אחמד מהנא
הפגנה נגד האלימות בחברה הערבית
אחמד מהנא

סיפור ראשון: אם צעירה וטובת מראה הרימה את בתה בת השנה שזחלה לעברה בעייפות, בוכה על מנת לקבל תשומת לב. התינוקת משכה כמה פעמים בשמלתה של האם, שנרכשה לא מזמן באחת מחנויות האופנה היוקרתיות בעיר הסמוכה.

זו הפעם הראשונה שהאם לא הבחינה מיד בקריאותיה של בתה. היא הייתה ממוקדת  בקריאה מרגשת לא פחות: זו של העובר שבבטנה, שחגג את שרידי הכנאפה שאמו אכלה –היא הרי לא תוכל לפספס את הקינוח המסורתי של עונת החתונות.

לרגע קט העיב ענן של דאגה על מתיקות הקינוח, והיא הרהרה בינה לבין עצמה:  לידתה של בתי, משוש חיי, היא הדבר המשמעותי והיפה שחוויתי אי פעם. איך אחלוק את  לבי עם תינוק נוסף? שניהם יהיו בשר מבשרי ואין אהבה שמבטלת את אחותה, אמרה לעצמה,  וחייכה. היא חיבקה את בתה ולחשה באוזנה: את אהבת חיי, אני מבטיחה לך שאעמוד לצדך תמיד, ואמשיך לאהוב אותך הכי הרבה בעולם, גם אם יהיו לי עשרה ילדים. היא הכניסה את בתה למכונית, הושיבה אותה בכיסא הבטיחות, חיבקה את ביטנה בשתי זרועותיה, ונעלה את הדלת האחורית.

עוד היא עושה את דרכה אל מושב הנהג, כדור תועה פגע בראשה, ריסק את גולגולתה, ואת חלומותיה .

סיפור שני: צעיר נמרץ ואדיב נהג ברחובותיה של העיר כאילו זו הפעם הראשונה שהוא נמצא בה. , נכנס לחנות אחת ועוד אחת, בלהט וברק בעיניים. הוא בונה בית ועומד להתחתן. ההוצאות הכבדות אינן מדאיגות אותו. הוא רק חושב על אמו ואביו רוקדים מאושרים ביום חתונתו  בעוד מספר חודשים.

זה יקרה לאחר שהוא ינפץ את תקרת העוני בו שרויה משפחתו, בדומה למרבית המשפחות בחברה הערבית. בימים אלה הוא בונה קריירה כיזם ואיש עסקים. תמיד חשב שהוא צריך לפצות על הסבל שעברו הוריו במשך שמונה שנים של טיפולי פוריות עד שהוא נולד. הוא הבן הבכור והמפרנס היחיד במשפחתו. הוא ידאג להם. הוא חייך וצחק, כמו בכל פעם כשחשב על  עתידו ועתיד משפחתו – המשפחה שהוא עומד להקים.

אבל ברגע אחד נקטעו חלומותיו. שני כדורים – האחד פגע  בחזהו והשני בראשו – ריסקו אותו, ואת ליבם של הוריו ושל אשתו לעתיד.

זה לא חלק מסרט דרמה או מערבון. זהו סיפורם של ביאן בושקאר מבסמת טבעון ואברהים מחאמיד מאום אל פחם, שנרצחו בחודש שעבר. הם הקורבנות מספר 70 ו-71 של הנגע שמדאיג, מסכן ומדיר שינה מכל ערבי שחי במדינת ישראל.

דיונים סוערים מתנהלים ברשתות החברתיות סביב האלימות והפשיעה בחברה הערבית, והבלבול רב: 68 נרצחים מתחילת השנה? או 71? זה כולל את שני האחים שנרצחו במג'ד אל-כרום או לא?

אך למרוץ הבלבול והמחלוקות הרבות המאפיינות את החברה הערבית, שני דברים מוסכמים על יותר מ-1.5 מיליון אזרחים ערבים. הראשון הוא, שזו העת לפעול. השני – המשטרה אינה עושה ו/או אינה מעוניינת לבצע את תפקידה.

זה הרגע שבו רבים מהקוראים קופצים: אתם, הערבים, תמיד מאשימים. אתם לא עוסקים בחינוך ותרבות אלא בהאשמות.

האמת היא שכן, בזמן האחרון אנחנו בעיקר מאשימים. תתפלאו, אבל בשאר הזמן, אנחנו עושים לא מעט בכל יום ובכל שעה, כדי להתמודד עם האתגרים בחברה שלנו. אף אחד מאתנו אינו מעוניין לחיות בסביבה של חוסר ביטחון אישי. אנחנו לא מוכנים להשלים עם הפחד והאימה שמטילים פחות מ-2.5% מהאזרחים (על פי נתוני המשטרה), על כל החברה שלנו.

אף אחד מאתנו לא חושב (אני משוכנע שגם אתם לא) שתפקידם של אימאם המסגד, מנהל בית הספר, מנהיג פוליטי או פעיל חברתי לאסוף נשק בלתי חוקי מבתיהם של עבריינים. חברה הערבית במדינת ישראל אף פעם לא הייתה חלק ממנגנון קבלת ההחלטות במדינת ישראל. נציגיה אינם שותפים במנגנונים רבים, מה שגרם לחוסר מעש בתחומים שונים. הגיע הזמן לשינוי.

השינוי הראשון, שאמור להגיע מכולם הוא זעקת התושבים: ביטוי הזעם של החברה הערבית, וחוסר הנכונות להמשיך ולהשלים עם המצב הקיים. ואכן, ימים אלה הם חוד החנית של דפוס פעולה שונה, חלוצי ויזמי. קצה נפשנו בטיפול הלקוי של משטרת ישראל בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית. אנחנו נדפוק כל דלת ונפגין מול כל בעל עניין, עד שהמשטרה תייבש את הנשק הבלתי חוקי ביישובים הערבים, שאגב – מקורו ברובו מבסיסי צבא, לפי נתוני המשטרה.

הדור הצעיר בחברה הערבית בישראל מוביל תהליכי שינוי עמוקים שלא נראו כאן עד היום. החברה הערבית פרצה דרך בתחומים רבים בעשור האחרון: בכלכלה, בחוסן החברתי, בתעשייה ואף בהיי-טק. המונח "עבודה ערבית" אינו מתאר עוד את עשייתנו. אבל הוא כן מתאר את פעילות המשטרה באכיפה והרתעה. גם על זה יש הסכמה בקרבנו: המשטרה עושה "עבודה ערבית" אצל הערבים.

הכותב עו"ד, פעיל חברתי, מנכ"ל אמאנינא – ארגון הגג לקידום ההתנדבות בחברה הערבית

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ