית הוצאת הספרים הקנדית Caboosebooks, אוסף את סיפורים של מקריני סרטים מקצוענים מרחבי העולם. האנשים האלה טיפלו בגלגלי הסרטים רוב חייהם באהבה ומסירות, ועכשיו האומנות שלכם הולכת וגוועת. האנשים האלה לא רק לחצו על כפתור והלכו לשירותים לשאר הסרט, הם טיפלו בכל סרט שהם הקרינו, ובדרך צפו מבעד לתא המקרין שלהם בהיסטוריה של הקולנוע העולמי.

קולנוע אוסטרלי מ-1916צילום: הספריה הלאומית של דרום אוסטרליה

סר סידני סמיואלסום הוא אחד ממקריני הסרטים הוותיקים בבריטניה. הוא החל ללמוד לטפל במקרן כשהיה בן 14 בזמן מלחמת העולם השניה. למרות שהגיל לפרישה מהלימודים היה 15, סידני ניצל את העובדה שבריטניה היתה תחת מלחמה והשתחרר מבית הספר על מנת למצוא עבודה ולהתחיל ללמוד הקרנת סרטים. 20 שנים לאחר מכן, סמיואלסום החל להקים חברת השכרת ציוד, שהפכה לחברת ההשכרה למקרנים ומצלמות הגדולה בעולם. הוא הוכתר ב-1995 לאבירות על תרומתו לקולנוע הבריטי.

קרלוס מילר מבואנוס איירס שומר עדיין כמה מקרנים משלו על מנת להמשיך עם הפרויקט שלו – להקרין סרטים אילמים על גורדי שחקים. בואנוס איירס היא עיר שמקרנים עדיין חיים בה, בשל החיבה של אנשי העיר לקולנוע קלאסי. עשרות קבוצות של חובבי קולנוע עובדות בעיר, במטרה לשמר עותקי פילם ישנים ולהקרינם לציבור הרחב. מילר מאמין שהפילם ישוב להיות אופנתי כמו תקליטי הוויניל אשר חווים עדנה מחודשת בעשור האחרון.

נראיאן סינג עבד 47 שנים באותו בית קולנוע במחוז אססאם בהודו. הוא מעולם לא ראה סרט באולם קולנוע. כל עולמו היה חדר ההקרנה הצהוב והמחניק. "אני אפילו לא יודע מה הצבע המושבים של האולם", הוא אומר בראיון באתר הפרויקט. "אני לא אוהב מקומות רועשים וצפופים. אנשים שואלים אותי איך אני מתמודד עם הרעש של המקרן, עם החום שהוא פולט, אם האור בחדר ההקרנה. אני אוהב את הכל".

את העדויות של המקרינים אוספים מתנדבים וחובבי קולנוע מרחבי העולם. הם ממשיכים לצוד אחר עוד מקרינים וותיקים שיספרו קצת על האומנות הנכחדת, על מנת שיוכלו לרשום את הזכרונות שלהם, ולהעלות אותם לאותם המחשבים שמחסלים את העבודה שלהם. אם אתם מכירים מקרין סרטים, אתם מוזמנים לשלוח את המידע למנהלי הפרויקט. ולתת לו חיבוק בשמנו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ