בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדוע בעתיד לא נרכיב משקפיים עם מחשב

גוגל גלאס - מחשב שלובשים על הפרצוף - זמינים כעת לציבור הרחב. מדוע לא תראו אותם על פרצופו של הציבור הרחב? ואיך זה קשור לסופרי מדע בדיוני שמתו במאה הקודמת?

53תגובות

בחודש שעבר מינתה גוגל מנהלת חדשה לפרויקט משקפי המחשב שלה, גוגל גלאס. אייבי רוס, המנהלת החדשה הזאת, היא לא אשת טכנולוגיה. את הקריירה שלה היא בילתה בחברות אופנה כמו קלווין קליין.

זה נשמע הגיוני: גוגל גלאס זה, אחרי הכל, מחשב שלובשים על הפרצוף. גוגל הכריזה עליהם ב-2012 ובמהלך השנה האחרונה התחילה לשחרר אותם בהדרגה לציבור הרחב. החל מהשבוע שעבר הציבור הרחב יכול לקנות את המשקפיים האלו (בגרסת "בטא פתוחה", ולא, אנחנו לא יודעים יותר מכם מה זה אומר, בטא פתוחה). במהלך השנה הזו התעורר גל של התלהמויות מפוחדות: בגלל גוגל גלאס יצלמו אותנו כל הזמן! לא תהיה לנו פרטיות! יהיו סוטים בכל מקום והאינטרנט תתמלא פתאום בתמונות של בחורות עירומות! 

אנחנו, כידוע, גם מתנגדים לחדירה לפרטיות וגם מפחדים מהעתיד. אבל אנחנו מרגישים שמי שמשמיעים את הטענות האלו כאילו שכחו שהמצלמה הדיגיטלית שמחוברת לאינטרנט נמצאת איתנו כבר עשור. כבר עכשיו, ובלי משקפיים, אפשר לצלם הכל ולשתף עם העולם מיד. אפשר אפילו לצלם מתחת לחצאיות של העובדות שלך ולזכות בפיטורין-אבל-לא-באמת-פיטורין מלשכת ראש הממשלה.

אבל בינתיים העיתונות שופכת קיתונות של מים צוננים ונדמה שהקהל לא נוהר לחנויות. גוגל יודעת מזה זמן שהפרויקט שלה לא מצית את דמיונו של העם, והיא עושה מגוון צעדים כדי לשכנע את העם שמשקפיים עם מחשב זה מגניב. המינוי של אשת אופנה לראשות הפרויקט הוא אחד מהם. דומה שבשלב הזה אפשר כבר להתחיל ולנבא בעדינות שגוגל גלאס - הפרויקט השאפתני ביותר בתחום הטכנולוגיה השימושית בעשור הזה, אולי הדבר שהכי אמרו עליו שהוא הדבר הבא מאז שהדבר הבא היה האייפון, לא עומד להיות הדבר הבא. מקסימום דבר. וגם זה לא בטוח.

ולמה זה? טוב ששאלתם. מציעים לנו כל מיני סיבות: קודם כל, ממש עד לא מזמן היה קשה להשיג את המשקפיים האלו (כדי לקנות אותם עד כה הייתם צריכים הזמנה מחבר שקיבל הזמנה מחבר שקיבל הזמנה מחבר עם פרוטקציות. ככה גוגל אוהבת לשחרר מוצרים, בתקווה שזה יעשה באז). חוץ מזה, הם עולים 1,500 דולר, שהם כמעט 5,200 שקל, שהם שכר דירה חודשי לדירה לא רעה במרכז תל אביב (אם אתם זקוקים למשקפיים כדי לראות, תשלמו עוד 225 דולר לגוגל-גלאס-ראייה). זאת ועוד, שליחינו בחו"ל מדווחים שהשימוש בגוגל גלאס לא נוח בקנה גודל של מיגרנה בינונית: בסופו של דבר מדובר במסך קטן שצריך להרים אליו מבט - ואז לחזור ולהתמקד בעצמים רחוקים. מבט במסך - עצמים רחוקים. קרוב - רחוק. אחרי כמה זמן זה כואב במוח.

כל הסיבות האלו טובות - אבל גם כשהאייפון נולד, ב-2007, היה אפשר לומר עליו שהוא טלפון לא נוח (מי רוצה טלפון מזכוכית שבירה שצריך להצמיד לפרצוף המיוזע שלנו?), שהוא יקר מדי (500 ו-600 דולר לדגמי 4 ו-8 ג'יגה, אמנם לא 1,500 דולר, אבל בכל זאת), שאפשר להשיג אותו רק עם פרוטקציות;  וגם - אבל מסיבות אחרות - שהוא עושה לנו כאב ראש. ובכל זאת, שבע שנים אחר כך, גם לשכנה של האימא של הדודה של הזאתי מהמספרה יש אייפון.

בעינינו יש הסבר פשוט יותר ואלגנטי יותר מדוע המשקפיים האלו לא מצליחים עכשיו, ולא יצליחו גם בעתיד: זה מחשב שלובשים על הפרצוף.

אנחנו יכולים להרחיב בנושא אבל נדמה לנו שאמרנו מספיק. תחשבו על אוזניות הבלוטוס (בלוטות'? בלוסוס?). תחשבו איזה מין מחשבות אתם חושבים על אנשים שלובשים אותם. עכשיו תחשבו שאוזניית הבלוטוס (בלוטות?) צמחה והיא מכסה למישהו את הפרצוף, מאוזן לאוזן.

דומה שכולם כבר יודעים שאנחנו חיים בעתיד: ממש סביבנו בונים רובוטים שמדברים עשרים שפות ונלחמים בפשע; הסייברספייס קרם עור וגידים; מדענים הצליחו להקרים עור וגידים - סינתטים לגמרי; אפשר להזמין פיצה דרך המחשב בלי לדבר עם אף אחד בטלפון; יש ספרים שלא עשויים מנייר. הדור הפעלתן והמבריק הזה שהתמזל מזלנו להיות חלק ממנו מגשים את החלומות והפנטזיות של מאה ועשרים שנות מדע בדיוני. יש לנו את הטכנולוגיה. אנחנו יכולים לבנות אותו.

וזה, בערך, העניין: איך מגשימים חלומות מדע-בדיוניים - למשל, מחשב שלובשים על הפרצוף? אם יש שיעור אחד שאפשר ללמוד מההצלחות והכשלונות של הטכנולוגיה השימושית בשני העשורים האחרונים - זה שההגשמה מצליחה כשהיא לא נוטה להיות מילולית מדי.

ולמה אנחנו מתכוונים, בבקשה? כשסופרים והוגים מתארים לנו עתיד דמיוני, הם נוטים - לשם הדרמה - להראות לנו עד כמה האנשים האלו בעתיד חיים אחרת מאיתנו לגמרי: הם טסים לעבודה במכונית מעופפת! יש להם שקע במוח שאפשר לחבר אליו את הכבל של הסייברספייס! כולם לובשים מדים זהים בצבע כסף! יש להם מחשב שלובשים על הפרצוף!

לעומת הסופרים וההוגים האלו, מי שמגשימים את העתיד הדמיוני בעולם האמיתי מבינים שאנחנו רוצים לחיות בערך אותו דבר. אנחנו לא רוצים ללמוד לטוס כדי להגיע ממקום למקום, אנחנו לא רוצים להתחבר לרשת באמצעות ניתוח, ואנחנו בטח ובטח לא רוצים ללבוש כל מיני דברים שיגרמו לנו להרגיש כמו דבילים. אנחנו רוצים שהשינוי הזה שהטכנולוגיה מביאה יקרה באופן הכי מינורי והכי הדרגתי שאפשר. אנחנו רוצים כמעט ולא להרגיש איך העולם קורס ונבנה מחדש סביבנו. אנחנו רוצים, למשל, שהאמצעי שבאמצעותו העולם כולו יהיה מצולם ומתועד, ושיאפשר לנו להתחבר לכל אדם אחר על הפלנטה הזאת, וירחיב את המוח שלנו לתוך מאגר מידע עצום, חובק עולם - כלומר, הסמארטפון שלנו - ייראה כמו ספרון קטן שאפשר לעלעל בו באוטובוס ולדחוף לכיסים הרגילים של המכנסיים הרגילים כשנמאס לנו ממנו.

לא שקע בגולגולת.

טכנולוגיות מד"ב סופר-מגניבות בתיאוריה שלא מצאו לעצמן ביטוי ביום-יום העמיד לשינויים שלנו פשוט לא קרו. אין לנו, למשל, מכונית מעופפת, למרות שהטכנולוגיה בידינו. עוד טכנולוגיה שראוי לדון בה בהקשר הזה היא שיחת הווידאו. גם הטכנולוגיה הזאת קיימת כבר עשורים, והמדע הבדיוני הבטיח לנו חזור והבטח שבעתיד כולנו נשוחח כשהפנים שלנו מוצגות בפני בן שיחנו על מסכי ענק (וגם שבעתיד נתאפר ונתלבש כדי לענות לטלפון). בפועל אף אחד לא רצה לעשות שיחות וידאו עד שהסמארטפון הוסיף לקונספט הזה שני חידושים שהפכו אותו לשימושי: ראשית, הסמארטפונים הכילו מצלמה הפונה החוצה - כלומר, היא מאפשרת לנו להשתמש בווידאו לא כדי להראות למישהו את הפרצוף הטיפשי שלנו, אלא מה קורה בעולם: תראה, הבת שלך הולכת בעצמה! תראה, שורפים את בנין ההסתדרות! החידוש השני הוא הסמארטפון עצמו, מסך קטן ונייד שאיפשר לכולנו להגשים את פנטזיית המד"ב האמיתית שלנו: שיחות סקס בווידאו.


מחשבה משמחת לסיום

הי, אנחנו חיים בעתיד!

יח"צ גוגל


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו