זרה בביתי

ג'דיר האני
ג'דיר האני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גדיר האני
אלימות: זה לא תפקידם של האזרחים הערבים לאסוף את הנשקצילום: אליהו הרשקוביץ
ג'דיר האני
ג'דיר האני

للمقال بالعربية: غريبة

גם אם החברה שלנו לא זוכה לשוויון ולצדק, יש לנו אחריות לסביבה שלנו. אנחנו הולכים כל יום ברחובות ובכבישים, רואים מפגעים ודברים מסוכנים, וכאילו לא ראינו. זה לא צריך לקרות, ודאי לא כשמדובר בחברה מדוכאת ומוחלשת שאמורה להיות מלוכדת. הבית שלי הוא הכפר, העיר, השכונה והמרחב שבו אני גרה – איפה תחושת השייכות? לאן היא נעלמה לנו? איך אפשר לעבור ליד פח אשפה מלא ולא להתקשר למוקד העירוני, או לראות עץ שנפל ואפילו מים זורמים בגלל פיצוץ ולא לעשות עם זה משהו?

ההרגשה של חוסר שייכות למולדת, לחברה ולמדינה מתגברת משנה לשנה. עם אישור חוק הלאום החברה הערבית נכנסה למצב של ייאוש. הרי החוק אומר שלי, לזהות שלי ולשפה שלי אין מקום כאן.

אז למה אני צריכה לדאוג לסביבה? הבית שלי הוא העולם, הוא המדינה והוא המרחב הבטוח שאני רוצה לשמור עליו. אבל בעצם הבית נהפך לכלא סגור וכשאת יורדת לרחוב את פוגשת את כל מי שלא שייך לבית שלך, אנשים רעים ואנשים טובים, מרחב בטוח ומרחב פחות בטוח, עיר מטופחת ונקייה או ויישוב מוזנח ומלוכלך. את כל אלא אנחנו פוגשים כולל העבריינים והרוצחים, שבחרנו להתעלם מהם כל עוד זה לא קשור ישירות לבית שלנו.

למה בעצם? איפה האחריות והערבות ההדדית? לאן נעלמו הערכים עליהם גדלנו? למה אני צריכה לחשוב פעמיים לפני שאני מתייחסת למקרה רצח ביישוב שלי (או לא שלי) כל עוד לא הבן שלי זה שנרצח?

זה מתחיל מהדברים הקטנים: מחוסר אכפתיות כלפי הסביבה שלי, כלפי פח האשפה העולה על גדותיו, המים שזורמים ברחוב, פגיעה בנוף. זה מתחיל מהיותי בת מיעוט שסובלת מדיכוי ואי שוויון וחוסר צדק. אבל כמה אפשר להתלונן? למה לא לקחת את עצמי בידיים ולהגיד אני רוצה חברה שונה.

אני רוצה לבנות בית לכולנו, בית שכולנו נרגיש בו ביטחון, שנרגיש שאנחנו משפחה אחת גדולה, שבנותיה ובניה ערבים אלה לאלה. לפני שאבוא בדרישות אל המשטרה – אשר היא האחראית על הביטחון שלי ואין ספק שהאחריות היא בעיקר שלה – אני צריכה לבוא בדרישות אל עצמי, אל המשפחה והחברה שלי. רק אז אני אוכל לבוא אל המדינה ולהגיד, אני עושה את שלי.

השבוע בדרך לעבודה בחמש וחצי בבוקר, התקשרתי למוקד העירוני כדי לדווח על שלושה דברים שראיתי ליד הבית: השקיית יתר שגרמה לנזילת מים לכביש ולחניה, מכולת מלאה בפסולת בניין ועוד פסולת מסביבה, ושלט על חניה בתשלום שנפל. מישהי ששמעה את השיחה שאלה אותי אם אני עובדת בעירייה ואמרתי לה שלא. היא אמרה, "אני בחיים לא התקשרתי למוקד למשהו שלא קשור אלי אישית".

למה בעצם האנשים לא מדווחים? הרי המים משאב יקר מאוד, והשלט שלא רואים יכול לגרום לכך שנהגים יקבלו דו"חות סתם כי לא ראו שהשלט נפל ופסולת בניין על המדרכה היא גם מפגע סביבתי וגם מפגע נופי, ומפריעה להולכי הרגל.

כל עוד אנחנו לא ניקח אחריות על הסביבה שלנו, כל עוד נמשיך להתחפר בהרגשה של המסכנים שדיכאו אותם, מצבנו יידרדר יותר ויותר.

للمقال بالعربية: غريبة

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ