היחס לח"כים הפלסטינים הוא מבחן יושרה לכנסת

ג'בארין בדיון על חוק הלאום בכנסת, בספטמבר
פיליפ לות'ר

للمقال بالعربية: أين نزاهة الكنيست؟ في قانون القومية!

בשעה שמדינת ישראל נכנסת לתקופת הבחירות השנייה שלה השנה, מתקיים דיון נרחב על יושרת המערכת הפוליטית של ישראל והאיומים השונים עליו. אבל ישנו איום נוסף ולא מדובר כלל. בשבוע שעבר פרסמה אמנסטי אינטרנשיונל דו"ח, שממנו עולה כי עבודת חברי הכנסת הפלסטינים שנבחרו לכנסת ישראל מסוכלת על ידי החלטות פרלמנטריות, שינויי חקיקה ותקנות, שמגבילים את זכותם לחופש ביטוי. התוצאה היא שחיקת זכותם של חברי הכנסת הפלסטינים להשתתפות פוליטית שווה בכנסת.

בשלבי אישורו של חוק הלאום ביולי 2018, הציעו חברי הכנסת הפלסטינים הצעת חוק חלופית המגדירה את ישראל כ"מדינת כל־אזרחיה", שבה היהודים והערבים יהנו ממעמד שווה בהיבט הלאומי. נשיאוּת הכנסת, גוף שבראשו עומדים יו"ר הכנסת וסגניו, מנעה מהצעת החוק להגיע לדיון בכנסת בטענה כי היא "גזענית במהותה". ההחלטה שהתקבלה מקוממת במיוחד לאור העובדה שחוק הלאום בגרסה שאושרה לבסוף מנציח באופן חוקתי את האפליה כלפי אזרחי ישראל הלא־יהודים.

אחד משינויי החקיקה המאיימים ביותר על חברי הכנסת הפלסטינים הוא תיקון משנת 2016 לחוק יסוד: הכנסת, שמאפשר את הדחתם של חברי כנסת ברוב קולות, אם נקבע כי "הסיתו לגזענות" או "תמכו במאבק מזוין של מדינת אויב או ארגון טרור נגד מדינת ישראל". בשעה שגזענות ואלימות הן דאגות לגיטימיות עבור כל מוסד של מדינה, תיקון החוק עושה שימוש בהגדרות חלקלקות באופן מסוכן. כתוצאה מכך, חברי הכנסת הפלסטינים שמביעים עמדות העשויות להיות שנויות במחלוקת, אך עדיין אינן מנוגדות לחוק, נמצאים בסכנת הדחה על־ידי עמיתיהם.

תיקונים לתקנות האתיקה של הכנסת משנת 2018 האוסרים נסיעות ממומנות על־ידי גופים "הקוראים לחרם על ישראל" שימשו אף הם כדי להטיל מגבלות על נסיעותיהם של חברי כנסת פלסטינים. הקריאה לחרם היא צורה של חופש ביטוי שיש להגן עליה, אם כי אמנסטי מתנגדת לחרמות. חוק נוסף שאומץ בכנסת בשנת 2016 הטיל מגבלות על ארגוני החברה האזרחית – ביניהם ארגוני זכויות אדם רבים הנתמכים על־ידי מימון זר. תיקון לחוק הכניסה לישראל משנת 2017 קובע כי הכניסה לישראל תישלל מהתומכים או הקוראים לחרם על ישראל, כהגדרתו ב"חוק החרם".

התפתחות חיובית יותר שניתן לציין אירעה ב־26 באוגוסט, אז הודיעה ועדת הבחירות המרכזית בישראל על איסור הצבת מצלמות בקלפיות בעקבות תלונות שהוגשו בעניין. במסגרת התלונות, נטען כי מצלמות נסתרות הושתלו או הוצבו על־ידי פעילי מפלגת השלטון, הליכוד, בקלפיות ביישובים ערבים במהלך הבחירות האחרונות באפריל. ראש הממשלה טען כי איסור הצבת המצלמות בקלפיות נוגד את "הונאת המצביעים הנרחבת" באזורים הללו. עם זאת, הצהרה מטעם חברת יחסי הציבור האחראית להפצת המצלמות הסגירה את המטרה העיקרית: הרתעת המצביעים הפלסטינים מהשתתפות בבחירות.

עם זאת, החלטות אחרות של ועדת הבחירות המרכזית היו בעייתיות. היא פסלה את השתתפותה של אחת המפלגות הערביות, בל"ד־רע"ם, בבחירות האחרונות על סמך האשמות של מפלגות יהודיות, תוך התעלמות מהמלצת היועץ המשפטי לממשלה לאפשר את התמודדותה של המפלגה. בית המשפט העליון נדרש להכריע בעניין וביטל את ההחלטה. ככלל, פוליטיקאים ערבים נאלצים להתמודד עם ניסיונות פסילה בכל מערכת בחירות מחדש.

בהתחשב באפליה הממוסדת נגד המיעוט הפלסטיני בישראל, חיוני כי תהיה לו האפשרות לייצג את האינטרסים שלו באופן שוויוני והוגן בכנסת. יושרת המערכת הפוליטית בישראל נשענת בין היתר על שמירת זכויותיהם של חברי הכנסת הפלסטינים.

על מוסדות המדינה למנוע באופן יסודי כל ניסיון לנשל את המצביעים הפלסטינים אזרחי ישראל מההליך הדמוקרטי, או לבצע דה־לגיטימציה לנציגיהם בכנסת. ועל הכנסת החדשה, יהיה הרכבה אשר יהיה, לפעול לתיקון החוקים והתקנות המקדמים את האפליה נגד חברי הכנסת והאזרחים הפלסטינים בישראל.

הכותב הוא מנהל אזור המזרח התיכון וצפון אפריקה באמנסטי אינטרנשיונל

للمقال بالعربية: أين نزاهة الكنيست؟ في قانون القومية!

תגובות