13 מנדטים ומה עכשיו?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בחירות: ההמלצה על גנץ רגע היסטורי, או טעות פוליטית קטלנית?
בחירות: ההמלצה על גנץ רגע היסטורי,או טעות פוליטית בלתי נסלחת?צילום: אמיל סלמן

للمقالة بالعربية: 13 مقعدا بالكنيست وماذا بعد؟

כאשר המנהיג הנערץ על בני עמו מכריז קבל עם כי הרשימה המשותפת מאדירה את אלה הרוצחים את חיילינו, אזרחינו וילדינו, בתודעת הצעירים היהודים נקלט המסר כי הערבים הם "אויבינו". ההסתה הפכה בידיו למנוף העיקרי לקידום בחירתו. והנה, שעות ספורות לאחר היוודע תוצאות הבחירות הוא עמד על הבמה בגני התערוכה ושינן את משנתו נגד חמישית מאזרחי המדינה: "לא תהיה ולא יכולה להיות ממשלה שנשענת על מפלגות ערביות אנטי ציוניות... מפלגות ששוללות את עצם קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מפלגות שמאדירות ומהללות מחבלים צמאי דם שרוצחים את חיילינו, אזרחינו וילדינו. זה פשוט לא יכול להיות. זה לא יעלה על הדעת".

נתניהו יודע כי דבריו לא נופלים על אוזניים ערלות. הוא מדבר אמנם על הרשימה המשותפת, אך ברור כי שומעיו לא יבחינו בין מפלגה לבין הציבור שבחר בה – שברובו הוא הציבור הערבי. הוא ידע כי תומכיו ורבים בציבור הישראלי יסכימו עמו. הקרקע הישראלית הייתה ועודנה נכונה לקלוט סוג כזה של הסתה, חמורה ושקרית בכל קנה מידה. היא שקרית, משום שאזרחי ישראל הערבים מעולם לא שללו את עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זאת, גם אם טושטשו לעתים הגבולות בין המאבק לשוויון לבין מאבקם של הערבים הפלסטינים נגד הכיבוש.

אמנם במאבק לשוויון תבעו הנציגים הערבים לא אחת גם שלום בין הפלסטינים לישראל על בסיס קווי 67', אבל בין זה לבין האשמת הנציגים הערבים כאילו הם שוללים את עצם קיומה של מדינת ישראל, רב המרחק. 

אכן, אין להכחיש. נציגי הערבים שיחקו לידיהם של נתניהו והימין הקיצוני הישראלי. אלה ידעו להפיל את הנציגים הערבים במלכודת שהכשירה את הקרקע לימין הישראלי להסית ולהפיץ שנאה ולצאת למסע דה-לגיטימציה כלל ערבי.

הנציגים הערבים לא הבינו ולא הפנימו כי ישראל של לפני עשור היא לא אותה ישראל של היום. האביב הערבי, שגרם למפלתם של משטרים ערביים, ניפח את האגו והיוהרה הישראליים עד כדי כך, שהימין הישראלי חדל "לספור" את הערבים. במקום להרים דגל לבן שיטרוף לימין את קלפים השנאה וההדרה, הם המשיכו ללכת עם הראש בקיר פעם אחר פעם, תוך התנגשות עם הציבור היהודי.

כך למשל, הם נעדרו בשנת 2016 מהלווייתו של שמעון פרס במחאה על מה שכינו הפשעים של פרס כלפי הפלסטינים. הם נמנעו מלנחם את משפחתו של השוטר כמיל שנאן, שנרצח ברחבת הר הבית בשנת 2017, בטענה שהוא, השוטר, לא היה צריך להיות במקום בו נרצח.

חברת הכנסת חנין זועבי השתתפה במאי 2010 במשט לעזה של מאות פעילים פרו-פלסטיניים מהעולם. ישראל התנגדה למשט זה. בעימות שהתחולל עשרה לוחמים נפצעו, תשעה מהפעילים נהרגו ועשרים מהם נפצעו. זועבי האשימה את ישראל בביצוע טבח ודרשה חקירה בינלאומית. השתתפותה במשט והתבטאויותיה אחריו והטענה כי על הספינות היו פעילים של ארגוני ג'יהאד עולמיים, עוררו ביקורת מקיר לקיר בישראל נגד זועבי, במיוחד על רקע המשבר הדיפלומטי שפרץ עם טורקיה.

קדם לכך אירוע חמור יותר, עת הורשע אחיו של ח"כ עיסאם מח'ול בריגול לטובת חיזבאללה. נכון שלח"כ מח'ול אין קשר למעשיו של אחיו, אבל לך תסביר זאת לישראלי הממוצע. ועוד קודם היה חבר הכנסת עזמי בשארה, יו"ר בל"ד, שנחשד בשנת 2007 בריגול לטובת חיזבאללה, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, שעה שמאות טילים נפלו על ערי ישראל. ואחרי כל אלה הגיח ח"כ באסל ג'טאס גם כן מבל"ד, שנלכד במצלמות בית הסוהר כשהוא מעביר טלפונים ניידים לאסירי חמאס שהורשעו ברצח יהודים.

לנוכח התווית השלילית שהוצמדה לנציגי הציבור הערבי, ברור כי מלאכתה של הרשימה המשותפת לא תהיה קלה. יהיה עליה לעקור מתודעת הציבוריות הישראלית את זרעי השנאה שהספיקו לגדול להיות לעצים גדולים. אבל כל מסע של מאה מייל מתחיל בצעד אחד. אסור לטמון את הראש בחול. על נציגי הציבור הערבי להתחיל בשיקום היחסים עם הציבור היהודי, ולהתחיל בכך כבר אתמול. זה לא יקרה בתוך יום, אך יש להתחיל בכך, ויפה שעה אחת קודם.

שיקום היחסים יביא בסופו של דבר להפחתת השנאה והגדלת הסולידריות בין שני העמים. השיקום הוא שיביא להקפאת הליכים משפטים בעבירות תכנון ובנייה, עד להסדרת הבנייה הלא חוקית והרחבת תכניות המתאר. הוא שיזרים את התקציבים הנחוצים ליישובים הערביים, ובסופו של דבר, הוא ייטיב עם כלל ציבור הבוחרים ששלח את נציגיו דווקא לצורך שיפור תנאי חייו.

מדיניות של ההתנגשות והליכה עם הראש בקיר שיחקה לידיים הימניות של הציבור הישראלי. היא הביאה חורבן על מרקם היחסים ונכשלה באופן מוחץ, תוך שהזיקה רבות למגזר הערבי. יש להחליף דיסקט ולצאת לדרך חדשה. טוב עשה איימן עודה כאשר הכריז שהוא רוצה להיות שותף פעיל בממשלה. מכאן ואילך יש סיכוי טוב יותר לשנות את הדרך בה היהודים רואים את הערבים.

ולנו לא נותר אלא לאחל הצלחה לכל 13 חברי הרשימה המשותפת.

הכותב הוא עורך-דין 

للمقالة بالعربية: 13 مقعدا بالكنيست وماذا بعد؟

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ