מן השוליים למרכז

מרזוק אלחלבי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הרשימה המשותפת
הרשימה המשותפת:הפנימה את שיח השוליות ?צילום: אבישג שאר-ישוב
מרזוק אלחלבי

للمقالة باللغة العربية: من الهامش إلى المركز

הייתי מעדיף לו המאמר הזה היה מתפרסם בבמה תקשורתית ערבית. עם זאת, אני סמוך ובטוח שלא הייתי יכול למצוא לו במה שכזו מלבד עמוד הפייסבוק שלי. ברגעים כאלה עלינו לבחור ואני בוחר לתקשר עם הקורא הפוטנציאלי דרך במה זאת על סוגיה שהעסיקה אותנו בחודשים האחרונים פעמיים – ערב הבחירות האחרונות ובבחירות הנוכחיות. הסוגיה הזו היא הסוגיה של התנהלותן של האליטות הפלסטיניות בישראל עם הפוליטיקה כפי שבאה לידי ביטוי בבחירות לכנסת.

הוויכוח שהתנהל ומוסיף להתנהל סביב "הרשימה המשותפת" יכול לשמש מקור טוב להסקת מסקנות על משמעותה של הפוליטיקה וכיצד ניתן להשתמש בה בקשרים עם רוב היהודי ועם המדינה. בדיון הזה עלו דברים מעניינים שרק לעיתים נדירות נידונים לעומק ונדמה שהבולט שבהם הוא הכישלון בגיבוש הרשימה החל מן המקום ה־12. בעומקם של דברים, עובדה זו משקפת את חוסר האמונה בין השותפות ברשימה בכך שיוכלו לחצות את מחסום 12 המנדטים, למרות העובדה שבפעם הראשונה שהתמודדו בבחירות כרשימה משותפת הם זכו ב־13 מנדטים וחצי.

עובדה זו בפני עצמה משקפת תפיסה עצמית נמוכה של העצמי הקולקטיבי. אני חושש שהאליטות הפלסטיניות בישראל הפנימו את העובדה שהן שוליות לחלוטין, כפי שנטעו בהן האליטות היהודיות. הדבר לא יתאפשר מבלי שהן האליטות הפלסטיניות והן ההמונים יפנימו את טענותיו ואמירותיו של המדכא ואת הדימויים של הפלסטינים המוחלשים בעיניו, שלפיהם הם אינם מסוגלים להשיג יכולת, אחדות ופעולה משותפת מסוג כלשהו ושגורלם נקבע מראש לפיצול, להתכתשות פנימית על מנדט בודד או על משאבים אחרים.

מכאן הפוליטיקה שהתפתחה אצל האליטות הפלסטיניות עם הזמן איננה פוליטיקה של יכולת ושל אמונה בצדקת הנרטיב, בזכות וביכולת לשנות. אדרבא, זוהי פוליטיקה התחומה על־ידי גבולות ומגבלות, המסתפקת במנת חלקה, השואפת מלכתחילה לרף המינימלי בהנחות היסוד שלה ובשאיפותיה שהגיעו לשיאן ולסיומן כשהערבים היו חלק מ"גוש חוסם" ששמר על ממשלתו של ראש הממשלה יצחק רבין עד לרציחתו בנובמבר 1995. מצידה האחר, זוהי פוליטיקה של תגובות ותמרונים ולא כזו של פעולה ויוזמות. במילים אחרות, האליטות הפלסטיניות בישראל לא הצליחו לייצר פוליטיקה או "תוצרים פוליטיים", אלא המשיכו לצרוך את "הפוליטיקה" שמייצרות האליטות היהודית, ובמיוחד אלו הימניות.

הרשימה המשותפת

מה שמוסיף על תחושת השוליות היא התופעה המשלימה של קריאה להחרמת הבחירות, בנימוק שנוכחותם של ערבים בכנסת אינה יעילה ואינה יותר מאשר עלה תאנה לכיסוי מדיניות ההדרה והכיבוש, ושהיא מציגה את ישראל באור דמוקרטי בפורומים הבינלאומיים. קריאה זו רק מעמיקה את תחושות השוליות בקרב האליטות, גם אם בעיני אלה המפיצים אותה נראה כי ההפך הוא הנכון.

אנו אומרים זאת מכיוון שקריאה זו אינה מציעה תוכנית חלופית או אפילו רעיונות שיהוו שלד לתוכנית כזו. משמעות הדבר היא שהאליטות המעורבות פוליטית – הן העומדות מאחורי הרשימה המשותפת והן המתנגדות להשתתפות בבחירות – מקבלות את הנחת היסוד בדבר שוליותם של הפלסטינים ושל הכוחות הפוליטיים המייצגים אותם ומכורח הנחה זו הן גם נכנסות לפוליטיקה.

לעומת מצב זה, שמבלבל את האזרח הפלסטיני ומגביר את תסכולו, את הפסיביות שלו ואת הניכור שלו, קיימת לפחות אפשרות תיאורטית נוספת – שהפלסטינים בישראל יצאו בכל הכוח האלקטורלי שלהם אל הקלפיות כדי להפיל את שלטון הימין הגזעני ויכפו את עצמם בכוח כשחקנים בפוליטיקה הפרלמנטרית והחוץ־פרלמנטרית כאחד.

אם האזרחים הפלסטינים ישתתפו בבחירות בשיעורים העולים על הממוצע הארצי, היינו בסביבות 70־80 אחוז, הם ישיגו ייצוג של לפחות 16 מושבים בכנסת ויוכלו להצליח למנוע מן הימין להגיע לשלטון. משמעות הדבר היא שהם יכולים להיות שחקן מפתח במשוואה הפוליטית, ובפרט אם השתתפותם תעלה מעל 80 אחוז, כפי שהיה בעבר.

אפשרות זו תהיה בהישג יד רק אם האליטות הפוליטיות הפלסטיניות בארץ תראינה את עצמן באור אחר ולא תשחקנה בתוך הגבולות המוכתבים להן, אלא לפי מה שמחייבים האינטרסים שלהן כמיעוט לאומי בעל תוכניות, מטרות ואינטרסים. עליהן גם לסרב לכך שיתנהלו מולן כאילו הן השוליים של האליטה הישראלית (והפלסטינית) ולעבור לפוליטיקה של יכולת, של יוזמה ושל יצירת שינוי.

איימן עודה הרשימה המשותפת גוש חוסם?

אסור שהשתתפותן בבחירות תהיה עלה תאנה שיכסה את ערוותה הגזענית של ישראל, ואסור שהן תיוותרנה שוליות ותשאפנה לפעילות פרלמנטרית שתכליתה הקמת סניף דואר בכפר מסוים או קו תחבורה ציבורית בכפר אחר. כל אלה הישגים חשובים ורבים מחברי הכנסת הפלסטינים בישראל הצליחו בהשגתם, אך הדבר החשוב יותר הוא מבחן היכולת של האליטות הללו להפוך להנהגה שתייצג את האינטרסים והיעדים שלהן ויהיה ביכולתה לצפות את העתיד לבוא.

ניתן לצמצם את מעשה ההשתתפות בבחירות הקרובות, למשל, לכזה שכל ייעודו הוא הפלת שלטון הימין וסיכול תוכניתו לכונן משטר אפרטהייד בין הים לירדן. אם נניח שכך הוא הדבר, הרי שדי יהיה אם רובם המכריע של האזרחים הפלסטינים בישראל יצאו לקלפיות בספטמבר הקרוב. אך מי יגיד לציבור דברים שכאלה וישכנע אותם בתוכנם, כל עוד האליטות המעורבות פוליטית נצמדות לשוליים, חושבות בשוליים ומייצרות לנו אופוזיציה שחושבת כמוה, בשוליים, וסבורה שאנחנו שוליים?

הכותב הוא משפטן ויועץ אסטרטגי

للمقالة باللغة العربية: من الهامش إلى المرك

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ