ערבית - קשה להשגה?

מייסא מנסור
מייסא מנסור
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קפה פטוש
תרבות: הקושי להשיג ספרות מקור,ניתק את הסצנה התרבותית הפלסטינית מהכלל ערבית
מייסא מנסור
מייסא מנסור

للمقالة بالعربية: كُتب عدوة

הייתי בכיתה ד' כשנכנסתי לספריית בית הספר בפעם הראשונה ונדהמתי מכמות הספרים ומהמדפים, שהגיעו עד התקרה. את המקום אפפה הילת קדושה ואני ניצבתי בפני מסע גילוי. סיימתי את יום הלימודים בבית הספר ומיד רצתי לספרייה, זרקתי את הילקוט שלי בחוץ ופתחתי את הדלת במהירות כאילו המקום הזה היה הגן הסודי שלי. שוטטתי ברחבי הספרייה ותהיתי לעצמי מתי כבר אגדל ואקרא את כל הספרים שיש כאן?

ביריד הספרים האחרון של "פתוש", שהתקיים לפני כחודשיים ב"גלריה פתוש" בחיפה, ביקשה מנהלת היריד להציג כותרים ממדינות ערב כמו לבנון ומדינות המפרץ, שתי המדינות שבהן נמצאים בתי ההוצאה לאור החשובים בעולם הערבי.  רצה המקרה ולשתי המדינות האלה אין הסכמי שלום עם מדינת הכיבוש, ועל־פי חוק מימי המנדט הבריטי, נאסר בישראל המסחר עם "מדינות אויב".

מאז הכיבוש בשנת 1948 ישראל החשיבה את כל מדינות ערב כאויבות ואסרה על הפלסטינים לסחור עמן. הדבר יצר משבר אמתי בהשגת ספרים מקוריים ובשל כך מסתמכים רוב בעלי חנויות הספרים ובתי ההוצאה לאור בפלסטין ההיסטורית, על צילום ספרים ומכירה של עותקים מצולמים. לקורא הפלסטיני כבר קשה להבחין בין ספר מקורי ובין נוסח מצולם שלו.

אף כי החוק הבינלאומי מעניק למיעוטים זכות לעמוד בקשרים עם אחיהם ללאום ולתרבות כדי שלא יתנתקו מתרבותם, מוסיפה ישראל לפעול על בסיס החוק המיושן הזה ומונעת מהפלסטינים להיות בקשר עם הסצנה התרבותית בעולם הערבי. משום כך הסצנה התרבותית הפלסטינית בתוך ישראל מבודדת ומדוכאת – הן פוליטית והן תרבותית.

בשל הקושי להשיג ספרות מקור מחירי הספרים המקוריים המעטים שמצליחים להיכנס לארץ בדרך לא דרך,  גבוהים בהשוואה לספרים המצולמים. אנשים שאינם מבחינים בין שני הסוגים מעדיפים לקנות את הספרים המצולמים ואינם מבינים שהפצתם היא למעשה גניבת זכויותיהם של הסופר ושל המו"ל.

הסצנה התרבותית של הפלסטינים אזרחי ישראל הושפעה רבות ממניעת היבוא של ספרים: הקריאה, המועטה גם כך, הצטמצמה לספרים הזולים ביותר בשוק, שרשמו הישגים בתחום המכירות אף כי היצירות עצמן לא התאפיינו באיכות ספרותית של ממש. הפלסטינים אזרחי ישראל הודרו בעל כורחם מן הסצנה התרבותית הערבית ומתרגומים מודרניים יוצאים מהכלל מן הספרות הרוסית, האיטלקית והספרדית.

קריאה של ספרות משמעותית הצטמצמה לקבוצה קטנה מאוד של אנשים, אך ורק כאלה שגילו עניין מיוחד בסצנה הספרותית בעולם הערבי שמחוץ לגבולות המדינה. לכך  היו השלכות קשות על שיעורי הקריאה, על איכות הקריאה, על איכות הספרים ועל קבלתם של סופרים מקומיים לירידי ספרים בעולם הערבי. כך, צריכת ספרות ויצירה ספרותית הידרדרו למקומות נמוכים מאוד בסולם העדיפויות של הרחוב הפלסטיני.

לאחר מסע ארוך בעולם הספרות והספרים, עלה בידי למצוא מספר דרכים להשיג ספרים מקוריים, מה שפיתח אצלי מיומנויות מתקדמות של חקירה וחיפוש. התחלתי להשיג ספרים ממקורות שונים במדינות ערב: בית ההוצאה לאור הכוויתי "תכּווין" בבעלות הסופרת בות'יינה אל־עיסא, המוציאה לאור ספרים וכותרים מעולים בעצמה או בשיתוף  עם בתי הוצאה לאור חשובים אחרים בעולם הערבי, כדוגמת "א־ראפדיין", "א־סאקי", הוצאת "א־תנמייה" מקהיר או הוצאת תנווין" מבית לחם, בבעלות אישה בשם תמארא שמצטיינת בהשגת ספרים מקוריים וכותרים מעולים.

הבעיה היחידה בהשגת הספרים היא העמלות הגבוהות שגובה הדואר. כעת גם ירידי הספרים הבינלאומיים בעמאן וברמאללה משמשים צינור לסצנת התרבות הערבית. הם סוללים דרך לקשור קשרים עם חברים בעולם הערבי, ונותנים גישה לפרסומים האחרונים בכל הוצאות הספרים, ואפשרות להשיג ספרים שאינם זמינים בישראל.

עם הזמן הקריאה נהפכה לתשוקה: בכל יום אני מצפה לפגוש את הספרים שלי וכל ספר שאני מוסיפה לספרייה הוא כמו בן חדש שמצטרף למשפחת הנייר שלי. הספרים נהפכו להיות העולם שבו אני מוצאת מקלט מן העולם ושאליו אני פונה ברגעים של כעס, עצב ושמחה. בתי ההוצאה לאור טיפסו לראש רשימת המעקב שלי כדי לדעת מתי מתפרסמים ספרים  חדשים וכדי לספק את הרצון הבלתי דועך שלי לקרוא עוד ועוד. זוהי דרכי לתקשר עם העולם הערבי, דרך שנמנעה ממני בגלל הכיבוש. עם הזמן נהפכתי לאישה שחיה בעולם הספרים, משוטטת בתוכו, חוקרת אותו וגם כותבת עליו.

הכותבת מורה לשפה הערבית וסטודנטית לתואר שני ללימודי ערבית ואיסלאם באוניברסיטאת ת"א

للمقالة بالعربية: كُتب عدوة

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ