בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עברייני רשת

פייסבוק – כולה טלוויזיה

פייסבוק נותנת לנו תחושה של בחירה חופשית, אבל עושה הכל 
כדי לא לאפשר לנו לשלוט באמת בתכנים. והיה לה ממי ללמוד

6תגובות

לאחרונה שינתה פייסבוק את מבנה הפיד - כלומר העמוד הראשון שלה, שבו אפשר לגלול שעות בחיפוש אחרי משהו מעניין. אתם אמנם קוראים את המשפט דלעיל בשלהי אפריל 2014, אבל הוא יכול להיות נכון כמעט לכל רגע בעשור האחרון - ייתכן שגם בעשור הבא. פייסבוק תמיד משנה את הפיד. ואנחנו תמיד גוללים בו שעות לפני שאנחנו מוצאים משהו מעניין.

את השינויים שפייסבוק עורכת עכשיו מנחות שאיפות גדולות מתמיד להילחם בחוסר הרלוונטיות ובשעמום השוררים בפיד שלה. משתמשים שנבחרו באקראי (אקראי הוא שם הקוד שלנו לשיקולים האלגוריתמיים האפלים והנסתרים של פייסבוק) מתבקשים לענות על "סקר", שבמסגרתו מוצגים להם סטטוסים של חברים ועליהם לדרג אותם על פי מידת הכובד שהם משרים על עפעפיהם. זה זמן מה פייסבוק מציגה בפינה של כל סטטוס כפתורון קטן - גודלו כגודל ציפורן של תינוק - שאפשר ללחוץ עליו כדי להודיע לה שהסטטוס הזה לא מוצא חן, או אפילו לבקש ממנה שלא תציג עוד תכנים מחבר הפייסבוק הנ"ל. עם עדכון הפיד נוספה שם גם האופציה להשתתף בסקר שנזכר לעיל. אפשר לבלות שעות בדירוג החברים שלכם בפייסבוק. האשליות האלו של בחירה חופשית לא משנות את העובדה שהפיד משעמם.

למה אנחנו אומרים שפייסבוק נותנת לנו אשליה של בחירה חופשית? משום שהיא עושה הכל כדי לא לאפשר לנו לשלוט באמת בתכנים שהיא מציגה לפנינו. נסו, למשל, למחוק את 200 החברים הכי משעממים שלכם. או חפשו את האפשרות לסדר את החברים שלכם לפי קבוצות, כדי שתוכלו לקרוא את המעניינים והחשובים יותר קודם, ולשמור לעתות שעמום את אלו שמציפים את הפיד בהמוני הגיגים דביליים, כמו שני החתומים מעלה. נסו לבקש מהרשת החברתית שתמיד תציג לנו תמונות שמפרסמות חברות פייסבוק מצודדות, ואילו לינקים לכתבות באתרי זבל חברתי היא תימנע מלהציג. מדי פעם פייסבוק מאפשרת לנו את אחת האפשרויות האלו. ומדי פעם, בזריזות ובשקט של כייס, היא לוקחת אותן מאתנו.

אפשר לטעון שכל זה משום שפייסבוק שונאת את המשתמשים שלה, אבל זו כנראה לא הסיבה (לא נתווכח אתכם אם תטענו שפייסבוק לא אוהבת אתכם). פייסבוק נולדה בעידן צעיר יחסית של עיצוב תוכנה, שבו הפילוסופיה השלטת היתה שהמשתמשים מרוצים יותר מהמוצר ככל שיש להם פחות שליטה עליו. הפילוסופיה הזאת היתה מהפכנית משום ששברה מוסכמות של עשורים רבים, שבהם גיקים חולי שליטה כתבו תוכנות שיועדו לגיקים חולי שליטה אחרים, והמשתמש הרגיל גילה שכמה לחיצות אומללות עם העכבר משנות את שפת הממשק לגוואטמלית ומוחקות את הכפתור שמאפשר לו לסגור את התוכנה.

את המהפכה החשיבתית הזאת הובילו חברות כמו אפל, ששם הקוד הפנימי שלה למוצר שלא מאפשר יותר מדי קוסטומיזציה אבל מגיע לידי המשתמש כשהוא מתאים לו כמו כפפה ליד, הוא אוטומג'יק (automagic), משחק מלים משעשע על המלה "אוטומטיק". כלומר, ובתרגום לשפת בני אדם - הדבר הזה פשוט עובד. שים מפתח בסטארטר וסע. אפשר להשוות את השינוי התפישתי הזה להבדל שבין מצלמת רפלקס למקצוענים, שבה אפשר לשחק עם מהירות הצמצם, רמת האור, המיקוד, הזום, העדשה - לבין מצלמת כיס, שבה אפשר לשלוט באם המצלמה דולקת ומתי לצלם בה.

פייסבוק, לפי ההשוואה הזאת, פשוט עובדת. הרשת היתה מלאה בשירותים שאיפשרו לנו לקסטם את הפיד שלנו: לבחור תכנים מכל פינה בעולם ולצרוך אותם בדיוק בדרך שבה אנחנו רוצים. השירותים האלו חוסלו והוחלפו ברשת שמאפשרת לנו להיכנס, להוסיף כמה חברים - והופ, להישאב מיד לפיד אינסופי של שעמום.

מה שמביא אותנו לטלוויזיה.

לאחרונה התלונן לפנינו קולגה, שאיתרע מזלו לשמש כאב לבת 12, על הרגלי הצפייה של בתו וחברותיה: "זה אף פעם לא רק טלוויזיה", הוא אמר. "זה טלוויזיה פלוס אייפון. זה טלוויזיה פלוס אייפד. זה טלוויזיה פלוס ווטצאפ. זה טלוויזיה פלוס אייפון ואייפד ווטצאפ והן גם מדברות בטלפון תוך כדי". הרגלי הצפייה האלו נראים מאוד משונים למשתמשים בני גילנו ומעלה. לנו הם נראים כמו הדרך הסבירה היחידה לצפות בטלוויזיה.

הטלוויזיה היא מדיום משעמם. מדיום משעמם מעצם ההגדרה שלו. רשתות הברודקסט, שעד לפני כמה שנים ייצרו את רוב התוכן שהגיע למרקע שלנו ("חברים", "סיינפלד", "ארץ נהדרת"), מרוויחות את עיקר ההכנסה שלהן משלוש וחצי השעות האלו בערב שהן מכנות "פריים טיים". אילו הרשתות היו חומוסייה, הן היו פועלות רק בשעות האלו, וכשהיה נגמר הסיר של התוכן הן היו סוגרות את הבסטה. אבל רשתות הברודקסט משדרות לאורך נתחים נרחבים מן היממה, ולכן הן צריכות לייצר גם, ובעיקר, זבל זול (לא נתווכח אם תציינו שמה שמשודר בפריים טיים אינו זול, אבל עדיין זבל).

כשאנחנו יורדים במורד שרשרת המזון הטלוויזיונית אנחנו מגיעים לרשתות הכבלים, כמו אלו שב-20 השנים האחרונות מאכילות את צופה הטלוויזיה הישראלי. לרשתות הכבלים יש פחות הפקות מקוריות, ועד שרשתות כבלים אמריקאיות כמו HBO, שואו טיים וקומדי סנטרל ("הסופרנוס", "דקסטר", "דיילי שואו") קילקלו לנו את הטיעון, ההפקות האלו גם היו פחות מוצלחות. רשתות הכבלים, שמציגות חומר ביותר ערוצים, ומייצרות פחות תוכן, ממלאות את כל זמן האוויר הזה בתוכניות ובסרטים שכבר התישו את עצמם במקומות אחרים, וכעת באים למות בלופ אינסופי של שידורים ("חברים", "סיינפלד", "הגשרים של מחוז מדיסון"). הטלוויזיה משעממת. הקלישאה "99 ערוצים ואין במה לצפות" כל כך שחוקה מרוב שימוש, שהיא משעממת בעצמה.

העניין הוא שעד שהגיעה הרשת, מה שעשינו זה לצפות בטלוויזיה. השעמום לא גרם לנו לקום מהספה ולחפש משמעות אמיתית לחיינו. המשכנו לזפזפ.

מה שמביא אותנו בחזרה לפייסבוק.

ההצלחה של פייסבוק היא שאנחנו מבלים בה שעות ביום. עוד פיסת טכנולוגיה דפדפנית שהפכה את בזבוז הזמן הזה לאפשרי נקראת "דפדוף אינסופי" (Infinite Scrolling). דפי האינטרנט שלנו נהגו להסתיים באיזה מקום. היום, כשאנחנו מתקרבים לתחתית, הדפים האלו מתארכים מעצמם, בלי שנשים לב. אנחנו יכולים לגלול במשך ימים והפיד לא ייגמר. העיקרון הזה מדמה, יותר מכל, את החוויה הטלוויזיונית: אחרי התוכנית הזאת תשודר באופן אוטומטי התוכנית הבאה. וכן הלאה. אנחנו נשארים לבהות בפייסבוק - לא כי מעניין לנו, אלא כי כל הזמן יש תכנים חדשים, ולהישאר מול המסך דורש מאתנו להשקיע פחות אנרגיה מבכל חלופה אחרת. ולכן לפייסבוק אין אינטרס אמיתי להפוך את הפיד שלכם למעניין מדי. היא למדה מחצי מאה של שידורי טלוויזיה שכל עוד יש תוכן כלשהו - וכל עוד יש אשליה של שליטה בו - אנחנו נישאר דבוקים למסך. עד שפייסבוק תתחלף בצורת הבידור המשעממת אך העצלה הבאה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו