רק לא בחירה ישירה

סלים בריק
סלים בריק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הפנים אריה דרעי מציגים במשרד רה''מ את מתווה ההסכם  שיחליף  את תכנית גירוש מבקשי המקלט
בחירות: מטרת חוק הבחירה הישירה, להגן על נתניהו!צילום: אוליבייה פיטוסי
סלים בריק
סלים בריק

للمقالة بالعربية: الانتخابات المباشرة

ההצעה של אריה דרעי – בחירה ישירה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו או בני גנץ נועדה לשמש מוצא מהפלונטר הפוליטי שנתניהו הכניס אליו את המערכת הפוליטית.  הרעיון מוצא חן בעיני רבים, ויש אף שהתחילו לקדם אותו, אבל זה רעיון רע.

לאחר "התרגיל המסריח" במארס 1990 ספגה המערכת הפוליטית ביקורת קשה מהציבור, נגד המערכת הפוליטית ואף היו הפגנות קולניות בגנות הסחר-מכר הקואליציוני ודרישה לשינוי השיטה והנהגת בחירה ישירה לראש הממשלה. מציעי הבחירה הישירה סברו כי בכך הם יצמצמו את הסחטנות של המפלגות הקטנות (בעיקר החרדיות) ששימשו אז לשון מאזניים בין גוש הימין לגוש השמאל.

חוק יסוד: הממשלה אמנם שונה כך שתונהג בחירה ישירה, אך הדבר היה כרוך בעיוות מהותי של ההצעות שהגישו אז ארבעה חברי כנסת ממפלגות שונות, שכולן הדגישו את הצורך באיזון בין הרשות המחוקקת לזו המבצעת. בפועל נוצר חוק מעוות שהפר את האיזון הזה והעניק לראש הממשלה ולממשלה יתרונות רבים על הכנסת. עד היום אנחנו משלמים את המחיר על כך.

הבחירה הישירה, שהונהגה לראשונה ב-1996 הביאה להעמקת הקיטוב העדתי, לפרגמנטציה של המערכת הפוליטית, ולהיחלשות המפלגות המרכזיות, העבודה והליכוד, לטובת מפלגות סקטוריאליות כמו "ישראל בעלייה", "שינוי" האשכנזית-חילונית, וש"ס המזרחית-דתית, שזינקה בבחירות 1999 ל-17 מנדטים.

כוחן של שתי המפלגות: הליכוד והעבודה יחד לא הגיע בבחירות לכנסת ה-15לכוחה של מפלגת העבודה לבדה בבחירות לכנסת ה-13 (42 מנדטים ביחד לעומת 44 מנדטים לעבודה בהתאמה). כך נהיה קשה לראש הממשלה להקים קואליציה יציבה, לשלוט באופן סביר בקבינט ולנהל באופן יעיל את ועדות הכנסת.

ואין לשכוח שפיצול ההצבעה לכנסת ולראשות הממשלה גרמה, בין היתר, לחידוד ההבדלים העדתיים ואף לסוג של משחק סכום אפס הרסני (נאש קונטרול או ש"ס קונטרול).

בשנת 2001 הביא ראש הממשלה דאז אריאל שרון, לביטול החוק שרק בנימין נתניהו מבין חברי הליכוד תמך בחקיקתו. שרון הבין את נזקי החוק, אבל הוא הבין גם את משקלם של האזרחים הערבים בהכרעת זהותו של ראש הממשלה. השר דאז, עוזי לנדאו, לא הכחיש כי זה היה מניע משמעותי לביטול החוק.

כעת אין שום סיבה לחזור על הניסיון הנואל שעשינו לפני יותר משני עשורים. יתרה מזו, ההצעה כעת נועדה לתכלית אחת: לחלץ את נתניהו וכנראה גם את החרדים מהתמורות שמתחוללות, לאט אמנם, בחברה הישראלית והמבטאות מיאוס בכפייה הדתית ובשחיתות השלטונית שהימין והחרדים מייצגים.

במקום לפתור את הבעיות הפוליטיות של החברה הישראלית ולשחרר אותה מנוכחותם המעיקה של נתניהו ופוליטיקאים אחרים וחקירות השחיתות בהן הם מסובכים, מוצע שינוי קונסטיטוציוני מזיק ואף הרסני, לא רק למערכת הפוליטית אלא גם למרקם החברתי.

מצב המשילות בארץ הוא מהמשופרים לעומת מדינות רבות במערב, והעלאת אחוז החסימה תרם לכך באופן משמעותי. לכן אין מקום לטיעונים חסרי יסוד בדבר הצורך בשיפור המשילות. רעיון הבחירה הישירה הוא רעיון נואל, מסוג הרעיונות שמוטב לחסל אותם בעודם באיבם.

הכותב מרצה באוניברסיטה הפתוחה ומכללת עמק יזרעאל

للمقالة بالعربية: الانتخابات المباشرة

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ