החינוך הערבי והשינוי הנדרש לצורך המאבק באלימות

שרף חסאן
שרף חסאן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הפגנה נגד האלימות בחברה הערבית
אלימות: איסוף הנשק לא יפתור את תחושת הזרות של התלמידים הערביםצילום: גיל אליהו
שרף חסאן
שרף חסאן

للمقالة بالعربية: التعليم العربي والتغيير المطلوب لمواجهة العنف

לאור העלייה ברמת הפשיעה והתגברות האלימות בחברה הערבית, הולך וגובר העיסוק בדרכי ההתמודדות והטיפול בתופעה, לרבות תרומתה של מערכת החינוך לדבר. מערכת החינוך בחברה הערבית סובלת מחוסר אונים בהתמודדות עם תופעות כמו אלימות ופשע. הרעיונות שהעלה משרד החינוך לאחר גל המחאה האחרון בחברה הערבית, למרות חשיבותם, אינן מתכנסות לכדי תוכנית מקיפה ואינן נושאות בשורה של שינוי שורשי ועמוק שעשוי לסייע לבתי ספר הערביים ולמורים ערבים להתגבר על מצב חוסר האונים שהם סובלים ממנו.

על מנת שבתי הספר הערבים ישחקו תפקיד משמעותי בהתמודדות עם האלימות, עליהם להתגבר על הניכור שחווים התלמידים והמורים, שאם לא כן תהיה השפעתם אפסית או מוגבלת במקרה הטוב. בתי הספר הערביים לא יוכלו להתמודד עם תופעת הניכור העמוק הרווח בין כותליהם ובאותה מידה להתגבר על חולשותיהם אם לא יזכו לשוויון מלא במשאבים. הרי הפערים בין יהודים לערבים גדולים מאוד, ואם תכניות הלימודים לא תתייחסנה לסוגיית השייכות והזהות הלאומית של הערבים הפלסטינים אזרחי ישראל, ואם בתי הספר לא יקלטו באופן ראוי תלמידים ממעמדות חברתיים מוחלשים, המהווים יותר מ־60 אחוז מכלל התלמידים בבתי הספר הערביים.

אחד המכשולים המרכזיים נעוץ בתוכניות הלימוד המתעלמות מזהותם הלאומית של התלמידים והמורים שלנו. תכניות אלה אינן מכירות בנו, הערבים, כקולקטיב לאומי, לא מכירה בקשר שלנו עם מולדתנו ומחייבות ללמד את הערבים שהמדינה הזו היא של היהודים בלבד, שאנחנו אזרחים בדרגה נמוכה יותר ושמצב זה הוא מצב הטבע ובלתי ניתן לשינוי וכן שעלינו לקבלו. תכניות הלימודים הללו מחייבות את המורה הערבי ללמד את תלמידיו הערבים את ההיסטוריה היהודית, התרבות היהודית, הנרטיב הציוני, את הגיאוגרפיה ופני הארץ (מולדתו) רק מנקודת המבט הציונית, בזמן שתלמידים אלה אינם לומדים על עמם – העם הפלסטיני – על החברה שלהם, ההיסטוריה שלהם, התרבות שלהם והארץ שלהם. תכניות הלימוד הללו, מתמקדות בקרב היהודים בהעמקת השייכות לעם היהודי ובמחשבה ציונית תוך ביטול מוחלט של הערבי הפלסטיני "האחר" או הצגתו באופן שמשרת את הנרטיב הזה ומכין את התלמיד היהודי למלא תפקיד ואף שליחות בחברה שלו. הן אינן מטפחות בקרב התלמיד הערבי תחושת שייכות לקהילתו ולעמו והן שואפות, בפשטות רבה, שהוא יהיה משולל זהות ומשולל תחושת שייכות לקהילתו ולעמו, אלא שיהיה לא יותר מכלי בשוק העבודה הישראלי.

מצב לא מאוזן זה, שבו הערבי לומד על ה"אחר" ולא לומד על עצמו ואילו היהודי לומד על עצמו, בצורה פנטית לפעמים, ומתעלם מן ה"אחר" הוא מצב הרה אסון ואין בו תקווה לשינוי אלא רק להחרפה והעמקה של המשברים. מה שנדרש בשלב הנוכחי הוא חשבון נפש ושינוי כיוון בכל הנוגע לתוכניות הלימוד, הן בקרב הערבים והן בקרב היהודים.

אם משרד החינוך מעוניין לקחת חלק בהתמודדות עם בעיית האלימות, עליו לשנות תחילה את התפישה שלו ונקודת המוצא שלו ואת מדיניותו כלפי החינוך הערבי ולאמץ מדיניות המבוססת על שוויון מלא, על הכרה ועל צדק חברתי. על המשרד גם לתמוך בקבוצות מוחלשות כבר מגיל הילדות המוקדמת, וזאת לא רק מתוך מטרה להעלות את שיעורי ההצלחה במבחנים השונים, ולפתח תכניות ייחודיות לתלמידים המוכרים כתלמידים "במצוקה". תכניות הלימודים חייבות להעניק לתלמידים כישורי־חיים שיאפשרו להם לחיות במציאות המורכבת. על משרד החינוך לגבש תכנית כוללת תוך דיאלוג רציף ואמיתי עם החברה הערבית ועם נציגיה ולהתאים את התוכניות הללו לצרכיהם של בתי הספר השונים. לצד המאבק לשינוי המדיניות מלמעלה, החברה האזרחית הערבית בישראל צריכה לקחת אחריות ויזומה ולפעול מלמטה להשגת שינויים יסודיים ולחזק את עצמה, ולא לחכות שהשינויים יגיעו "מלמעלה".

ההתמודדות עם האלימות והפשיעה מחייבת תכנית ממשלתית כוללת וטיפול בשורשים ובגורמים לאלימות ולפשיעה. חינוך הוא מרכיב יסודי בתוכנית זו שבלעדיו השפעתה של תכנית כזו תהיה מוגבלת. המורים והמורות הם החוליה היסודית בתהליך החינוכי ולכן עליהם לזכות בתמיכת החברה והמדינה ויש להעניק להם את הכלים הדרושים להתמודדות עם האלימות, לרבות האלימות בתוך בתי הספר עצמם על שלל צורותיה. הדבר מחייב שינוי משמעותי בתהליך הכשרת המורים ובליווי מקצועי שלהם במהלך עבודתם.

החינוך להתמודדות עם אלימות חייב להיות חלק אינטגרלי מכלל מרכיבי העבודה החינוכית (מקצועות הוראה שונים, פעילויות חברתיות וכו') וראוי כי כל מורה יראה עצמו כמחנך לערכים שיש לו תפקיד יסודי בחינוך לערכים בכלל ובחינוך נגד אלימות בפרט ושיראה עצמו כמי שמהווה דוגמה לזולת בהתנהגותו ובגישתו החינוכית. לצד זאת, נדרשת גם תמיכה של השירותים הפסיכולוגיים והחברתיים וכן ליווי של התלמידים קורבנות האלימות (לרבות הנפגעים הלא ישירים ונפגעי הלם).

כמו כן נדרשת שורה של צעדים אחרים: חיזוק החינוך לערכים אנושיים, דמוקרטיים ורב תרבותיות, לסובלנות ולהיכרות עם הקבוצות השונות בתוך החברה הערבית; חיזוק, הרחבה והעמקה של החינוך הלא-פורמאלי והחברתי והעבודה בקרב  צעירים וכן אימוץ מדיניות של תמיכה בשכונות עוני ובבני נוער מן המעמדות המוחלשים;

על בתי הספר לממש את תפקידם כשחקן מרכזי בקהילה בכלל ובקרב הורי תלמידי בית הספר בפרט. בין היתר תפקידם כולל, גיבוש מדיניות חינוכית של הרתעה וענישה המבוססת על דיאלוג, תוך שיתוף של הגורמים המוערבים בהתליך החינוכי, גורמים מקצועיים ובקהילה. עוד עליהם, להבטיח הגנה מקסימלית לבתי ספר ולאנשי חינוך, במיוחד לאור העובדה שעולם הפשע נכנס לעתים קרובות אל בין חומות בתי הספר ופוגע במנהלים, במורים ובתלמידים

הכותב ד"ר לסוציולוגיה ועובד בתחום החינוך, עומד בראש ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי 

للمقالة بالعربية: التعليم العربي والتغيير المطلوب لمواجهة العنف

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ