יהודים, צאו ללמוד ערבית

פאדי מעלוף
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הפגנה נגד חוק הלאום
חוק הלאום: רק מחוץ לחוק הלאום הערבית תהיה שווה לעבריתצילום: תומר אפלבאום
פאדי מעלוף

للمقالة بالعربية: تعلموا العربية

בראיון עם מחמוד דרוויש שפורסם בכתב העת "משארף" באוקטובר 1995, אמר המשורר: "אני השפה שלי. אני השפה שלי ואינני מתבייש בזהות הזו או גאה בה. אני ערבי מכיוון שאני דובר ערבית [...] אני ערבי והשפה שלי ידעה את פסגת שגשוגה כשהייתה פתוחה לאחרים ולאנושות כולה. [...] אינני רואה בזהות שלי בית כלא [...] אני אומר לאחֵר 'זוהי הזהות שלי, בוא וחלוק אותה איתי. יש בה מקום גם בשבילך' [...] אני מגן על השפה שלי לא כדי להגן על זהותי אלא על קיומי. אני מגן על השירה שלי ועל זכותי לשיר".

מאמר זה אינו מניפסט מגננה על זכותו הטבעית של המיעוט הלאומי הערבי לכך שיהיה מקום בארץ לשפתו ולכך שבניו יוכלו לממש את חירותם לחיות את שפתם; לשמוח, להתעצב, לחלום ולכעוס בשפתם; לחשוב, לאהוב, לשנוא, להודות, לסרב, לצעוק ולשתוק בשפתם. למעשה שפתם של בני המיעוט הערבי איננה מאוימת: "חוק הלאום" היהודי לא יעקור אותה ממצפונם של בני המיעוט הערבי, ולא יצליחו לעשות זאת גם חוקים רעים אחרים שהופקו בשנים האחרונות. כל פחד מ"הכחדה" הוא מוגזם ובלתי מציאותי. השפה עוברת בירושה בין הדורות כשם שעוברים תווי הפנים.

להיות ערבי בתרבותך פירושו להיות פתוח בפני האחר (כך אני מבין את התרבות הערבית אחרי עשרים שנות לימוד והוראה שלה), והדברים הללו אינם אשליה, השתבחות־עצמית רגשנית או התרחבות של הבלוטה הלאומית, כפי שמקובל במפלגת הבעת'. הם גם אינם התהדרות והתפארות או אמירה שמזמינה קריאה ל"דו קיום" מן הסוג שמוריק ביניקת מימי העבדות. זוהי עובדה היסטורית גרידא: רק כאשר היו הערבים פתוחים לפרסים, לאשורים, ליוונים ולעמים אחרים, היתה תרבותם משפיעה. זוהי תעודת כבוד ולא פגם. התרבות הערבית התפתחה מתוך הבדלים והפריה הדדית בין עמים ובמקורותיה הראשוניים צווה בה להעדיף את הערבי על פני הלא־ערבי רק על בסיס מידת האנושיות שלו. חוסר הסובלנות הרגעי שנקלעה אליו התרבות הערבית כיום הוא שיקוף ישיר של משטרים פוליטיים הנוהגים בעמיהם בעריצות ובוגדנות שמקומם יימצא להם ביום מן הימים בפח האשפה של ההיסטוריה (ואני אומר זאת מתוך מודעות לאתגרים האדירים הניצבים בפני הוגי התודעה הערבית הן לנוכח המורשת ההיסטורית שלה והן לנוכח המציאות שלה כיום).

היכן נמצאת הבעיה, אם כן? הבעיה נמצאת בעובדה שאנחנו מדברים ולומדים את שתי השפות, ערבית ועברית, בשעה שהאחר – החזק, השולט, הנינוח במרחב שלו בשפה הדומננטית, המתוגמלת על היותו מצאצאיו של יצחק – אינו חש כל מחויבות לדעת את שפתנו ואם הוא כבר טורח לדעת אותה, הרי שברוב המקרים נעשה הדבר מתוך תפיסה של "דע את האויב". מתי מעט בלבד, שהיכרתי כתלמידם או כְּמוֹרָם, נגעו בערבית וחיו אותה כחלק נורמלי מקיומם. הם, כמובן, ירשו לי להודות להם על היותם מודל נפלא הטומן בחובו תקווה שנוכל לחיות על פני האדמה הזו בשתי השפות. אני מתכוון לכך שנוכל לחיות את החיים במלוא משמעותם, לא למראית עין, לא כסיסמה ולא מתוך צרכים מודיעיניים.

לא איבדנו את הערבית שלנו כשלמדנו את העברית שלכם. ייתכן שלימוד שתי השפות היה אפילו מקור להעשרה והרחיב את ידיעותינו. קראנו שירה בעברית, קראנו מאמרים וסיפורים וגילינו – אחרי הכל – שאנחנו חיים עם בני אדם ולא עם יצורים מהחלל. עובדה זו לא גרמה לנו לאבד את שפתנו או את זהותנו, וגם לא פנינו נגד עצמנו או נגד הספרות והאמנות שלנו. נאחזנו בתרבותנו ואף אהבנו אותה יותר. נסו זאת בעצמכם, זה הרי לא יכול להזיק לכם.

יש בשפה שלנו מקום גם עבורכם, אני לא מעוניין להקשות עליכם ולומר שעליכם לקרוא את אל־מותנבּי, אל־מערי, אל־פאראבּי ואבן רושד (משוררים והוגים ערבים מימי הביניים). די יהיה אם תקראו אותנו, את אלה שחיים איתכם בארץ הזאת. קראו את מחמוד דרוויש, את סמיח אל־קאסם, את רסאן כנפאני ואת אמיל חבּיבּי. הרשימה ארוכה אך שווה את המאמץ. בהתחלה, יהיה הדבר קשה כמו בליעת גלולה מרה, אך בסופו של דבר שהחיים מחוץ למקלט יפים יותר.

כאשר תתחילו לקרוא אותנו, לא יהיה עוד "חוק הלאום" וחוקי האי־צדק לא יעסקו עוד בהפיכת החיים למכלול של מחסומים ונקמות. המחסומים יחלידו ויצמח סביבם דשא. השפה הערבית תעמוד אז צד לצד, כשווה, עם העברית, בכל תחום ובכל רמה.

עד אז הערבים לא יפסיקו לדרוש את הזכויות הטבעיות המגיעות לבני אדם טבעיים עד מאוד. כמובן, לא נפסיק, כמובן, לפעול כדי לתת לזהות שלנו כנפיים ולהציע זאת גם לכם, כשם שלא נפסיק לעמוד בפני מי שינסה לכפות עלינו שלטון "צבאי", לא חשוב מאיזו מפלגה יהיה (אין חשיבות למפלגה כל עוד השלטון הוא צבאי), כשם שהתייצב דרוויש לפני כחצי מאה להגנה על זכות קיומנו וזכותנו לשיר ולומר: "רשום, אני ערבי!"

הכותב ד"ר לשפה הערבית ומורה לערבית 

للمقالة بالعربية: تعلموا العربية

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ