הישאם סלימאן
הישאם סלימאן
הישאם סלימאן: יצרנו תרבות מסוימת, אבל אינה מתכתבת עם העולםצילום: רמי שלוש
הישאם סלימאן

للمقالة بالعربية: مطلوب متحف فلسطيني

בבואנו לבחון את מצב התרבות בחברה הערבית, קל להבחין במחסור ובקיפאון. חסרות תשתיות שיסייעו בהחייאת חיי התרבות והאמנות בחברה הערבית: בניינים, שטחים פתוחים ותקציבים נדיבים שיתמכו בפרויקטים תרבותיים. אבל עוד קודם לכן יש לשאול, האם אנחנו משוכנעים שאנחנו זקוקים לחיי תרבות?

לדעתי, ברור לחלוטין שאנחנו זקוקים לחיי תרבות, אך השאלה החשובה יותר היא, מה עשינו כדי לבנות חיים כאלה? האם הצבנו בראש סדר העדיפויות שלנו את פיתוח התשתיות ותכנון הפרויקטים התרבותיים בתחומים שונים? האם הגענו להכרה בכך שהאנושות מתפתחת באמצעות מוסדות תרבות כגון תיאטראות, מוזיאונים ואירועי תרבות?

בכל המדינות התרבותיות בעולם, נחשבים הביטויים התרבותיים והאמנותיים לכלים לשיפור תנאי החיים, להתפתחות ושגשוג. כשנוסעים למדינות אירופה למשל, מבקרים במוזיאונים, בתי קפה, שווקים עתיקים, תיאטראות, אתרים דתיים ואתרי תיירות אחרים, ומגלים באמצעותם את התרבות וההיסטוריה של אותה מדינה.

אינני מבטל אי-אילו ניסיונות רציניים וטובים במדינות ערביות שונות להחיות את חיי התרבות, אני מבקש לומר שנעשים ניסיונות ליזום פרויקטים תרבותיים, אך עד כה הם אינם מותאמים לדופק של חיי התרבות העולמיים. לרוב אלה ניסיונות אישיים ופרטיים, לעתים קרובות חד-פעמיים או כאלה הקשורים לאירועי תרבות נקודתיים הזוכים למימון ממשלתי.

ישנם פרויקטים שמאחוריהם עבודה רבה ושנעשו כדי שיהפכו לחלק מחיי התרבות והאמנות שלנו, ומוטל עלינו לפעול ללא לאות כדי שיהיו עוד ועוד פרויקטים כאלה. דוגמה למיזם תרבותי כזה הוא הפרויקט הנפלא ההולך ומוקם באזור אום אל־פחם, "תיאטרון וסינמטק אום אל־פחם", שבו העירייה והמתנ"ס גייסו כספים להקמת היכל תרבות גדול שישרת את תושבי העיר והאזור כולו.

ואכן, מאז הוקם הפרויקט הזה ניתן לראות התעוררות תרבותית שיש לה השפעה טובה מאוד על כל אזור ואדי עארה. לצד היכל התרבות הזה יש להוסיף את הגלריה לאמנות באום אל־פחם – היחידה מסוגה בחברה הערבית. בשנה הקרובה ייפתחו גם בית התרבות בנצרת – פרויקט יוצא מהכלל שמגיע לעולם, אמנם באיחור מסוים, אך מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. ראוי שייפתח מקום כזה בנצרת, וברור כי בכוחו להעלות את הרמה התרבותית של העיר נצרת והאזור כולו.

לאחרונה, נוסדה גם האקדמיה הראשונה לאמנויות התיאטרון והמשחק, שיש לי הכבוד להיות המנהל האמנותי שלו, מיסודו של תיאטרון הפרינג' של נצרת ובשיתוף עיריית נצרת, משרד התרבות ובית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. זהו פרויקט ראשון מסוגו שמכשיר צעירים וצעירות ערבים בתחום המשחק. לצד זאת, הוקם גם תיאטרון "אל־מַהְבָּאג'" (על שמו של מכתש מסורתי לכתישת פולי הקפה) ברהט שבנגב, פרויקט מבורך לכל הדעות.

כלומר, קיימים פרויקטים תרבותיים בשטח, אבל אין די בהם ואנחנו זקוקים עד מאוד לפרויקטים תרבותיים גדולים באמת. האם יש לנו היכלי תרבות או אולמות תיאטרון שבהם ניתן להעלות מופעי תרבות רציניים בערים הערביות? האם יש לנו מוסדות תרבות שיכולים לשמש כתובת לבני כל הגילים מכל חלקי החברה? מדוע ניתן למצוא היכלי תרבות המוקדשים למופעי אמנות ביישוב היהודי הקטן ביותר, בשעה שברוב הערים הערביות יש בקושי אולם ספורט ואלה משמשים להעלאת כל סוגי המופעים?

יהיו מי שיטענו כי הקמת היכלי תרבות היא באחריות הממשלה, שזה תלוי בתקציב המדינה ואנו זקוקים לתמיכה ולתוכנית־אב לאומית לשם כך. אני מסכים כמובן – עלינו לדרוש ולהיאבק על כספים ותקציבים. אך אני שואל את עצמי, האם די לנו בהפניית אצבע מאשימה אל מדיניות הממשלה כלפי המיעוט הערבי בארץ?

שמא עלינו לפנות גם להנהגה הערבית ולדרוש ממנה לקחת אחריות ולהסביר מדוע אינה מציבה בראש סדר העדיפויות את קידומם של פרויקטים תרבותיים בחברה שלנו, ולמה לא מקצים משאבים מתקציבי המועצות הערביות לתוכניות תרבות. האם ההנהגה שלנו, על כל זרמיה הפוליטיים, ניסתה ככל יכולתה לקדם את התרבות בג'סר אל־זרקא, היישוב הערבי היחיד על שפת הים? הרי ביכולתנו להפוך את העיירה ואת חופיה לגן עדן תרבותי. האם חשבנו איך ניתן לתמוך כלכלית ביישוב באמצעות קידום תוכניות תרבות וחגיגות שנתיות?

איך ייתכן שההנהגה הערבית לא חשבה שכולנו זקוקים למוזיאון היסטורי לתרבות הערבית־הפלסטינית בארץ? האם יעלה על הדעת שלתושבים הערבים בארץ, ששיעורם מגיע לכדי 20%, אין אפילו תוכנית להקמת מוזיאון ערבי שיתעד את ההיסטוריה שלהם ואת תרבותם?. זהו אחד הפרויקטים החשובים לקידום תרבותה של החברה הערבית בארץ ובאמצעותו נוכל להציג את מורשתנו, מסורותינו, ההיסטוריה שלנו וחיינו כאן. מוזיאון הוא הזיכרון של עם ומורשת הנצח של האנושות.

מה חסר לנו כדי שנוכל לארגן פסטיבלי תרבות ואירועים עממיים שימשכו אלינו מבקרים מכל העולם? אפשר לדמיין אירוע שנתי ענקי באחד היישובים הערביים, שיוקדש למורשת ולפולקלור שלנו. נשיר, נרקוד, נאכל ונחגוג את המנהגים והמסורות שאנו כה גאים בהן. זה לא מופרך בכלל. אנחנו יכולים בהחלט לארגן אירוע בינלאומי לאמנות עממית שיבואו אליו מכל הארץ, לחגוג את התרבות שלנו. זה גם יתרום להתאוששות כלכלית.

כן, עלינו לחדול מהפניית אצבע מאשימה כלפי אחרים. גורלנו בידינו והדבר תלוי רק ברצוננו. כמה עמים קמו, ניערו עצמם והתקדמו אחרי מלחמות; כמה מדינות שהגיעו לשפל, נהפכו להיות מהמובילות בעולם בזכות כוח רצון. השיח חייב להשתנות. עלינ להציב בראש סדר העדיפויות שלנו את שינוי המציאות ואת בנייתן של תשתיות תרבות ואמנות שיקדמו את החברה שלנו. בלתי נתפס בעיני שאני צריך לנסוע ליישוב יהודי כדי למצוא גן שעשועים לילדים.

אני יודע שהדברים לא יקרו בן לילה ולכן על מנהיגינו מוטלת האחריות להציג תוכנית מקיפה שבאמצעותה נוכל לדמיין איך ייראו היישובים והערים שלנו בעוד חמישים שנה. חיי התרבות הפלסטיניים במדינת ישראל חייבים לכלול בתי קולנוע, תיאטראות ואולמות לאמנויות הבמה; אקדמיות למוזיקה ותזמורת פילהרמונית, מרכזים קהילתיים לילדים ומרכזים לאמנות ותוכניות לשיפוץ שווקים ושימור מבנים עתיקים. יכולים להיות לנו תערוכות, כנסים ומופעי מוזיקה שיעלו את המודעות התרבותית ויהפכו כתובת לצעירים שלנו ולציבור הערבי כולו.

אני סמוך ובטוח שגם התמודדות עם מגפת האלימות בחברה שלנו יכולה להיעשות באמצעות ארגון פעילויות תרבותיות מגוונות, שאנו כה זקוקים להן בימים אלה, כדי להפיץ גם את התיקון החברתי וליצור אווירה אנושית מתקדמת.

הישאם סלימאן הוא שחקן ובמאי תיאטרון ומנהל אמנותי ש תיאטרון "אנסמבל הפרינג'", נצרת

للمقالة بالعربية: مطلوب متحف فلسطيني

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ