המשותפת והשיח הלהט"בי

עלי חיג'אזי
עלי חיג'אזי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עלי חיג'אזי
עלי חיג'אזי

للمقال بالعربية: المشتركة والحوار الجندري 

אני מבקש לנצל את ההזדמנות שמזמנות לנו הבחירות הקרובות, כדי לפנות לנציגי הציבור הערבי בכנסת בשאלות ובבקשות להסברים על נושאים שבעיניי הם חשובים ויסודיים ושנמצאים בלב עבודתם הפרלמנטרית. תפקידם המרכזי והבסיסי של חברי הכנסת הערבים הוא הפעולה הפוליטית והמאבק הפוליטי לטובת האזרחים הערבים בישראל. האמון שבני עמנו יעניקו להם יחייב אותם לייצגם באופן מלא, ללא פשרות בכל התחומים, בכל הנושאים ובכל הרמות, לרבות הצבעה על הצעות חוק שישרתו את האינטרס שלנו, כקבוצה וכאינדיבידואלים, באופן הוגן ובלא אפליה או משוא פנים.

אחת הסוגיות החשובות ביותר שיש לעסוק בהן ברצינות רבה ולקחתן בחשבון, היא סוגית זכויות האדם והזכות החשובה ביותר ביניהן היא הזכות לחיות בכבוד. "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל" (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; סעיף 1). מצעי הבחירות של חברי הכנסת הערבים דיברו מאז ומעולם, על כל במה מקומית או בינלאומית, על זכויותינו כמיעוט ילידי במדינה וקראו לשוויון מלא בזכויות האזרח והביאו שוב ושוב הוכחות ברורות לגזענות ולאפליה המגונה שמהן אנו סובלים.

השיח הפוליטי הרווח שמנהלים חברי הכנסת הערבים מתייחס לערבים כאל קבוצת מיעוט יחידה הכוללת בתוכה קבוצות ומיעוטים אחרים – נשים, קבוצות דתיות ואחרות – שלמרבה המזל נהנים מהכרה בקיומם מצד חברי הכנסת הערבים, הקוראים להגן עליהם ולפתח אותם ככל האפשר. למרות זאת, השיח הזה מעולם לא כלל בתוכו את המיעוטים המגדריים בחברה הערבית, אלא ניסה בעיקר להתעלם מהם או לדחוק אותם לשוליים. הטיעון הנצחי לכך הוא שמדובר ב"טאבואים" דתיים שאין לעסוק בהם בשל הפחד מחמת זעמם של כמה אנשים ומפלגות הסבורים שעניין זה מגונה והוא בגדר סטייה, או בשל ההגמוניה הפטריארכלית הדתית הנרחבת בחברה שלנו.

متظاهرين في حيفا ضد العنف الجندري
هل ستكسر المشتركة جدار الصمت الجندري؟ צילום: אמיר לוי

ההתעלמות מנושא כה חשוב ורגיש והבחירה שלא לעסוק בו כפי שהיה ראוי, מעידה כי חברי הפרלמנט הערבים אינם מכירים כלל בקיומו וסבורים שמדובר בעניין חסר ערך ממשי. ב־26 ביולי דווח על ניסיון לרצוח קטין מהעיר טמרה על־ידי אחד מבני משפחתו הקרובים בשל היותו הומו. התקשורת העברית ומספר כלי תקשורת ערבים גינו את האירוע הנורא הזה, אך לא שמענו מחברי הכנסת הערבים דברי גינוי והוקעה למרות שהם בקמפיין בחירות ועליהם לזכות בכל קול שיוכלו לקבל.

ח"כ עאידה תומא־סלימאן ממפלגת חד"ש־תע"ל היתה היחידה שהתייחסה לאירוע באופן ברור וישיר וקראה לו "פשע נגד מיעוט מגדרי". אצטט את ח"כ תומא-סלימאן: "אירוע הדקירה שהתרחש [...] על רקע מגדרי הוא פסול [...] פשע זה חושף הלכה למעשה כי אלימות מגדרית, שעלולה להיות קטלנית, לא מכוונת רק נגד נשים אלא גם נגד הומוסקסואלים ולסביות" (מתוך עמוד הפייסבוק של ח"כ עאידה תומא־סולימאן).

גם ח"כ לשעבר חנין זועבי (בל"ד) גינתה את האירוע אך התייחסה אליו כאל עבירת "פטרונות", כדי לקשור אותו לכיבוש הנוהג "פטרונות" על האדמות הפלסטיניות. זועבי לא התייחסה אליו כאל פשע על רקע מגדרי ולא הזכירה בהקשר זה כלל את הקהילה ההומו־לסבית. ח"כ עיסאווי פריג' (מרצ) גינה את במקרה ותיאר אותו כפשע שנאה: "שנאה הורגת, שנאה לאחר היא דבר רע ומכוער. התנכלות לאדם ותקיפה של אדם בשל נטיתו המינית [...] הן הפנים המכוערות ביותר של הגזענות [...] הקהילה ההומו־לסביות נפלה קורבן לאירוע דקירה..." (מתוך עמוד הפייסבוק של ח"כ עיסאווי פריג').

למרות שנשמעו גינויים למעשה נפשע זה, הם הגיעו מאנשים שמדברים בשם עצמם ולא בשם מפלגותיהם, זולת מרצ היהודית־ערבית. זאת בנוסף להתעלמות השיטתית שהפגינו עד כה המפלגות הערביות וחברי הכנסת הערבים כלפי המיעוט הזה בתוך החברה הערבית. ב־20 ביוני האחרון הועלתה הצעת חוק איסור על אפליה על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית כתיקון חקיקה לכל החוקים העוסקים באפליה על רקע אחר. בתוך הרשימה המשותפת, רק ארבעת חברי הכנסת של חד"ש הצביעו בעד הצעת החוק ואילו חברי הכנסת האחרים נעדרו מן ההצבעה מסיבות שידועות רק להם. לנו, כציבור, אין כל ספק כי חברי הכנסת הללו לא הגיעו להצבעה בכנסת בגלל האיסור הדתי והחברתי על נושא זה, חרף העובדה שרוב המפלגות הערביות מגדירות את עצמן כמפלגות חילוניות המבוססת על עקרונות של שוויון, דמוקרטיה וצדק חברתי. המפלגות הללו טוענות כי הן נלחמות נגד הימין הישראלי אך למרבה הצער הן מתנהגות בדיוק כמותו.

שר החינוך בממשלת המעבר, רפי פרץ, דיבר לאחרונה על "טיפולי המרה" והעניק לגיטימציה להליך זה. הצהרתו עוררה סערה רבתי בציבור היהודי ונשמעו כנגדה קולות רבים של גינוי והוקעה. פוליטיקאים וחברי כנסת רבים ממפלגות אחרות התקיפו את פרץ בעקבות דבריו. לבסוף, נאלץ פרץ להבהיר את עמדתו ולסגת. במה שונה הצהרתו של שר החינוך משתיקת חברי הכנסת הערבים בעניין זה?

הכותב הוא סטודנט למשפטים באוניברסיטת בר אילן

للمقال بالعربية: المشتركة والحوار الجندري 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ