שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אל תבנו על התאוששות בבחירות הקרובות

מוחמד מוסא דראושה
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלט בחירות בכפר ריינה
בחירות: המפלגות הערביות לא יתאוששו בקרובצילום: גיל אליהו
מוחמד מוסא דראושה

للمقالة بالعربية: لا بديل عن التحالف

הפוליטיקה הערבית בישראל חווה משבר קשה שרק מתעצם מיום ליום. המשבר בא לידי ביטוי בירידה מתמדת בשיעור ההצבעה, שעמד על 78% לפני עשרים שנה וצנח ל־49% בבחירות האחרונות.

משבר זה נובע ממספר סוגיות. הראשונה היא הפגיעה הכוללת ביעילות ההצבעה. העובדה שהמפלגות הערביות נותרו באופוזיציה מאז הקמת המדינה יוצרת מצב של זלזול בעניין ההצבעה. ההשתתפות בבחירות נראית חשובה בתקופה שלפני הבחירות, אך העובדה שחברי הכנסת הערבים נותרים שוליים בזירה הפוליטית הישראלית, ולעתים אף מנודים ממש, מצמצמת את תפקידם ומביאה אותם לשחק את תפקיד המיוסרים או הכועסים. הימין הצליח לדחוק אותם אל מחוץ למעגל הלגיטימיות בקבלת ההחלטות, מה שהפחית את ערכם גם בעיני המצביעים הערבים.

הסוגיה השנייה היא סוגית הצעות החוק שמעלות המפלגות הערביות וחולשתן בהצגת הצעות החוק הללו ושיקופן בהחלטות הרשות המבצעת. כאשר תחום ההשפעה מצטמצם אך ורק למעגלי האופוזיציה, ממהרים חברי הכנסת הערבים לעימות ולביקורת קשה, ואין זה משנה כלל אם ביקורת זו בונה או הרסנית. עובדה זו רק מסייעת בהאצת והקלת תהליך הנטרול והפגיעה בלגיטימיות של תפקידם בכנסת. הצעות החוק שהם מעלים משקפות, אולי, את צפונות ליבו של האזרח הערבי, אך אינן משקפות בהכרח את רשימת הדרישות שהוא רוצה להשיג. לצד זאת, אין כל ספק שממשלות ימין לא מעוניינות להעניק לחברי הכנסת הערבים הישג כלשהו שיוכלו להתגאות בו ושיזכה אותם בקולות.

הסוגיה השלישית היא היחסים בין הציבור הערבי ככלל לבין מפלגות מרכז־שמאל שמוסיפות לראות בחברה הערבית מאגר קולות בלבד ואינן משקפות כראוי את הסוגיות הרלוונטיות לה, לא במצע הבחירות שלהן, ולא בהתנהלות בפועל בשנים שלאחר הבחירות. הייצוג הערבי במפלגות אלו אינו מספיק, ולעיתים אף אינו הולם, והנציגים הנבחרים הם דמויות שוליים הנעדרות קרדיט ממשי של עבודה חברתית או של מאבק הנוגעים לחייו של האזרח הערבי. משבר זה מעמיק לאחר כל אמירה של מנהיגי מפלגות המרכז־שמאל שבה הם מנסים לפלרטט עם מצביעי הימין, מה שרק מעמיק את הניכור כלפי המפלגות הללו וכלפי מנהיגיהן, יהודים וערבים כאחד.

יתרה מזאת, ביטוייו של חוק הלאום ברחוב הערבי הולכים ומתבררים. אנו רואים שבמקביל למציאות של דחיקה אל מחוץ למעגלי הלגיטימיות של החברה הישראלית, שאותה מקדם במרץ הימין נגד האזרחים הערבים, מתקיימת גם מציאות של ויתור מרצון על ההשתתפות במשחק הדמוקרטי, הפגום ממילא. פגום הן מבחינת חוקי המשחק המעמדיים, האזרחיים והלאומיים שנוצרו על־ידי חוק הלאום ופגום גם מבחינת השפעה על קבלת ההחלטות, במיוחד בשוויון בתקציבים ובשירותים לאזרח.

אני לא חושב שהמפלגות הערביות תצלחנה להתאושש בבחירות הקרובות, למרות הרכבתה מחדש של "הרשימה המשותפת". בין רגע אובדן האמון הציבורי בהם לבין מועד הבחירות יחלוף רק פרק זמן קצר ולא יעלה ביד חברי "הרשימה המשותפת" להשיב את האמון הזה, לא בבחירות הנוכחיות וגם לא בעתיד.

אני גם מתקשה לראות כיצד תוכלנה מפלגות המרכז־שמאל למשוך מצביעים ערבים בתצורה הנוכחית שלהן, שהציבה את המועמדים הערבים, שחלקם אינם עומדים ברף המינימום של ציפיות האזרח הערבי, במקומות לא ריאליים, מה שמשקף חוסר כבוד מוחלט למצביעים הערבים.

כל האמור לעיל מוביל לצורך לחשב ולתכנן מחדש את המסלול של הפוליטיקה הערבית העתידית. הצורך הדוחק ביותר בעת הנוכחית הוא ליצירת בריתות יהודיות־ערביות על בסיס עיקרון השוויון בייצוג ולצד זאת להעלאתן של סוגיות כלכליות וחברתיות הנוגעות לאזרחים הערבים לראש סדר העדיפויות, לאימוץ העיקרון של שוויון אזרחי מלא, וכן הכרה בזכויות הקולקטיביות של הערבים. רק צעדים אלה יוכלו להשיב לעקרונות האזרחות והדמוקרטיה את ערכם ואת כבודם.

הכותב  מנהל המרכז לשוויון וחברה משותפת בגבעת חביבה

للمقالة بالعربية: لا بديل عن التحالف

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ