בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשביל להרשים נקבות: תוכים באוסטרליה מנגנים על כלי נגינה בייצור עצמי

בעלי החיים היחידים שמייצרים כלים לא בשביל להשיג מזון: חוקרים גילו כי תוכים מאוסטרליה מייצרים כלי נגינה ומשתמשים בהם, ככל הנראה כדי להרשים את הנקבות

7תגובות
Probosciger aterrimus
Snowmanradio

מוזיקה היא חלק מאתנו, מאפיין בסיסי המשותף לכל בני האדם, בכל התרבויות, משחר ההיסטוריה. אמנם השירים, המנגינות וכלי הנגינה שונים ממקום למקום, אבל אין תרבות אנושית שאין לה צורה כלשהי של מוזיקה. בכל התרבויות, למוזיקה יש קצב, שלרוב מודגש באמצעות כלי הקשה: ממוטות עץ המוטחים באדמה ועד לסטים של תופים ומצילות.

מחקר חדש מראה שאנו חולקים את אהבתנו לקצב, ואת השימוש בכלי הקשה, לפחות עם עוד בעל חיים אחד: קקדו הדקלים (Probosciger aterrimus) מאוסטרליה. התוכים הללו משתמשים במקלות או בתרמילי זרעים שהם קוטפים כדי להקיש לפי הקצב על גזעים, ככל הנראה במטרה למשוך נקבות.

כמובן, הקקדו אינו בעל החיים המוזיקלי היחיד. ציפורי השיר, מן הסתם, שרות, וכמותן גם לווייתנים מסוימים. השירים עשויים להיות מורכבים מאוד, והפרטים הצעירים לומדים אותם מהבוגרים – לכן נוצרות גם וריאציות על השירים האלו באוכלוסיות שונות.

הקקדו גם אינם היחידים המשתמשים בהקשה, או אפילו בתיפוף. כאשר שימפנזים זכרים רוצים להראות ליריביהם כמה הם חזקים, למשל, הם נוהגים לתופף במהירות עם כפות הידיים והרגליים על גזעי עצים. אבל התוכים, מתברר, עושים משהו מתוחכם הרבה יותר.

ראשית, התוכים משתמשים בכלים ליצור קצב, התנהגות שלא נצפתה אצל אף בעל חיים אחר. החוקרים, מאוניברסיטאות באוסטרליה, הקליטו 131 רצפים של תיפוף, שבוצעו בידי 18 זכרים. זה לא היה קל כי התוכים, שחיים ביערות האקליפטוס של צפון אוסטרליה, הם יצורים ביישניים מאוד, ונדרשו כמאה שעות של תצפית בשביל להקליט רצף תיפוף אחד. לאחר הרבה מאוד שעות, הייתה בידי החוקרים דגימה גדולה מספיק של רצפים, והם ניתחו אותה ומצאו שההקשה על הענף לא נעשתה באופן אקראי: התוכים שומרים על קצב קבוע לאורך זמן.

בנוסף, התוכים גם יוצרים את כלי התיפוף שלהם. הם חותכים מענפי האקליפטוס מקל באורך של כ-20 ס"מ ומורידים ממנו את העלים, או בוחרים תרמילי זרעים גדולים ויבשים וקוטפים אותם, מחזיקים בהם ברגל שמאל ומתחילים לתופף. שימוש בכלים הוא נדיר למדי אצל בעלי חיים, ויצירת כלים נדירה עוד יותר. גם שימפנזים וקופים אחרים יוצרים כלים, וגם עורבים מסוימים, אך אצלם הכלים משמשים תמיד להשגת מזון, ולא להשמעת קולות כמו אצל התוכים.

סרטון קצר של Science News  על המחקר (כולל קולות התיפוף):

Male cockatoos keep the beatScience News

מקור המוזיקה?

עדיין לא ברור לגמרי מדוע התוכים מנגנים את המקצבים האלה. החוקרים מצאו שכמעט 70 אחוז מהתיפופים נעשו ליד נקבות, ולכן הם משערים שהתנהגות זו היא חלק מהמצג שהזכרים עושים למשוך את הנקבות. ואמנם, נראה שהנקבות מביעות בכך עניין. לעתים, כאשר אחד הזכרים מתופף, הנקבה שלצדו ניגשת אליו ומתחילה גם היא להזיז את רגלה לפי הקצב, אך בלי לאחוז בכלי.

האם התיפוף של התוכים מלמד משהו על ההתפתחות של מקצב והקשה אצלנו, בני האדם? הדעות חלוקות. יש כמובן הבדלים בין מה שעושים התוכים לבין המתופפים בני אנוש, והמרכזי מבניהם הוא שהקקדו הם כולם נגני סולו: הם מתופפים לבדם, ומלווים את עצמם לעיתים בקולות ובתנועות. בחברות של בני אדם מוזיקה, בעיקר קצבית, קשורה לריקוד, שהוא פעולה חברתית מאוד. נדיר לראות אנשים שמקישים לפי הקצב מבלי שאיש יצטרף אליהם או ילווה אותם.

רוברט היינסון (Heinsohn), שהוביל את המחקר, תוהה אם המוזיקה שלנו החלה גם היא כאמצעי חיזור של פרטים יחידים. "אולי ככה זה התחיל, ורק לאחר מכן התפתחה האהבה שלנו לריקודים ומוזיקה בקבוצה" הוא אמר בראיון לניו-יורק טיימס. חוקרים אחרים זהירים יותר: יש מרחק אבולוציוני רב בינינו ובין הקקדו, והתפתחות התיפוף אצלם עשויה להיות שונה לחלוטין משלנו. מישל ספירינגס (Spierings), מאוניברסיטת וינה, שחוקרת תפיסת מוזיקה אצל בעלי חיים ולא הייתה מעורבת במחקר, אמרה באותה כתבה כי זו "דוגמה ראשונה נהדרת", אך יידרשו דוגמאות נוספות לפני שנוכל לקבוע כיצד התפתח חוש הקצב.

גם אם הם מעדיפים לנגן לבד, לתוכים המתופפים יש לפחות עוד דבר אחד משותף עם מקביליהם בעולם האנושי: לכל אחד מהם, כך גילו החוקרים, יש סגנון משלו. חלקם מעדיפים קצב מהיר ואחרים איטי יותר, קצתם שומרים על אותו קצב לאורך זמן ואחרים משנים אותו. זכר אחד מאלה שהוקלטו במחקר נוהג להתחיל את הרצף עם תיפוף מהיר מאוד, ואז להאט ולשמור על קצב קבוע ורגוע יותר במשך דקות ארוכות. החוקרים העניקו לו את הכינוי "רינגו סטאר", למרות שהוא תוכי ולא חיפושית.

סרטון על המחקר, כולל ראיונות עם החוקרים (באנגלית):

The drumming cockatooFilmdzsngel TV


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו