אלגוריתמים חושפים את הדרך מהגרדום לגלות באוסטרליה

מחקר ממוחשב של מאות שנות משפטים שנערכו באולד ביילי בלונדון חושף את החומר האפל של הביורוקרטיה, ואת השינויים של החברה ביחס לאלימות

סנדרה בלייקסלי, ניו יורק טיימס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סנדרה בלייקסלי, ניו יורק טיימס

ג'ון וורד נתלה ב–1765 לאחר שהורשע בגניבת שעון וכובע.

שנתיים לאחר מכן נשלחה אליזבת בראונריג לגרדום משום שעינתה עד מוות יתומה צעירה במשך שבועות - היא קשרה אותה לוו, הפשיטה אותה והצליפה בה עד שדם "זרם מפצעיה כמים".

באותם ימים לא הבחינה החברה הבריטית ומערכת המשפט הפלילי שלה בין פשעים אלימים ללא אלימים. כייסים ורוצחים כאחד נדונו למוות.

המצב השתנה במידת־מה 60 שנה לאחר מכן. רוצח הוצא להורג או הוגלה לאוסטרליה, אך כייס נענש בדרך כלל בתשלום קנס בלבד. העילות לעונש מוות השתנו, ופשעים אלימים ולא־אלימים הוכנסו לקטגוריות נפרדות.

כיצד התחולל השינוי הזה? דורות של פקידים בריטים מסייעים במציאת התשובות לכך.

מ–1674 עד 1913 כתבו לבלרי בתי המשפט דו"חות מפורטים על כמעט כל משפט שנערך ב"אולד ביילי", בית המשפט הפלילי המרכזי שבו נערכו כמעט כל המשפטים החשובים בלונדון רבתי. 121 מיליון מלים מתארות 197,000 משפטים שנערכו במשך 239 שנים. ולדברי חוקרים, הן מהוות ההוכחה הכתובה הנרחבת ביותר להיסטוריה של הפשיעה. זהו גם התיעוד המפורט ביותר של שפה טבעית  המופיע בדפוס במקום כלשהו בעולם.

מדענים ניתחו כעת בצורה ממוחשבת את המילים האלה, כדי להראות כיצד יצרה מערכת המשפט הבריטית מנהגים חדשים לריסון האלימות. המחקר שנקרא The Civilizing Process in Old Bailey ("תהליך התִרבות ב'אולד ביילי'") ואשר הופיע בכתב העת של "האקדמיה המלכותית למדעים" (PNAS), נערך בשיתוף פעולה של שני מדעני מחשב - סיימון דדיאו (DeDeo) מאוניברסיטת אינדיאנה ושרה קלינגנסטין ממכון סנטה פה - עם ההיסטוריון הבריטי טים היצ'קוק מאוניברסיטת סאסקס.

המחקר מציג "דרך חדשה וחשובה לעריכת מחקר היסטורי", אומר ברט בובלי, מנהל המחלקה הדיגיטלית בקרן הלאומית למדעי הרוח, שמוסיף כי היסטוריונים עורכים מחקרים על אוספים של פריטים מיוחדים - ספרים, מכתבים או עיתונים ישנים - אך אין הם יכולים לקרוא ספריה שלמה, בעוד שמחשבים יכולים לעשות כך.

סטיבן פינקר, בלשן ומחבר הספר The Better Angels of Our Nature: Why Violence Has Declined ("המלאכים היותר טובים של אופיינו: מדוע חלה ירידה באלימות") אומר שהמחקר החדש הוא ניתוח כמותי חשוב לתהליך היסטורי משמעותי: התירבות באירופה, שבעטיו האלימות נראתה יותר ויותר כלא הולמת את מעמדם של אזרחים מכובדים. לפני כן, "תרבויות הכבוד" העריכו את האלימות כתגובה נאותה לפגיעות ולעלבונות.

הארכיון של ה"אולד ביילי" מוחשב לפני עשור והפך למאגר נתונים חופשי (oldbaileyonline.org) שבו שמו של כל נאשם מתויג בהתאם למגדר, פשע, מיקום, שם הקורבן וכתובתו, פסק הדין והעונש.

כל המידע הזה, בנוסף לתמלול המשפטים, מהווה אוצר בלום גדול כל כך שאיש אינו יכול לזכור את כולו. "מה שקורה כשאנחנו מזיקים זה לזה הוא השאלה המעניינת ביותר של החוק הפלילי", אומר ד"ר דדיאו, "אך כמות הנתונים המתקבלת מהמערכת היא פשוט בלתי נתפסת".

כאן נכנסים לתמונה המחשבים, שיכולים להתייחס למילים כגופים מתמטיים שאותם אפשר לנתח באמצעות אלגוריתמים, שיכולים להבחין בדפוסים שמוח האדם אינו יכול לפענח.

"זה דומה קצת לסריקת השמים באסטרונומיה", אומר ד"ר דדיאו, שהתמחה באסטרופיזיקה לפני שעבר למדעי המחשב. "במקום להתבונן בגלקסיות מעניינות אחת אחרי השניה, אנחנו יכולים להתבונן במאות אלפי גלקסיות בבת אחת ולשנות את היקף שדה הראיה שלנו".

לדבריו, כמו הנתונים מהקוסמוס, התהליכים ב"אולד ביילי" מכילים "את החומר האפל של הביורוקרטיה".

כדי למצוא את הדפוסים, המדענים בדקו מתי ובאיזו תדירות הופיעו מילים מסוימות. "נניח שאתם נכנסים למשפט מ–1750 ובוחרים במילה אחת", אומר ד"ר דדיאו. "מה אתם יכולים ללמוד ממנה על נושא המשפט? אם אתם שומעים את המילה 'לבעוט', אתם עלולים לקשר אותה לאלימות, אם כי לא תמיד הכוונה לכך. אך אם תראו את המילה 'לבעוט' ב–1850, זה ילמד אתכם רבות מה הביורוקרטיה התכוננה לעשות. ככל שחולף הזמן, כל מילה נושאת מידע רב יותר, המבוסס על הצטברות נתוני משפט. וזה מה שאנחנו יכולים לכמת".

כדי לפשט את משימתם, החוקרים פנו למהדורת 1911 של Roget's Thesaurus שמחלק 26,000 מילים ברורות באנגלית ל–1,040 קטגוריות ממוספרות שנקראות "מערכות של מילים נרדפות". למשל, מילים המתייחסות לאהבה ולחיבה הן בין ה־800 העליונות ואילו כסף ועושר בין 800 המילים התחתונות. "לבעוט" במובנה הפיזי נמצאת במקום 276 ואילו "להרוג" נמצאת במספר 361.

אחד הממצאים החשובים ביותר הוא הקרימינליזציה ההדרגתית של האלימות. בתחילת המאה ה–18, האלימות נחשבה לדבר שבשגרה. משפט על גניבה, אומר דדיאו, עשוי היה לכלול עדות שבה "אנשים עוקרים זה לזה עיניים, מכוסים בדם ונרצחים". אך משנות ה–20 של המאה ה–19 ואילך, מערכת המשפט התרכזה יותר בריסון האלימות, התפתחות שבאה לידי ביטוי לא רק בשפה אלא גם בהתמקצעות מערכת המשפט. "השינויים התרחשו מתחת לרדאר", אומר ההיסטוריון הבריטי ד"ר היצ'קוק.

אחד השינויים האלה, שהתגלו על ידי המחקר, הוא העליה במספר הרופאים שהופיעו במשפטים כעדים מומחים החל מאמצע המאה ה–19 כדי לפרש ולהבהיר את נסיבות המוות.

עם הזמן, החלו בתמלילים להופיע יותר ויותר מילים כמו "מאוד", "הרבה", ו"קשה ביותר" בהתייחסות לפעולות אלימות. ההגזמה נפוצה באולמות המשפט, אך האלימות גורמת להפרזה. למשל, אם מישהו גונב לך את הארנק, אתה כועס. אבל אם מישהו מכה אותך, סביר להניח שתספר על כך במילים חזקות יותר.

תמלול המשפטים ב"אולד ביילי" חדל ב–1913, מאחר שעלויות הפרסום גדלו עד כדי כך שאי אפשר היה יותר להוציאם לאור. במקום זאת, העיתונים לקחו על עצמם את תפקיד סיקור המשפטים.

בדיקת הסיקורים, אומר דדיאו, עשויה לשפוך אור על התפתחות היחס החברתי כלפי האלימות במהלך המאה ה–20, שנודעה במלחמות ובתוהו ובוהו שהן גרמו, ובמקביל בהקלת עונשים כמו עונש המוות שלא בוצע בבריטניה מאז 1964.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ