סמדר בן נתן
ההפגנה ברמלה, היום. המפגינים קראו "משטרה של גזענים"
אלימות:צמצום כמויות הנשק מחייב את המדינה לאימוץ גישה מניעתית ולא עונשיתצילום: מוטי מילרוד
סמדר בן נתן

للمقالة بالعربية: هل الشرطة معنية حقا بجمع السلاح غير المرخص من الوسط العربي؟

זה היה רק עניין של זמן עד שתתפוצץ בעיית הנשק הבלתי מורשה בחברה הערבית-הפלסטינית. בקואליציית "האקדח על שולחן המטבח", תוך שיתוף מתמשך בין ארגונים פמיניסטיים של נשים פלסטיניות ויהודיות, הבנו זאת כבר לפני שלוש שנים. ההפגנות ההמוניות מבהירות עד כמה הבעיה קשה ומלמדות על נכונות בחברה הפלסטינית להירתם לפתרונה. השאלה היא, איזה מענה יינתן לקריאת הציבור הפלסטיני.

בינואר 2019 השלמנו, הח"מ, רלה מזלי ומייסא ארשיד, מחקר שעסק בהתמודדות עם נשק בלתי מורשה. מסקנותינו הן שצמצום כמויות הנשק מחייב את המדינה לאימוץ גישה מניעתית במקום גישה עונשית. ענישה מטפלת בשלב הפתולוגי, כלומר לאחר שנעברה עבירה בנשק. מחקרים אמפיריים מראים כי לענישה יש אפקט שולי בלבד בהרתעה ומניעה. לפי דו"ח מיוחד של מבקר המדינה בנושא, האכיפה המשטרתית בתחום הנשק אינה אפקטיבית.

על המדינה לגבש מדיניות כוללת לצמצום ברישוי להחזקת כלי נשק, וכן לנקוט צעדים לאיסוף נשק תוך הבטחת חסינות מענישה פלילית, בשיתוף גורמי קהילה. הניסיון באוסטרליה, ברזיל, דרום אפריקה, בריטניה וארגנטינה, מלמד כי מבצעי איסוף נשק הם אמצעי מרכזי לצמצום תפוצת הנשק הבלתי-מורשה.

יש כמה תנאים בסיסיים להצלחת מבצע כזה: עיתויו בתקופה של עלייה במודעות הציבורית; שהוא ייעשה במסגרת חקיקה או שינוי נרחב מדיניות; לתקופה משמעותית של לא פחות משישה חודשים; שיוצעו תנאי החסינות ותמריצים הולמים; ושהוא ייעשה תוך קשר אינטנסיבי עם הציבור, ובשיתוף פעולה עם גורמי חברה אזרחית ומנהיגות קהילתית. רבים מהתנאים הללו מתקיימים בישראל כיום.

ההצעה לחסינות מענישה פלילית אינה קלה. בחברה הפלסטינית יש רבות כי מהלך כזה משמעו שחרור מחזיקי הנשק מאחריות. בקרב מקבלי ההחלטות יש הסבורים כי החברה הפלסטינית אלימה מטבעה, והשימוש בנשק הוא מרכיב תרבותי שלא ניתן לשנות. יותר מכך:  בספטמבר 2017 כבר נערך מבצע להחזרת נשק בלתי חוקי, שנחל כישלון, אז מדוע לחזור על כך?

למעשה, מבצעי החזרת נשק נפוצים למדי בישראל. כל כמה שנים, במבצעי "החזרת ציוד לצה"ל", מוחזרים רימונים, רובים ותחמושת. לפי מבקר המדינה, המקור העיקרי לנשק בלתי מורשה, גם בחברה הערבית, הוא גניבת ומכירה של נשק צה"לי. ואולם, המבצעים התקופתיים הללו אינם מכוונים לציבור הערבי. הכותרת שלהם, המנוסחת באופן ידידותי יותר (החזרת ציוד, לא החזרת נשק) והחיבור לפעילות קהילתית חיובית, ממזערים את הסטיגמה ומעודדים שיתוף פעולה. המבצעים האלה נמשכים לפחות חודש, בעוד שהמבצע שיועד לציבור הערבי ארך שבוע בלבד. הזמן נחוץ למחזיקי הנשק לקבל החלטות ולגורמי קהילה להשפיע ולבנות לחץ ציבורי. באוסטרליה ובברזיל נמשכו מבצעים כאלה שנה שלמה. מבצע החזרת הנשק בישראל למשך שבוע חרץ את כישלונו מראש.

ואולם, נראה שהשר לביטחון פנים גלעד ארדן, כלל לא רצה בהצלחת המבצע. בסרטון שפרסם הוא הציב אתגר לציבור הערבי: עכשיו נראה אם אתם באמת רוצים להחזיר את הנשק. נראה כי המבצע נועד רק להוכיח את מה שאמר ארדן גם השבוע – שהחברה הערבית אלימה מטבעה. אם זה כך, מיהם ההמונים שיוצאים לרחובות? כל חברה מורכבת מכוחות מנוגדים, וכדאי לחזק את הכוחות החיוביים.

נתונים מדו"ח מבקר המדינה  מראים שהאלימות הנוכחית וצבירה של כמויות נשק, התפתחו ב- 15 השנים האחרונות. מחקר מראה כי רק אחרי 2007 היו נשים ערביות לרוב הנרצחות בנשק חם. אלימות חמושה אינה תרבות מקובעת, זהו תהליך חברתי דינאמי והפיך, שצריך להילחם בו.

בשנה האחרונה פעלו הממשלה והשר ארדן דווקא להקלה בתנאי הרישוי לנשק והגדילו מאוד את מספרם של מחזיקי הנשק ברישיון. גם זה מהלך הפיך. לא ניתן למכור לציבור מדיניות שמחלקת נשק ביד אחת ואוספת אותו ביד השנייה. הזמן לשינוי כיוון הוא עכשיו.    

עורכת דין ומייסדת-שותפה של קואליציית "האקדח על שולחן המטבח"

للمقالة بالعربية: هل الشرطة معنية حقا بجمع السلاح غير المرخص من الوسط العربي؟

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ