נוחי בשלום אחותי, איש לא יפגע בך עוד

אמירה אל-באבא
אמירה אל- באבא
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הפגנה נגד אלימות בחברה הערבית
אלימות: לא האמנו שמישהו יכול לרצוח את אחותי, טעינו!צילום: גיל אליהו
אמירה אל-באבא
אמירה אל- באבא

للمقالة بالعربية: ارقدي بسلام

הבשורה הכתה בנו כברק בלילה אפל ושחור, ושיבשה באחת את כל מחשבותיי – מי מעז לבצע פשע נורא כל כך?!

החיוך לא מש מעולם מעל פניה. לא ידענו שבתוכה היא הייתה מוצפת עצב. לא ידענו גם שהיא הייתה קורבן לאלימות. רק במקרה גילינו את זה ורק אז החל הסיוט: סגירת המים בביתם המשותף, איומים רבים מספור על כך שייקח מחזקתה את הילדים, שייקחו ממנה את כל הדברים שאהבה. חייה היו מלאים קשיים ומכשולים וענן שחור משחור ריחף כל העת מעל ראשה, כמו כדי להכריז שהעתיד אינו צופן טוב.

לא ידענו וגם לא חשבנו שמה שקרה יכול להיות אפשרי. היינו משפחה פשוטה, משפחה של אנשים עובדים, שכל בני ובנותיה זכו להשכלה גבוהה. לכולנו יש תארים אקדמיים ואנו עובדים במשרות מכובדות כדי לפרנס את משפחותינו.

מכיוון שאני עורכת הדין במשפחה, לקחתי על עצמי את הטיפול בתיק של אחותי, בייחוד משום שהתמחותי המשפטית היא בדיני מעמד אישי. התחלתי לעבור עם אחותי את תהליכי הגירושין והמאמצים לזכות בכל זכויותיה החוקיות גם לפי בית הדין השרעי. הלכנו יחד לתחנת המשטרה כדי להגיש תלונות על הטרדה ופגיעה ועל אלימות חוזרת ונשנית נגדה. אלא שכמו תמיד – המשטרה לא עשתה דבר. כידוע, המשטרה לא ממש מטפלת בפשיעה ובאלימות שפשתה בחברה הערבית. אוזלת היד של המשטרה היא שאפשרה את ביצועו של הפשע הנורא.

כל מה שאחותי חלמה עליו היה לחיות חיים שלווים במחיצת ילדיה ופסגת שאיפותיה הייתה שהיא תזכה לראות אותם גדלים. האם זאת הייתה בקשה מוגזמת? אולי זאת בקשה מוגזמת לאישה? אבל השפלים כבר החליטו לשים סוף לחייה.

אחותי נרצחה בדם קר. היא הייתה במכוניתה והמתינה שהרכבת תעבור כדי לחצות את המסילה לצד השני. ארבעה גברים רעולי־פנים יצאו ממכונית לבנה והתקיפו אותה במטר של קליעים שהרגו אותה. אני לא יודע אם היא ידעה שמה שקרה היה הגורל שלה או גזרה אלוהית בלתי נמנעת. אני לא יודעת איך עלה בדעתה לומר לבתה בת השבע שתתכופף מתחת לכיסא המכונית, לבל תיפגע מאחד הקליעים. את כל זאת סיפרה לנו הקטנטונת בת השבע ואמרה לנו גם שאמא שלה התכופפה. כנראה שקול הקליע שניפץ את החלון גרם לה להרים את הראש וכך פגע בעורפה קליע בודד ארור.

עלינו השתררה אפלה גדולה שאחריה כבר לא נראה הרבה אור. קיבלנו את גופתה הקרה והיא בסך הכול צעירה במיטב שנותיה. היא הסתלקה מאיתנו כהרף עין עוד לפני שהספיקה לחיות וליהנות מהחיים, לפני שילדיה ואוהביה הספיקו ליהנות ממנה. איך אפשר ליהנות מאח או אחות שנלקחו ממך בפתאומיות? איבדנו אם, אחות, בת וחברת ילדות.

אני זוכרת את הפעמים הרבות שבהן היא שיחקה, נהנתה וצחקה ואיך אהבה את החיים. אך "הסיבות רבות אבל המוות הוא אחד", כמו שנהוג לומר. אנו מבינים זאת. אך עד עכשיו אנחנו לא מצליחים לעכל את הרצח שלה, שנעשה במכוון באופן ברברי מול עיני ילדיה. אני משוכנעת שהיא מתה מפחד ואימה עוד לפני שהקליע הארור פילח את צווארה.

ידעתי שהיא חיה חיי סבל קשים מצד החברה בשל האלימות הממושכת, לרבות ניסיונות להכפיש אותה ואת שמה הטוב. למעשה, היא מתה באיטיות, צעד אחר צעד. אני מנחמת את עצמי באמירה, שהיא נמצאת עכשיו במקום בטוח שאין בו אלימות ולא סבל. היא במקום שאיש בו לא יכול לפגוע בשמה הטוב אם יאמר עליה דברים כאלה או אחרים, פשוט כי היא כבר לא נמצאת איתנו.

תהא מנוחתך עדן, יקרה שלי, אהובה שלי. אל תחששי ונוחי בלי דאגה, מתח או אלימות. הגיע הזמן שתעצמי את עיניך ותישני, ושהעפר שבו את שוכנת יגן עליך וישמור עליך מכל אימה ופחד.

הכותבת אחותה של הנרצחת,  עורכת דין במקצועה ומתמחה בדיני אישות

للمقالة بالعربية: ارقدي بسلام

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ