אחייך יפה למצלמה, ואשלשל את המחאה שלי לקלפי

יסמין אבו פריחה
יסמין אבו פריחה
חיילים גוררים פלסטיני בשטחים
יסמין אבו פריחה
יסמין אבו פריחה

للمقال بالعربية: سأبتسم للكامرا، وأحتج في صندوق الاقتراع

פחות משבוע לבחירות ושוב עולה השאלה: להצביע או לא להצביע? רבים מחברי בוחרים שלא להצביע, ואפשר להבין אותם. שום דבר לא משתנה, ואף אחד לא רוצה להרגיש כמו חותמת גומי, עלה התאנה של הדמוקרטיה המדומיינת. נשים פתק, לא נשים פתק – מה זה כבר משנה?.

הקומיקאי האוסטרלי עאמר רחמאן, היטיב לנסח זאת: "הצבעה בבחירות דמוקרטיות היא כמו הצבעה ב-X פקטור. תמיד המפיקים סוקרים אלפי מועמדים עד שהם מוצאים כמה שנראים טוב ובעלי סיפור סוחט דמעות שניתן לנצל טלוויזיונית. מהם נבחרים עשרה מתמודדים שכולם מסכימים שהם בעלי סיכוי זהה ליצור מוזיקת פופ בינונית. ואז השופטים מתווכחים ביניהם ומעמידים פנים שאחד יותר טוב מהשני, אבל למעשה כולם ממומנים על ידי המפרסמים, אז אף אחד לא יקום ויגיד – היי, זה הכל בעצם בולשיט אחד גדול. אז אנחנו שוב נשאבים לכל המתח והדרמה, מעדיפים אחד על פני השני, מצביעים, וכשהכל נגמר, אנחנו חושבים – שיט, זה בדיוק מה שקרה בעונה הקודמת!. "כשחושבים על זה, זו בעצם שיטה מאוד חכמה לשלוט באנשים, כי במקום להיות דיקטטורה ברורה, מעניקים לאנשים את האשליה שהם בוחרים, כשהבחירה היא בין שתי גרסאות של אותו משטר מושחת".

ובכן, קשה מאוד להתווכח עם זה. המציאות של הערבים בישראל הביאה אותם להתפכח מהאשליה הזאת, ולכן הם בוחרים שלא להצביע. אנחנו אולי כבר לא זוכרים, אבל היו כאן ראשי ממשלה לפני נתניהו, והיו כאן ממשלות שלא הובלו על ידי הליכוד, אך מצבם של הערבים בישראל לא היה אז טוב יותר. די להזכיר את אהוד ברק, שחזר לחיינו לאחרונה. בבחירות 1999 הוא הצליח להביא את המצביעים הערבים בהמוניהם לקלפי. בתמורה הם קיבלו 13 הרוגים במאורעות אוקטובר 2000. ובבחירות האחרונות, מי שכבר העז והלך להצביע, גילה להפתעתו, מצלמות.

אז למה לעזאזל לבזבז יום חופש על הצבעה, רק כדי שזה ייגמר בתחושת ניצול והטרדה? הרי גם ככה כולם ישכחו את הערבים למחרת הבחירות. ובכל זאת, למרות הכל, אני אלך להצביע. אני זוכרת את עצמי בגיל 17, לפני הבחירות הראשונות שבהן הייתה לי הזכות להצביע, יושבת וצופה באופרה וינפרי על המסך הקטן אומרת: "אשה שחורה שלא יוצאת להצביע, מזלזלת בזכרן של כל הנשים שנאבקו בעבור הזכות שלה להצביע". מאז ועד היום, המשפט הזה מהדהד אצלי בכל מערכת בחירות. אני לא מצביעה רק בשבילי – אני מצביעה בשביל הנשים שנאבקו כדי שתהיה לי זכות הצבעה כאשה.

אני מצביעה כערבייה, כי בקצב הזה אולי בבחירות הבאות כבר לא תהיה לי הזכות להצביע. אני מצביעה כפלסטינית בעבור אותם אלה שהמדינה שולטת בחייהם ולהם אין זכות הצבעה. רוצים להדיר אותי מהמרחב הציבורי כאשה וכערבייה? יקבלו אותי על אפם ועל חמתם, וממש לא כעלה תאנה.

אם אתם לא הולכים להצביע, תעשו טובה ואל תספרו לעצמכם שלא להצביע זאת מחאה. כאשה ערבייה בישראל, אין לי את הפריבילגיה לא להצביע. אין לי את הפריבילגיה להתייאש. אין לי את הפריבילגיה לוותר על שום כלי במאבק, שולי ככל שיהיה.

מיעוט שלא מצביע משול בעיני לשבוי היושב בתאו כעוס וממורמר, מבלי לנסות לחפור לעצמו מוצא בכפית היחידה שיש לו. מחאה אמיתית יודעת לנצל את כל הכלים שיש לה להשגת המטרה. לכן, ב-17.9 אני אכנס בראש מורם לקלפי, שווה בין שווים. אני אחייך יפה למצלמה, ואשלשל את המחאה שלי לקלפי. 

הכותבת רופאה ופעילה חברתית 

للمقال بالعربية: سأبتسم للكامرا، وأحتج في صندوق الاقتراع

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות