וידוא הריגה

ראגאא נאטור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רצח נשים:אנחנו רצחות מלכתחילה בתודעם של הרבה גברים פלסטינים רבים
רצח נשים:אנחנו רצחות מלכתחילה בתודעם של הרבה גברים פלסטינים רביםצילום: מגד גוזני
ראגאא נאטור

للمقالة بالعربية: مشان ما تنسي  تموتي ، بتنطخي مرتين!

מראה הגעת גופתה של איה נעאמנה, קבלתה ולאחר מכן הלוויה שהייתה ריקה מנוכחות נשים, הזכירה לי את לווייתה של סבתי מצד אבי, "רחיבה" היה שמה. היא הייתה אישה חזקה, חדה, חכמה ובלתי מתפשרת. אני והיא לא היינו קרובות אף פעם, היא הטילה עליי ועל כל הסובבים אימה, פחד והערצה כאחד. חששתי ממנה אבל הערצתי אותה. בנוכחותה אפילו גברים חששו להוציא מלה. אותה אישה חזקה הפכה לגופה, לחפץ, לאובייקט שנשלט על ידי גברים ביום מותה. אני עדיין זוכרת את ההחלטה שהתקבלה אז על ידי גברים במשפחתי לא לאפשר לנשים להתלוות ללוויה. מישהו החליט להדיר אותי ואת נשות המשפחה הקרובה מלוויית סבתי.

אני זוכרת אותי לא נשמעת לצו זה, מתעקשת, מסרבת להיכנע, אבל בעיקר לא מבינה את האיסור. אני זוכרת איך הלכתי אחרי הלוויה עד לבית הספר בו למדתי בתור נערה וגבר שאיני זוכרת מיהו יצא לעברי ובתנועות גסות ואלימות סימן לי לחזור הביתה. התמונה עוד חקוקה בזיכרוני: הוא מניע את ידיו בתנועות נחרצות, חדות, קבועות - הוא לא רק סימן לי לחזור. הוא סימן לי קו אדום ברור שאסור לחצות.

יש קשר בין המחיקה וההדרה הסימבולית מטקסי האבל לרצח הפיזי. לא מדובר בסתם מניעה מהשתתפות בעוד טקס או הדרה מעוד מרחב - זו הכרזה על כך שכמו שהם שולטים ומנהלים את זירת החיים, הם גם שולטים ומנהלים את זירת המוות. מכתיבים איך ייראה האבל, העצב והאובדן שלנו. אבל הסכנה של הדרה זו טמונה, בניסיון לשלוט גם בעולם הרגשי הפנימי שלנו כנשים פלסטיניות. ההדרה והמחיקה אינם מחיקה פיזית מהמרחב, אלא מחיקה של העולמות הפנימיים, הרגשיים והתודעתיים שלנו.

מדובר במנגנון דיכוי משומן שמשמר ומשכפל את עצמו. הנתונים מדברים בפני עצמם: במהלך השנה הנוכחית נרצחו 9 נשים, ארבע מתוכן פלסטיניות, ב-2018 נרצחו 22 נשים 8 מתוכן פלסטיניות, ב-2017 נרצחו 14 נשים 4 מתוכן פלסטיניות וב-2016 נרצחו 18 נשים 9 מתוכן פלסטיניות (מעקב הארץ). הרצח הפיזי של נשים פלסטיניות הוא התוצאה של הרצח התודעתי שקיים כבר בתודעתם של גברים פלסטינים מלכתחילה. בפועל אנחנו רצוחות, מתות, מחוסלות בתודעתם של הרבה גברים פלסטינים. אי אפשר להסתכל על אקט ההדרה במנותק מתופעת רצח נשים תחת התירוץ הכי נבזה בעיניי "כבוד המשפחה".

אלא שאולי הגיע הזמן להפסיק לדוש בסיבות ולהבין את המנגנונים והמניעים שמפעילים רוצחים נתעבים. כי הבנה היא סוג של אמפתיה ואין פה שום מקום לאמפתיה. הגיע גם הזמן להבין שגם לי וגם לעוד מאות נשים פלסטיניות אין יכולת להפסיק מגפת הרצח הזאת כי אנחנו עסוקות בלשרוד. זה נאיבי לבקש מהקרבנות שאין בידן אמצעים, כלים ותקציבים להפסיק תופעה שחברה ומדינה שלמה אמורה לקחת עליה אחריות. גם אין לי שום כוונה להצביע על משטרת ישראל, ארגוני חברה אזרחית, ארגונים פמיניסטיים וחברי כנסת ולטעון שאינם ממלאים את תפקידם. זה שיח שהגיע העת לשנותו ולהכניס אליו שחקנים נוספים, שבדרך כלל יושבים על הגדר. אני מדברת על הגברים בחיינו: האחים, בני הזוג, החברים, השותפים, הקולגות. אתם לא יכולים להמשיך לשבת על הגדר, זה המאבק שלכם בדיוק כמו שהוא המאבק שלנו. אתם לא אמורים לאמץ את העמדה האמפתית והמזדהה של מי שיושבים בצד, אתם אמורים לקום ולעזור לנו. באבק הזה יש לכם תפקיד מרכזי.

ולגבי תפקידנו בתור נשים פלסטיניות. ובכן, תפקידנו המרכזי הוא להמריד. כן, להמריד דורות שלמים של צעירות ונשים פלסטיניות. להגיד להן לא ללכת בתלם, לא לקבל את הקונצנזוס החברתי-דתי שמוחק ומשתיק אותן; ללמד אותן לזהות מוקשים חברתיים, מסורתיים ודתיים שמשמעותם השתקה ומחיקה; לעצור אותם כשהם עדיין בגדר ציוץ בן יומיים; לשאת קול ברור ונחרץ נגד הסכמה וקבלה של פגיעה פיזית, נפשית וכלכלית; נגד תכתיבים מסורתיים ודתיים מעוותים. תפקידנו הוא להזכיר להן לא לשתוק, לא להיכנע, לא להבליג, לא להסכים.

כדי לפורר את התכתיבים האלה נדרש מאבק מתמשך שילווה  דורות רבים של נשים פלסטיניות שיבואו אחרינו. זה יהיה מתיש וקשה אבל אין אופציה אחרת. 

הכותבת עורכת דעות ערבית- הארץ

للمقالة بالعربية: مشان ما تنسي  تموتي، بتنطخي مرتين!

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ