אזרחים ללא אזרחות

סאמי אל-עלי צרובה
סאמי אל-עלי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ביבי נתניהו ובני גנץ
בחירות: צ'או איימן!צילום: אוליבייה פיטוסי
סאמי אל-עלי צרובה
סאמי אל-עלי

للمقال بالعربية: مواطنون دون مواطنة

אילו קיבלתי שקל על כל פעם ששאלו אותי "למה בל"ד מתעקשת להרוס?", מאז שהיא נמנעה מלהמליץ על בני גנץ, הייתי יכול לוותר על משכורת. זה עד כדי כך קיצוני ובאותה מידה צפוי להחריד. במילים אחרות, התגובות להחלטה לצאת מהמשחק הנוכחי הן פבלוביות, כמעט כמו ההשתלחויות המוכרות בסגנון "בל"ד רוצה לחסל את מדינת ישראל". אלא מאי, שאלה וגם אלה מגוחכות.

אבל המקטרגים, בעיקר אלה משמאל, שכחו בזמן שמיהרו למיקרופונים שאלה עקרונית למדי: במה כחול לבן כה שונה מהליכוד מלבד חילופי גברי בבלפור? והנה תהייה נוספת, חשובה לא פחות: במה המפלגה שמתיימרת לחולל שינוי בהתנהלותה של המדינה צפויה להועיל לאזרחים הערבים? אני סבור כי על שתי השאלות התשובה היא כלום ושום דבר.

על השאלה הראשונה קל להשיב. מלבד משינויים חברתיים-כלכליים מינוריים, כחול-לבן לא מציעה חלופה אמיתית לשלטון הליכוד ובנימין נתניהו, מה גם שיש בה יותר מדי דמויות מהימין הלאומי. התשובה לשאלה השנייה מעט יותר מורכבת, בין היתר משום שגנץ בדמותו הליברלית, מהווה לכאורה הבטחה לעתיד טוב יותר לאזרחי המדינה. ואולם, ככל שמדובר בערבים מקרב האזרחים האלה, האיש ומפלגתו אפילו לא רואים בהם שותפים ראויים לדרך.

ראשית, כחול לבן התעלמה מהדרישות של יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה, בהן ביטול חוק הלאום וחוק קמיניץ, הפסקת מדיניות הריסת הבתים, מלחמה בפשיעה בחברה הערבית והתוויית תוכנית לסיום הכיבוש. שנית – וזה חמור לא פחות – לאחר שחד"ש, רע"ם ותע"ל נהגו בנדיבות והמליצו על גנץ לנשיא המדינה, למרות התעלמותו מהדרישות, קמו להם כוכבים כאלה ואחרים מתוך כחול לבן וקראו למהלך ״פיגוע תודעתי״.

האמירה כמו נועדה להבהיר, כי לערבים אין ולא יהיה מקום בקביעת מדיניותה של ישראל. שלישית – וזה הדבר החמור ביותר – במקום להודות לממליצים מהמשותפת, שרק בזכותם לגנץ יש בכלל סיכוי להתמודד על המנדט להרכבת הממשלה, הוא החליט ללכת לבית הנשיא עם יריבו לכאורה נתניהו ולדון בממשלת אחדות.

לכן, חרף כל הצהרות הבחירות, המסקנה המתבקשת היא שישראל לא תזכה לראות שינוי, גם אם תקום ממשלה אחרת. להפך, מה שנראה כאן יהיה עוד מאותו הדבר ומי שיסבלו יותר מכולם, ואולי אפילו יותר מבעבר, הם כמובן הערבים. כואב להודות בכך אבל לנתניהו כבר התרגלנו. ומי יודע מה יביא שלטון חדש, שעוד לפני שקם כבר הקפיד לסמן "ווי" על הראשונה ברשימת הדרישות מפוליטיקאים בשלטון: הדרת הציבור הערבי מהשיח הלגיטימי והשמצתו.

ועוד הערה לזועקים חמס: בשנת 1992, עת המערך ניצח בבחירות לכנסת, הח"כים הערבים עלו לכותרות לאחר שהצטרפו לאחרים ויצרו גוש חוסם נגד הליכוד. הדבר אפשר ליצחק רבין להקים ממשלה ובבוא היום לחתום על הסכמי אוסלו שבין השאר נועדו להיטיב עם הערבים שחיים פה. אותם ח"כים מהגוש החוסם השתייכו אז בין היתר לחד"ש, שחברים שהשתייכו לשורותיה הקימו מאוחר יותר את בל"ד, לא פחות. ״נו, אז מה הבעיה של בל״ד היום? למה היא לא יכולה לעשות מאמץ כמו פעם?״ ישאלו המזדעקים, ואני אשיב להם, שדברים השתנו.

מאז הסכמי אוסלו ורצח רבין עברו יותר מ-20 שנה של שלטון ימני כמעט רצוף. השנים האלה הביאו תמורות שליליות רבות ביחס לחברה הערבית, פשיזם הולך וגובר הן מצד השלטון בישראל והן מצד הציבור היהודי. ישראל של 1992 היא ממש לא ישראל של 2019, והערבים שחיים בה אינם אותם אזרחים של אז, שנשאו תקוות גדולות לעתיד משותף. כיום הם אזרחים ללא אזרחות, ככה פשוט.

במצב הזה אין למעשה משמעות להמלצה של בל"ד (או של כל מפלגה ערבית אחרת), שכן כל קונסטלציה שלטונית שתקום לא תכלול את הערבים. אם כך, בנקודה זו עדיף למפלגות להשקיע בחיזוק האחדות, שמוכיחה את עצמה מאז 2015, ולעבור לדון בסוגיות החשובות באמת. יש לא מעט כאלה. 

הכותב יועץ אסטרטגי, פוליטי ופרלמנטרי, עיתונאי ואיש- תקשורת עצמאי

للمقال بالعربية: مواطنون دون مواطنة

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ