דרושה תקשורת ערבית משפיעה

פיראס ח'טיב
טיבי ודניאל ב"אולפן שישי", אתמול
פיראס ח'טיב

للمقالة بالعربية: مطلوب إعلام عربي مؤثر

בראיון שקיימתי עם פוליטיקאי ערבי בולט במסגרת מחקר אקדמי, הוא אמר באופן חד־משמעי שהוא מעדיף להופיע במהדורה המרכזית של ערוץ 2 (ערוץ 12 כיום) על פני עשרים ראיונות באתרי החדשות הערביים בארץ. הפוליטיקאי הזה מודע היטב לעובדה שתקשורת נמדדת לפי השפעתה ולא לפי השפה שבה היא מדברת. מכיוון שלתקשורת הערבית אין תפקיד מרכזי בעיצוב הוויכוח הפוליטי בארץ, הפוליטיקאים מעדיפים פלטפורמות בעלות השפעה, גם אם הפלטפורמות הללו אינן עושות צדק לציבור הבוחרים שלהם ואינן מתנהלות מולם בלא משוא פנים.

מה שמוזר הוא שהמצב האבסורדי הזה כבר לא מוזר כלל. מי שעוקב אחר התקשורת הערבית בישראל בשנים האחרונות בוודאי הבחין בעובדה שאין בה אמצעי תקשורת מקצועי אחד שיש לו נוכחות ותרומה ממשית לחיים הפוליטיים הערביים. הדבר בולט במיוחד בתקופות בחירות או מלחמות, שבהן עומדת שאלת האזרחות במבחן.

אזרחי ישראל הערבים מתקיימים בלא עיתון יומי מתפקד, לאחר שהעיתון "אל־איתיחאד" השייך למפלגה הקומוניסטית הידרדר מאוד בעשור האחרון ומתקרב לסוף תפקידו ההיסטורי. עובדה זו גם מביאה למעשה לקיצה את התחרות בין העיתונות הפוליטית, שיוצגה משך עשרות שנים על־ידי "אל־איתיחאד" לבין העיתונים המסחריים שהוקמו אחריו. גם העיתונים המפלגתיים־אידיאולוגיים קרסו בזה אחר זה בשל דבקותם הצרה בפרויקט פוליטי ספציפי, מה שהביא להפיכת העיתונים המפלגתיים למניפסטים פוליטיים ולא לפלטפורמות תקשורתיות. במקביל, העיתונים המסחריים לא התפתחו כראוי וראו אור כשבועונים עד שנסוגו על רקע עליית המדיה האלקטרונית. בנוסף, לא התפתחו ערוצי טלוויזיה או רדיו שיתחרו באמצעי התקשורת העבריים הן מבחינה מקצועית והן מבחינה כלכלית.

קיומה של תקשורת יציבה הוא עניין חיוני והכרחי ביותר לכל מיעוט לאומי הסובל מאפליה, משום ששליחותה של התקשורת בכלל, ובקרב מיעוטים לאומיים בפרט, אינה מצטמצמת למסירת מידע בלבד, אלא היא הבסיס לבנייתו של מרחב ציבורי שבו מועלות סוגיות משותפות ובו נוצקים הזמן המשותף והרעיונות המשותפים. אמצעי תקשורת המדגישים, למשל, סוגיות הנוגעות לאנשים וליחסיהם עם הממסד השולט, יוצרים זמן משותף לכל הפרטים בחברה בלא קשר להשתייכותם העדתית והאידיאולוגית ומקבצת אותם למרחב ציבורי אחד שבו חש האזרח שהוא שותף פוליטי.

היעדרם של אמצעי תקשורת מקומיים הוא המשך טבעי לתהליכים הפוליטיים והיעדרן של פלטפורמות תקשורתיות ערביות מקצועיות וחזקות הפכו את הסצנה הפוליטית הערבית לפחות שקופה בגלל דלות המידע ההכרחי לקבוצה זו. עובדה זו סללה את הדרך בפני יוזמות פרטיות ודעות אישיות שרב בהן הממד הניתוחי אך המידע הבסיסי נעדר לחלוטין. ככל שגדלות הסוגיות כך הולכות ונעלמות דרכי פתרונן. חולשתה של התקשורת הערבית סללה את הדרך בפני אמצעי התקשורת של הרוב היהודי, שאיתנותם הכלכלית גדולה בהרבה, להבנות "כוכבים" מתוך קבוצת המיעוט על־פי השקפתו, דבר שהוא פשוט אבסורד.

היעדרם של אמצעי תקשורת ערביים סלל את הדרך בפני יוזמות תקשורתיות חסרות תועלת רבות, הבוחנות את שאלת ההשתתפות בבחירות מבלי לדון במערכת היחסים של הערבים עם הפוליטיקה הישראלית כולה ומבלי להעלות את סוגית האזרחות, השירותים וענייני היומיום המעסיקים את האזרח הערבי. בסיטואציה הנוכחית, הבחירות בישראל אינן לוקחות בחשבון עשרים אחוזים מן האוכלוסייה, כאילו מדובר באנשים הגרים בחצר האחורית או במקום אחר. ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מדבר על ביטחון, אך שוכח את ההפקרות של הנשק בכפרים וביישובים הערביים כאילו היו מדינה אחרת. כתוצאה מן האפליה שהיא נוקטת נגד האזרחים הערבים, התקשורת הישראלית אינה רואה כל צורך להעלות את הנושאים הללו ולכן ראש הממשלה של "כולם" אינו סבור שעליו להציע פתרון עבור עשרים אחוזים מן ה"כולם" הזה. מבחינתו, כל עוד הרוחצים בחופי תל אביב נהנים מביטחון, אין מה לעסוק בירי במשולש, המרוחק רק ארבעים דקות נסיעה מהחוף.

הפלסטינים בישראל לא יכולים להפיל את הממשלה לא מבחינת קולות ולא מבחינת הפרוגרמה הפוליטית. הם גם לא יכולים לשים סוף אפליה במערכת בחירות. הקמפיינים הקוראים לאנשים להצביע, הממומנים על ידי עמותות שמאל, הם קמפיינים מוליכי שולל, הנוטעים בקרב הערבים את האשליה שיש בכוחם להשפיע ובסופו של דבר, כמו בכל פעם, הם מתגלים כחסרי כל השפעה. מה שהמיעוט הערבי יכול לעשות בכל זאת הוא להעלות את הסוגיות הרלוונטיות לו באמצעות אמצעי תקשורת שייבנו מרחב ציבורי שיציף את הסוגיות הללו באופן שלא ניתן יהיה להתעלם מהן, וזאת בייחוד לאור כישלונן של העמותות לשפר את תדמיתו של הערבי בתקשורת הישראלית. הדבר נכון גם בכל הנוגע לבחירות: הערבי נוכח בהצבעה שלו אך הסוגיות שלו אינן נוכחות ולא יועילו כל הקריאות שיעודדו אותו להשתתף בבחירות מכיוון שהוא לא מרגיש שהוא שותף אמיתי.

אני כותב את המאמר במיוחד ליוזמה של אתר "הארץ" כשאני מודע לחלוטין לכך שיוזמה זו נועדה בראש ובראשונה לפתוח את הדיון ולעודד את ההשתתפות הפוליטית באופן התואם את ההשקפה הפוליטית של "הארץ", ולא מתוך תחושת הכרח אמיתית לערב את האזרחים הערבים בדיון הפוליטי. אילו היה עניינו של "הארץ" בהצפה אמיתית של הסוגיות הנוגעות לערבים, הוא היה מקדיש לפחות עשרים אחוז מעמודיו לסוגיות של המיעוט הערבי.

הכותב הוא עיתונאי בעל דוקטורט בתקשורת פוליטית

للمقالة بالعربية: مطلوب إعلام عربي مؤثر

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות