נתניהו שילם את המחיר

סאמי אל-עלי צרובה
סאמי אל-עלי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חברי מפלגת הרשימה המשותפת לאחר פרסום תוצאות המדגמים במטה בנצרת
בחירות: המשותפת היא היחידה שהצליחה לגבור על השנאה ולהגן על ערכים דמוקרטייםצילום: גיל אליהו
סאמי אל-עלי צרובה
סאמי אל-עלי

للمقالة بالعربية: نتنياهو دفع الثمن

המסקנה היחידה שעולה בבירור מן הבחירות לכנסת ה־22, ומההכרזה על התוצאות הבחירות הסופיות והרשמיות של ועדת הבחירות המרכזית, היא שנתניהו שילם מחיר כבד על ההסתה שלו ועל המדיניות העוינת והגזענית כלפי אזרחי המדינה הערבים. 

קמפיין ההסתה הפשיסטי שניהלו נתניהו והימין הקיצוני־המתנחל נגד האזרחים הערבים היה הגורם המרכזי שעודד אותם לצאת לקלפיות. המצביעים הערבים הבינו, גם אם באופן רגשי יותר מאשר רציונלי, שהתגובה החזקה ביותר נגד המתקפה המוטרפת על מעמדם ועל נוכחותם במולדתם, ונגד מדיניות האפרטהייד והקולוניאליזם, תהיה בתמיכה ברשימה המשותפת. במשותפת הם ראו כלי להתנגדות ומאבק, שבאמצעותו ילמדו את נתניהו לקח ויזכירו לו מיהם בעליה המקוריים של הארץ הזאת. 
נכון שקמפיין הבחירות של הרשימה המשותפת תרם במידת מה להגדלת שיעור ההצבעה. גם הקמפיינים השונים לעידוד ההצבעה מיוזמתם של ארגונים לא־ממשלתיים ומוסדות קהילתיים תרמו לכך וגם הרכבתה מחדש של הרשימה. אך אלה לא היו הגורמים המרכזיים שהסעירו את הרחוב וגייסו את הציבור הערבי. 

הרשימה המשותפת הפיקה תועלת מהסערה הציבורית ושיעור ההצבעה ביישובים הערביים גדל בכ־10% ויותר, לעומת הבחירות באפריל. וזה קרה בעיקר בזכות הקמפיין של נתניהו "הערבים גונבים את הבחירות", שהיה יעיל יותר מכל הקמפיינים האחרים. 

דווקא הקמפיין הזה הסב לנתניהו נזק. כך הוא קצר את זרעי השנאה לערבים והצגת השמאל הציוני כאויב – שהוא טמן במו ידיו. כוחו נסוג למעשה מ־40 מנדטים אפשריים לפני מערכת הבחירות (35 לליכוד, 4 לכולנו, ומנדט אחד של זהות שתי מפלגות שהצטרפו למפלגתו) והצטמצם  לסביבות 31־33 מנדטים. 

נתניהו לא הכיר בחולשת הליכוד ולא בתבוסתו האישית, אך בנאומו בליל הבחירות כבר ניכר כישלונו לשמר את מקומו של הימין בהנהגה. הוא הצהיר כי ישאף להקים "ממשלה ציונית חזקה" אך נמנע מלהשתמש בצירוף "ממשלת ימין". המשמעות היא, שהוא אינו פוסל הקמת ממשלת אחדות לאומית רחבה. זאת כמובן, בלי המפלגות הערביות שהוא לא מחמיץ שום הזדמנות להסית נגדן, ואף ציין בפירוש כי הוא ימנע הקמה של ממשלה מסוכנת שתתבסס על מפלגות ערביות אנטי־ציוניות, שאינן מכירות בישראל כמדינה יהודית. 

מקריאה ראשונית של תוצאות הבחירות, עולה כי לא תקום קואליציה צרה ומתנדנדת בהובלת אחת משתי המפלגות הגדולות, וגם לא גוש חוסם כלשהו. נראה כי ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן היא לשון המאזניים והמפתח להרכבת הממשלה הבאה. 

המשמעות היא, שכל קואליציה שתכלול את ליברמן לא תכלול את הרשימה המשותפת, בוודאות. במיוחד לנוכח הצהרתו של ליברמן שהוא יסרב  לשבת בממשלה עם הערבים, וכי חייבת לקום ממשלת אחדות לאומית שתכלול את הליכוד ואת כחול לבן. 
בהינתן שהקיסר דוחה כל קואליציה שתכלול ערבים, בני גנץ העומד בראש כחול לבן, ניצב בפני דילמה קשה. לכאורה, התרחיש האפשרי – כמעט היחידי – להקמת ממשלת מרכז - שמאל, הוא בשיתוף ליברמן והערבים. זאת יכולה להיות אלטרנטיבה אמתית לשלטון הימין הקיצוני, והזדמנות להתחיל שלב חדש שעשוי להביא תקווה לסיום הכיבוש ולהשכנת שלום. אבל ליברמן מסרב.

כך גדל הסיכוי לתרחיש של ממשלת אחדות לאומית עם מגוון הרכבים אפשריים, שרובם ציוניים במהותם. המצפן שמוביל אותם הוא של הקונצנזוס הלאומי ומה שמניע אותם הוא האידיאולוגיה השלטת באקלים הפוליטי בישראל – זאת של הימין המתנחל.
הרשימה המשותפת נותרה אפוא היחידה שנלחמה בבחירות האלה נגד שלטון הימין, הכיבוש וההפרדה וההדרה הגזעניות. הרשימה המשותפת היא היחידה שהצליחה לגבור על השנאה וההסתה, להגן על ערכים דמוקרטיים ואנושיים, על החופש, הכבוד, השוויון והשלום. 

על רקע הדברים הללו ועל רקע הגדלת כוחה של הרשימה המשותפת שנהפכה למפלגה השלישית בגודלה בכנסת, גדלים גם משקלה והשפעתה. זהו המחיר שנתניהו משלם על התנהלותו.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי, פוליטי ופרלמנטרי, עיתונאי ואיש תקשורת עצמאי

للمقالة بالعربية: نتنياهو دفع الثمن

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ