מוריס עבליני
מוריס עבליני
مسلسل الفتيان
הנערים: השב"כ שומר על כולנו יהודים ופלסטינים!!צילום: רן מנדלסון
מוריס עבליני
מוריס עבליני

للمقالة بالعربية: قلب اسرائيل المظلم

במהלך אמנותי מבריק, בחרו יוצרי המיני־סדרה "הבנים שלנו" (הנערים, Our Boys), יוסף סידר, חגי לוי ותאופיק אבו ואיל, למקם את שדה המערכה על נשמתה של ישראל במסדרונות השב"כ הישראלי. הסדרה מתארת את האירועים הנוראים בקיץ 2014, שהובילו בסופו של דבר להתנגשות השלישית והעקובה מדם בין ישראל לחמאס. האירוע הראשון היה חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים הישראלים (אייל יפרח, גלעד שער ונפתלי פרנקל) ב־12 ביוני באותה שנה. אך מרבית הפרקים מתמקדים בהריגתו של מוחמד אבו ח'דייר בן ה־16 משכונת שועפט במזרח ירושלים, שנרצח כעבור שלושה שבועות, ב־2 ביולי.

המשחק ג'וני ערבּיד ורוּבּא בילאל עספור, בתפקיד ההורים השכולים, חוסיין וסוהא, המבקשים צדק במערכת הישראלית שמפלה אותם, הוא עוצמתי. אבל מי שלוקח אותנו אל תוך הלב האפל של ישראל הוא איש השב"כ האחראי לחקירת הרצח, סימון (אותו מגלם באופן מבריק שלומי אלקבץ).

כשהוא מוקף במכשירים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר, ובסוכנים מנותקים רגשית שיושבים מול המסכים וצופים בחשודים פוטנציאליים, סימון מנתח את הנתונים בשקט ובנחישות ומצליח לסגור על הרוצחים. ההזמנה הזאת, להיכנס למשרדים החשאיים של השב"כ, כל כך מפתה שאנו מוצאים את עצמנו, מבלי שאנו מודעים לכך, מעורבים עד צוואר בנקודת המבט של סימון ומתברר לנו במהרה כי לשב"כ הישראלי יש נפש אנושית.

דמותו של סיימון אינה מבוססת על אדם אחד מסוים, אלא שואבת את ההשראה ממספר אנשי שב"כ שהיו מעורבים בחקירת מותו של אבו ח'דייר. סימון יכול לשחק תפקיד של מספר פעיל או דמות פעילה, מכיוון שבשונה מעמיתיו ומהכפופים לו, הוא מסוגל להביע רגשות. חשוב מכך – כשהוא מתקרב ללכידת רוצחיו של אבו ח'דייר, שלושה מבניה של משפחת מתנחלים קנאית, סימון נקרע בין הרקע שלו כיהודי דתי לבין נאמנותו למדינה, כאיש שב"כ.

הרקע שלו כדתי מהווה פלטפורמה לא־רציונלית לפוטנציאל ההתהוות של טרור יהודי. הצד האחר הוא פלטפורמה מאוזנת שעיקרה הוא האתיקה והצדק. אחזור שוב למען הסר ספק: בעולם הבדיוני שבנתה הסדרה "הבנים שלנו", הקרב על נפשה של ישראל מתחולל במשרדים הסודיים של השב"כ וסימון ניצב בחזית כדי להציל את הישראלים מעצמם.

סימון שותל מרגלים, חוקר חשודים ומבצע פעולות שיטור חשאיות. באמצעות כל אלה הוא מציע מבט מפחיד על הקיצוניות היהודית ההתנחלותית. סימון מחבר את הנקודות ויוצר נרטיב קוהרנטי, שמוביל בסופו של דבר ללכידת רוצחיו של אבו ח'דייר.

הסדרה "הבנים שלנו" בעצם מספרת סיפור ישראלי ואני, כמבקר תרבות, אוהב מאוד את היצירה ואת הבחירה של היוצרים להתרכז בהיבטים הפנים־ישראליים ולא בהיבטים החיצוניים. ועם זאת, כערבי, אני חייב להודות שדמותו של סימון עוררה אצלי את הרגישות שרכשתי בשנות חיי בישראל.

טשטוש הגבול בין השיקולים הביטחוניים והשיקולים המוסריים שאנו חשים בזמן שאנחנו מעבירים עם סימון על המסך, בתוך המציאות של המתנחלים הקנאים, מגיע לשיאו בפרק התשיעי. סימון יושב בנוכחות חוסיין וסוהא אבו ח'דייר על כיסא הצופה מאחורי מרקע, ומכנה את אבישי אלבז בן ה־16 (שם בדוי), החשוד בהריגתו של אבו ח'דייר, "מחבל". פתאום נדמה שבחסות אנשי השב"כ ("שומרי הסף" כפי שהם מכונים בסרטו התיעודי של דרור מורה), יש בישראל גם צדק לפלסטינים.

בסדרה "הבנים שלנו", המשקפת כהלכה את המציאות הישראלית, אנו כמעט עשויים לדמיין אדם כמו סימון (או מי מבין האחראים עליו) שאחרי פרישתו לגמלאות יהיה לפוליטיקאי ויחשוף את ההתנהלות המזיקה של ממשלות נתניהו השונות ביחס ל"תהליך השלום". באופן אירוני אף יותר, אנו עשויים לדמיין אותו (או את מי ממפקדיו) קורא למאמץ ערבי־יהודי משותף, שיבטיח צדק אזרחי, פוליטי וחברתי בישראל. נראה, אפוא, כי הגיבור החדש שלנו בישראל של היום – כן, הגיבור שלנו, ישראלים ופלסטינים גם יחד – הוא אותו איש שב"כ רחום שנקרע בשל חתירתו להשגת ביטחון וצדק לכל ומשלם מחיר אישי כבד.

אלמלא הכרתי את המציאות לאשורה, הייתי חושד שיוצרי הסדרה אומרים לנו שעדיין יש תקווה משום שסוכנים כמו סימון בשב"כ שומרים עלינו - כן, עלינו,ישראלים כפלסטינים גם יחד. ואולם את המציאות אני מכיר היטב, והיא מרגיעה מיד את החשד.

הכותב הוא מרצה לספרות השוואתית בחוג לשפה וספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה

للمقالة بالعربية: قلب اسرائيل المظلم

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ