עשר שאלות לנציגי הרשימה המשותפת

ודיע עוואודה
ודיע עוואודה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר כסיף
בחירות: " אין תסריט שבו תתמוך המשותפת בממשלה בה יישב ליברמן" - ח"כ כסיףצילום: איליה מלניקוב
ודיע עוואודה
ודיע עוואודה

للمقالة بالعربية: دليلي احتار- عشرة أسئلة لأقطاب المشتركة

הזירה הפוליטית בישראל נכנסה לשלב מכריע: הקמת ממשלה או הליכה לבחירות שלישיות. בתוך כל זה עולים ויכוחים על תפקידה של הרשימה המשותפת ועל האפשרויות העומדות בפניה, ועולות שאלות ותהיות אודות עמדותיהם של חברי הכנסת הערבים.

הרשימה המשותפת הוא ברית ושותפות בין מפלגות, ולכן אך טבעי ואף מועיל, שעמדותיהם של מרכיביה השונים לא יהיו אחידות. אלא שבמספר סוגיות מהותיות הופך ריבוי הדעות הזה לכאוס ולפיצול, במיוחד כשהוא סותר את החזונות השונים בתוך שורותיה של המפלגה האחת. בתקשורת העברית שומעים דברים ועמדות של חברי כנסת ערבים, שנאמרים בשלוש או ארבע שפות שונות לחלוטין.

בניגוד למצב בסיבוב הראשון של המשותפת, בסיבוב השני הסכימה המפלגה לקבל החלטות ברוב ולא פה אחד. נראה כי אולי היה זה מוקדם מדי. עוד לפני שמפלגת "כחול לבן" הניחה הצעה רשמית על שולחנה של המשותפת, מיהרה בל"ד להכריז כי היא דוחה את הקמתו של גוש חוסם לאחר שסירבה להמליץ על גנץ לראשות הממשלה. כחול לבן, מצידה, התעלמה מבל"ד ומיאנה לבקש את תמיכת חבריה. עם זאת, על מנת לשמור על אחדות הרשימה המשותפת וכדי לחשוף את הצביעות הפוליטית של כחול לבן, מוטב שבל"ד תצמצם את הצהרותיה. לעתים, השתיקה מועילה יותר, בייחוד כל עוד לא קיבלה המשותפת בקשה רשמית לתמוך בקואליציה מבחוץ. יתר על כן – במצבים מסוימים הגמישות היא העמדה ההרואית ביותר, האחראית והפטריוטיות ביותר.

השבוע התברר שהחזית הדמוקרטית לשלום ושוויון (חד"ש) הציגה עמדה שונה מזו שהציגה בעבר ושהציגו כמה ממנהיגיה לפני הבחירות ואחריהן. איימן עודה דוחף בכל הכוח לכיוון של גוש חוסם ולתמיכה בממשלה צרה בראשות בני גנץ. חבר הכנסת עופר כסיף, מצדו, צייץ בטוויטר: "אין תסריט שבו תתמוך המשותפת בממשלה בה יישב ליברמן, מגדולי הגזענים שהיו כאן, ומי שמכנה את האזרחים הערבים 'אויבים'". גם חברתו לסיעה, עאידה תומא־סלימאן, חיזקה את דבריו כשאמרה לגלי צה"ל: "אנחנו רוצים להפיל את נתניהו, אבל לא במחיר של הכשרת ליברמן בדרך".

מנסור עבאס אמר לעיתון "הארץ" שברשימה המשותפת "לא פוסלים מראש שום אופציה", עודה מצידו לא התייחס לדברים הללו, ואחמד טיבי אמר שהוא מעדיף לא להרבות בהצהרות סותרות לתקשורת מטעם חברי הכנסת של "המשותפת", בייחוד בעת הנוכחית, וסירב להתייחס ישירות לשאלה שהפנה אליו "הארץ".

ועל רקע כל מה שקרה בבחירות האחרונות: האם עמדת חד"ש והח"כים שלה למשל תומא־סלימאן וכסיף, הייתה משתנה ביחס לממשלה צרה שתזכה לתמיכה גם מצד ליברמן אלמלא כינה את הרשימה המשותפת "גיס חמישי"? האם יש הבדל מהותי בין המציאות הנוכחית לבין המציאות שהובילה את חד"ש בראשות תאופיק זיאד לתמוך בממשלת רבין כגוש חוסם בשנות ה-90? האם יצחק רבין היה גזעני פחות במעשיו ובדבריו מאשר ליברמן כיום? מהי החוכמה הפוליטית העומדת מאחורי ההסכמה עם סוג כזה של שיתוף פעולה עם גנץ, יעלון ואשכנזי במקביל לדחייתו של ליברמן?

האם הרעיון של גוש חוסם אינו ראוי לבחינה ועיון מינימליים? שווה לדון בנושא אף אם ממשלת גנץ תזכה לתמיכת ליברמן, באופן ישיר או מבחוץ, אך בתמורה תמלא את הדרישות החשובות של החברה הערבית, כגון העברת תוכנית ממשלתית ממשית להתמודדות עם האיום האסטרטגי שמציבה התפשטות האלימות והפשיעה, שינוי חוק הלאום, השבת מעמדה של השפה הערבית, שוויון בתקציבים לשלטון המקומי וחידושו של משא ומתן רציני לסיום הכיבוש ולהקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967.

האם לתמיכה בקואליציה כזאת, בתמיכה כלשהי של ליברמן, באמת יש מחיר פוליטי גבוה כל כך? האם באמת נכון לדחות את רעיון הגוש החוסם בגלל שגם ליברמן נמצא בתמונה ובמקום זאת להמתין להזדמנות דומה שתוטל לפתח הרשימה המשותפת מתישהו בעתיד, בה מפלגות ישראליות פחות גזעניות יהיו שותפות להקמת הממשלה?

האם עצם ההשתתפות במשחק הפרלמנטרי בכנסת מאז 1949, לאחר הנכבה, ועד היום אינו מחייב גישה פרגמטית יותר? גישה כזאת עשויה להעניק לחברה הערבית הזדמנויות להישגים, לאור העובדה שאנחנו כמיעוט ילידי מוסיפים לשלם מחיר כבד בשל הכרתנו בקיומה של מדינת הכיבוש שנבנתה על חורבנה של פלסטין וחורבן הפרלמנט שלה.

ובזירת הפנים – האם עמדותיהם של חברי הכנסת של המשותפת משקפות אמונות פוליטיות אמתיות? ואם כן, באיזו מידה אמונות אלו מושפעות משיקולים פנימיים ומחלוקות פנימיות בין הגורמים השונים בתוך המפלגה האחת, מחלוקות ידועות שאינן חדשות?

הרשימה המשותפת, על ארבעת מרכיביה, הצהירה לפני הבחירות כי מטרתה הגדולה היא להפיל את שלטון נתניהו ולחפש אופק פוליטי חדש. החברה הערבית נענתה ונהרה לקלפיות. כעת מסרבת הרשימה המשותפת לאמץ את רעיון הגוש החוסם. האין עמדה זו מגדילה את סיכוייו של נתניהו להישאר בשלטון ואולי אף לשוב מלא רצון לנקום בחברה הערבית?

האין כל זאת בגדר הפרה של התחייבות שנתנה הרשימה לבוחריה? כלום חברי הכנסת הערבים לא היו מודעים לפני הבחירות, לכך שהחלפתו של נתניהו בגנץ תחייב שיתוף פעולה כזה או אחר עם מפלגתו של ליברמן? האם כל ההצהרות והמגעים שנוהלו בין כחול לבן למשותפת היו לא יותר מתמרון פוליטי שתכליתו הפעלת לחץ על הליכוד?

איש לא יוכל להכריע אם קיימת אפשרות כזאת. ייתכן כי הייתה כוונה לשיתוף פעולה בכחול לבן למען הפלת נתניהו, וייתכן גם שזוהי הזדמנות על הנייר בלבד, או שאכן מדובר בתמרון. ואולם, ראוי לשתף פעולה עם ההזדמנות הזאת ברצינות. בלי להפגין התלהבות יתרה אך גם בלי לזלזל בה, במיוחד לנוכח האתגרים שמציבה החברה הערבית בפני חברי הכנסת שלה, כמו גם ציפיותיה הגדולות מהם.

החברה הערבית מצפה לפתרונות למשברים הפוקדים אותה, שכן הזנחתם כעת, אחרי הבחירות, היא סיכון פוליטי כביר. אין תחליף לשיתוף פעולה זהיר, הגיוני ומחושב למרות המציאות הפוליטית המורכבת, הנתונה בתוך הקשר של הסכסוך הגדול יותר. יש צורך דוחק בתבונה ופיקחות הן בעמדות והן בביצוע, מבלי לאבד את הדרך.

הכותב עיתונאי

للمقالة بالعربية: دليلي احتار- عشرة أسئلة لأقطاب المشتركة

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ