נשות מזרח ירושלים בין הפטיש לסדן

סמאח סלאימה
סמאח סלאימה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלימות במשפחה: השייח טעה כשפסק שאסור לנשים להתלונן
אלימות במשפחה: השייח טעה כשפסק שאסור לנשים להתלונןצילום: ôééø úåøâîï áàåáàå ôééø úåøâ'îï
סמאח סלאימה
סמאח סלאימה

رابط للمقالة بالعربية: المقدسيات بين نارين

תושבי ירושלים היקרים – שימו לב ואל תפלו לבור הזה. הניסיון שלנו עם משטרת ישראל לימד אותנו, לרוע המזל, שיש לה שיטות ותרגילי הונאה. הרשויות הישראליות מנסות תמיד להצר את צעדיהם של דמויות המפתח ושל מנהיגים פלסטינים המתנגדים לכיבוש ואינם מתכופפים בפני השלטון הישראלי. כאשר האפיק הלאומי נכשל, הכיבוש מנסה לזרוע מחלוקות ולנצל סוגיות פמיניסטיות כדי לערער את היוזמות הלאומיות הפמיניסטיות שלנו באמצעות הדת.

ראשית, אני חושבת ששייח' עיקרימה סברי טעה בכך שפסק כי לנשים פלסטיניות מוכות אסור לפנות למשטרת ישראל כאשר הן חשופות לאלימות. כאשר נשים חשופות לסכנה ולאלימות קשה בתוך משפחה, יש לספק להן אמצעים להרתיע את הגבר התוקף, שחייב לדעת שיש כללים וחוקים, ואם המוסר, המשפחה או שירותי הרווחה לא יצליחו למנוע בעדו מלעשות כן, החוק יעשה זאת. האיסור על נשים לפנות למשטרת ישראל לעזרה הוא עוול זועק ואינו נשען על עקרונות השריעה אלא על המצב הפוליטי העדין בירושלים הכבושה. בהיעדר רשות פלסטינית חזקה ורשות שופטת חזקה ועצמאית, האחריות להתמודד עם סוגיות אזרחיות נופלת על הכוח הכובש. פחדן של נשים מוכות להתייצב ולבקש עזרה מהמשטרה מעמיד בסיכון בנות צעירות, ילדים, נשים וקבוצות מוחלשות רבות במזרח ירושלים, כיוון שהגברים האלימים יודעים שנשים פלסטיניות במזרח ירושלים לא יפנו לאויב כדי לבקש עזרה, הן לכודות בין הפטיש לסדן.

מדי שבוע אנו רואים מקרים רבים של נערות ונשים ממזרח ירושלים שנופלות קורבן לצרה הצרורה הזו ואינן זוכות לכל עזרה או תמיכה, לא מישראל ולא מן הרשות הפלסטינית. לפני שנה התאבדה אישה ממזרח העיר, ובעלה אמר אז ובאופן שאין מפורש ממנו: "היא תיקבר ותישכח, אבל אני אלך לאל־אקצא עם סכין ואהפוך לשהיד". והנה, במקום לדרוש את בנייתה של מערכת תמיכה חברתית המבוססת על כוחות פנים־קהילתיים, על החוק הפלסטיני ועל חלופות ראויות לפנייה למשטרה, שיח' עיקרימה בחר להוציא מחוץ לחוק את הפנייה לעזרה ולסגור בפני הקורבנות את פתח התקווה הקטן, אך גם היחיד, שניצב בפניהם.

שנית, הרשויות בחרו לרדוף אחרי המופתי של אל־אקצא על רקע זה בדיוק, משום שלא מדובר בהגנה על הנוכחות הפלסטינית באל־אקצא, אלא בסוגיה פמיניסטית, של זכויות אדם. התקשורת הישראלית בעברית וההסברה הישראלית ינצלו את הסוגיה כדי לייפות את פני הכיבוש בעולם, ויטענו שהן אלה ששומרות על נשות מזרח ירושלים מפני אלימות במשפחה, והשייח' שלהן הוא זה שמונע מהן עזרה. ישראל תיהנה, למרבה הצער, מתמיכה בינלאומית בעניין זה, למרות קיומו של כיבוש צבאי והימצאותם של כוחות משטרה בכל פינה בירושלים, שהם אמצעי האלימות והדיכוי הגדולים ביותר.

אמירתו של שייח' עיקרימה העניקה לכיבוש עצם שיוכל להיאחז בה ואז להתפאר בה. יותר מכך – הכיבוש יפצל בין המאבק הלאומי למאבק הפמיניסטי. הכיבוש של אל־אקצא הופך כך לסוגית זכויות אדם מובהקת שישראל מבקשת דרכה "לשמור על חייהן של נשים" ובשל כך אנחנו, הנשים, נלכדות בין שתי ברירות מנוגדות ובלתי־אפשריות: האם עלינו לתמוך בשייח' שהוא מגדולי המגנים על אל־אקצא וירושלים, או שמא עלינו לתמוך בנשים ובזכותן לחיות בירושלים בביטחון? לדעתי עלינו לדחות לחלוטין את ההפרדה ולא לוותר על ענישה ולהעמיד לדין בכל האמצעים את הגברים האלימים. יחד עם זאת, אל לנו לוותר על הסוגיה הבסיסית של זכות קיום, זהות וחופש. אני די בטוחה שכפמיניסטיות (ואדבר לפחות על עצמי), אנו מסכימות עם השייח' והוא מסכים איתנו שאלימות, מכות והתעללות בנשים וילדים הן מחלה חברתית הפסולה הן דתית והן חברתית מכל וכל. כולנו – נשים וגברים – חייבים להתנגד לכל אלה בכל הכוח – ממתחם אל־אקצא ומחוץ לו, מהפגנות נגד אלימות ומבימות המסגדים והכנסיות.

שלישית ולסיום, הרשויות הישראליות אינן רוצות את טובת החברה שלנו, לא בישובים הערביים בתוך ישראל ולא בירושלים. אנחנו, האזרחים הערבים בישראל, יודעים היטב מהו תפקידה של המשטרה בהעלמת עין לנוכח אלימות נגד נשים ולעתים אף לעידודה בפועל. שבעים שנות כיבוש לימדו אותנו זאת ולמדנו את הכל על בשרנו והדבר נכון שבעתיים בירושלים, שעדיין מתנגדת לכיבוש בגופה מדי יום. איננו מאמינים לחקירה שמנהלות הרשויות הישראליות כשהן חוקרות את שייח' עיקרימה על פסיקתו, שהרי כמה נשים כבר פנו למשטרה וזכו ממנה לכתף קרה? מנגד, גם למדנו לא להתפשר, לדרוש את זכויותינו – שאיש לא יעניק לנו אותן מיוזמתו ומרצונו הטוב – וללמוד לא להאשים את הקורבן אם היא מחפשת מוצא אלא להתגייס כדי לעזור לה. זוהי אינה הסוגיה הראשונה וגם לא האחרונה שבאמצעותה ינסה הכיבוש לזרוע מחלוקת ולתקוע בינינו טריז. היש עם שמכיר טוב מאיתנו את אמנות העמידה האיתנה והעימות?

הכותבת פעילה פמיניסטית ומיסדת ארגון "נעם"- נשים ערביות במרכז

رابط للمقالة بالعربية: المقدسيات بين نارين

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ